מרתק
זה מזכיר לי משהו שקראתי הקיץ, ג'ודית סטייסי כותבת המון על המשפחות הפוסט-מודרניות, והיא טוענת כי הבכי על "התפרקות המשפחה המסורתית" מוטעה, משני טעמים: 1. השמפחה הגוועת היא בכלל מודרנית (אמא, אבא וילדיהם) ולא מסורתית (שהיא למעשה "חמולתית"). זו נשפחה שקיימת בערך 200 שנה, שהשיגה דומיננטיות ממשית רק משנות ה 501 של המאה העשרים, לכן קצת מצחיק לבכות אפיזודה חולפת שכזו. 2. וגם בתוך התפוגגות המשפחה המודרנית, היא מדגישה שמה שנעלם הוא "תפקיד הגבר במשפחה" ולא המשפחה עצמה. היא מביאה נתונים לגבי שאלות כמו - מי יוזם את רוב הגירושים (גברים)? מי נשאר בתוך המשפחה אחרי הגירושים (הנשים)? עד כמה גברים מנסים לשמר את תפקידם בחיי הילדים לאחר הגירושים (מעט מידי)? מי מנהל אורח חיים של רווק אחרי הגירושים (גברים)? מי אחראי על שימור הקשר עם המשפחה המורחבת (נשים. ובאופן מפתיע - נשים רבות שימרו קשר גם עם המשפחה המורחבת של הגרוש שלהן). מכאן היא מסיקה ש(בין היתר) דרוש שינוי בגישה של גברים לתפקידם במשפחה, על מנת שלא ייעלמו מהנוף המשפחתי (כמובן שהיא גם מרחיבה על שינויים דרושים בשוק העבודה, בנורמות חברתיות כלליות ועוד ועוד).