מקרה מוזר בהחלט
אוקיי... אני ילדה בריאה בגיל ההתבגרות יש לי חברים, יש לי חיים יפם, אבל יש בי משהו שאף אחד לא יודע, וזה כבר מתחיל להשתלט עליי. לפני שנה אני הייתי בטוחה שהידיד שהכי אהוב עליי בעולם התאבד, שאני הלכתי להלוויה שלו והכל ודיברתי עם אימא שלו, אתמול ראיתי אותו בריא ושלם. חשבתי שאני מדמיינת אז התקשרתי אליו שעה אחר כך, הוא ענה, הוא היה חי לחלוטין. לא ראיתי אותו כל הזמן הזה כי הוא גר במקום אחר והייתי בטוחה שהוא מת, אחר כך התקשרתי לבית שלו שואלתי את אימא שלו אם אי פעם דיברתי איתה ניחמתי אתה או משהו כזה, והתברר לי שלא. התברר לי שהוא חי ובריא, וכל מה שחשבתי שקרה הכל היה בדמיון שלי? התברר לי שאפילו מישהו שהחשבתי כידיד הכי טוב שלי לא קיים בכלל. אז אחר כך פשוט לא היה לי נעים להודות שהכל היה בדמיון שלי, יחשבו עליי דברים. אז שיקרית והמשכתי את השקר. ויצא מצב ששיקרתי לגבי הרבה דברים. שמעתי על זה פעם, גם הכרתי מקרה אישית של שקרנים פתלוגים, לא מפסיקים לשקר... הם כבר לא שמים לב שהם משקרים האם גם אני נהפכתי לכזו? האם גם אני מעדיפה לשקר שהכל מושלם, להגיד דברים אחרים מאשר להתמודד, לספר את האמת, לא לחפש רחמים מאף אחד? אז כנראה שאני נכנסתי רשמית לרשימה של השקרנים הפתלוגים... שיקרתי הרבה, עשיתי מעשים מכוערים בחיי... ועכשיו הכל נראה גדול מידי עליי, כבד מידי השקרים מתחילים לצוץ, אני בלחץ מכל דקה שעוברת, מנסה כל הזמן לחפש תירוצים, למה אמרתי כאלה שקרים ואחד באמת גדול שהתפוצץ, אני מפחדת מפחדת שהם יגלו את השקר הכי גדול, אותי! השקר הכי גדול בעולם, מה שאני הכי מנסה להסתיר , מכסה אותו בשכבות של מילים, של חיוכים, מכסה אותו בשכבות של דמיוני. אבל עכשיו הכל מתחיל להתפורר להתקלף מעליי, וזה כואב, החברים מתרחקים, יצא לי שם של שקרנית. אבל זו לא אשמתי, רק רציתי להגן על עצמי בכל מחיר, עטפתי את עצמי בשמיכה עבה, איך אני ניצלת מעצמי? מישהו יכול לעזור לי? תלמדו אותי איך להפסיק לשקר, ואיך להינצל משואה אחת גדולה , מהרס עצמי, איך להינצל מהשקרים שלי! ובנוסף לזה אני לא יודעת מה יש לי אבל אני מדמיינת דברים שאחרים לא רואים ואני בטוחה בזה לכמה חודשים אם לא שנים ואחר כך מתברר לי שהכל היה בדמיון שלי.
אוקיי... אני ילדה בריאה בגיל ההתבגרות יש לי חברים, יש לי חיים יפם, אבל יש בי משהו שאף אחד לא יודע, וזה כבר מתחיל להשתלט עליי. לפני שנה אני הייתי בטוחה שהידיד שהכי אהוב עליי בעולם התאבד, שאני הלכתי להלוויה שלו והכל ודיברתי עם אימא שלו, אתמול ראיתי אותו בריא ושלם. חשבתי שאני מדמיינת אז התקשרתי אליו שעה אחר כך, הוא ענה, הוא היה חי לחלוטין. לא ראיתי אותו כל הזמן הזה כי הוא גר במקום אחר והייתי בטוחה שהוא מת, אחר כך התקשרתי לבית שלו שואלתי את אימא שלו אם אי פעם דיברתי איתה ניחמתי אתה או משהו כזה, והתברר לי שלא. התברר לי שהוא חי ובריא, וכל מה שחשבתי שקרה הכל היה בדמיון שלי? התברר לי שאפילו מישהו שהחשבתי כידיד הכי טוב שלי לא קיים בכלל. אז אחר כך פשוט לא היה לי נעים להודות שהכל היה בדמיון שלי, יחשבו עליי דברים. אז שיקרית והמשכתי את השקר. ויצא מצב ששיקרתי לגבי הרבה דברים. שמעתי על זה פעם, גם הכרתי מקרה אישית של שקרנים פתלוגים, לא מפסיקים לשקר... הם כבר לא שמים לב שהם משקרים האם גם אני נהפכתי לכזו? האם גם אני מעדיפה לשקר שהכל מושלם, להגיד דברים אחרים מאשר להתמודד, לספר את האמת, לא לחפש רחמים מאף אחד? אז כנראה שאני נכנסתי רשמית לרשימה של השקרנים הפתלוגים... שיקרתי הרבה, עשיתי מעשים מכוערים בחיי... ועכשיו הכל נראה גדול מידי עליי, כבד מידי השקרים מתחילים לצוץ, אני בלחץ מכל דקה שעוברת, מנסה כל הזמן לחפש תירוצים, למה אמרתי כאלה שקרים ואחד באמת גדול שהתפוצץ, אני מפחדת מפחדת שהם יגלו את השקר הכי גדול, אותי! השקר הכי גדול בעולם, מה שאני הכי מנסה להסתיר , מכסה אותו בשכבות של מילים, של חיוכים, מכסה אותו בשכבות של דמיוני. אבל עכשיו הכל מתחיל להתפורר להתקלף מעליי, וזה כואב, החברים מתרחקים, יצא לי שם של שקרנית. אבל זו לא אשמתי, רק רציתי להגן על עצמי בכל מחיר, עטפתי את עצמי בשמיכה עבה, איך אני ניצלת מעצמי? מישהו יכול לעזור לי? תלמדו אותי איך להפסיק לשקר, ואיך להינצל משואה אחת גדולה , מהרס עצמי, איך להינצל מהשקרים שלי! ובנוסף לזה אני לא יודעת מה יש לי אבל אני מדמיינת דברים שאחרים לא רואים ואני בטוחה בזה לכמה חודשים אם לא שנים ואחר כך מתברר לי שהכל היה בדמיון שלי.