מקף מחבר

[Kasey]

מקף מחבר

שלום לכולם, בטקסט שנעשה בו שימוש רב במקפים מחברים, האם הייתם כותבים "דלקת-ריאות" עם מקף? תודה ושבת שלום

 

[יאקים]

תחום המקפים פרוץ מאוד,

ואין אחידות בעניין זה. המקף תפקידו ליצור משתי מילים מושג אחד כבול: בית-ספר, אחד-אחד, על-יד, אמת-מידה, אבן-בוחן וכו'. אך כאמור, החירות כאן חוגגת, ואיש הישר בעיניו יעשה. ולגבי דלקת ריאות, אני לא הייתי מקיף (= שם מקף) ביטוי זה. חג שמח

 

[Kasey]

תודה וחג שמח!

 

[r o r o r o]

האקדמיה אומרת...

לפי האקדמיה: יש לשים לב להבדל הגדול בין מקף (הבא לחבר) ובין קו מפריד (הבא להפריד). המקף צמוד למילה שלפניו ולמילה שלאחריו, ומסמנים אותו בגובה ראשי האותיות (אם אפשר). הקו המפריד מסומן בגובה אמצע האותיות ויש רווח בינו ובין המילים שלפניו ושלאחריו. המקף הבא במקרא שימושו אחר, והוא שייך בעיקרו לטעמי המקרא: הוא מורה על צירוף שתי מילים או יותר הנקראות בטעם אחד, וצירוף זה תלוי בנסיבות מוזיקליות. א. שתי מילים ויותר המצטרפות למושג אחד, יש המסמנים במקף את הקשר ההדוק ביניהן. למשל: בעל-בית, אב-בית-דין, שיקול חברתי-כלכלי, ארץ-ישראל, השלושה-עשר, אדם-מפלצת, בן-יומו, תל-אביב. ב. יש המסמנים מקף בין שתי תמניות של אותה מילה כשהן באות יחד לציין תיאור פועל. למשל: שלבים-שלבים, אחד-אחד, איש-איש, יום-יום. במקרים א-ב אין המקף חובה. ג. ראוי לסמן מקף אחרי תחיליות ולפני סופיות. למשל: בין-לאומי, דו-שיח, האי-אמון, מוליכות-על. ד. בכתיבה של צירוף אותיות לועזיות שמים מקף בין שמות האותיות. למשל: די-די-טי, סי-אן-אן, סי-איי-אי (=CIA), קא-גה-בה.

 

[חוכך בדעתו 2]

חברתי־כלכלי, ארץ־ישראל, השלושה־עשר, אדם־מפלצת

וכך הוא המעשה: - הפעל את המקֶשֶת (הקי־פד - קבוצת מקשי המספרים שבימין המקלדת) ע"י לחיצה על מקש NumLock. - לחץ על מקש Alt השמאלי (יש שני מקשי Alt במקלדת, יש ללחוץ על השמאלי מביניהם) והחזיקו לחוץ. - עוד אתה לוחץ על ה־ Alt, לחץ על 0206 במקשת (כלומר על 0 אח"כ על 2 וגו'), הרפה מן ה־ Alt, והרי לך מקף יפהפה.

 

[חצי טון]

בלה-בלה-בלה

מקף תמיד השתייך אך ורק לתנועות והטעמה. אתה רוצה לקרוא לזה נסיבות מוזיקליות? שיהיה..

אב בית דין נהגה אחרת מ אב-בית-דין. קשה להסביר בכתב אבל לצורך הסבר - אם נתייחס לכל מילה כהברה אז הראשון הוא מלרע והשני מלעיל. פשוט האקדמיה של היום מסרבת להכיר בזה וממציאה תיאוריות מוזרות כדי להסביר את המקף. ועוד, מגדילה לעשות בטענה שהמקף לא חובה (אז בשביל מה הוא קיים?!)

 

[nevuer]

חוכמולוג

המקף של היום זה לא המקף שבמקרא.

 

[חצי טון]

מה זה "של היום"?

 

[nevuer]

כמשמעו

 

[חצי טון]

הבנתי. כלומר

כשאמרת "חוכמולוג" אז התכוונת בעצם להציג את עצמך. נעים לי מאוד

 

[nevuer]

חלילה לי מהתחכם

מתוך מילון רב-מילים המקוון, ערך "היום": 1. [...] 2. (גם: כיום) בזמן הזה, בימינו, בתקופה שלנו. • אופנת הלבוש היום חוזרת אל בדים טבעיים, כמו פשתן וכותנה. • היום כבר קשה למצוא סנדלרים כמו שהיו פעם. דהיום של היום, של הזמן הזה, שבהווה. • בחינות הבגרות דהיום שונות במתכונתן מאלה שהיו נהוגות בעבר. • מנכ"ל החברה דהיום קוצר את פירות היוזמה העסקית של קודמו בתפקיד.

 

[חצי טון]

לכן שאלתי -

מה זה "של היום"? לאיזה תקופת ה"יום" אתה מתכוון? המקף קיים כבר זמן רב. וגם אם היום זה ממש לאחרונה אותו מקף (שלטענתך שייך רק למקרא) עדיין בשימוש. כמו למשל בהבדל בין מנה חמה ל מנה-חמה

 

[nevuer]

אפשר למצוא נקודות דמיון בין שימושי המקף

ואכן מנה-חמה מבוטאת בצורה שונה ממנה חמה (מנה שהיא חמה). אבל עדיין, המקף של ימינו לא קשור להטעמה דווקא. כדי להדגים זאת השתמשתי בטקסט הבא, הלקוח כלשונו (על כל הטעויות שאולי יש בו) מתוך הערך 1984 (ספר) בוויקיפדיה. השינוי היחיד שעשיתי הוא שבכל מקום שהבחנתי בהבדל בהטעמה כמו זה שבין "מנה חמה" ל"מנה-חמה", הוספתי מקף בין המילים (בטקסט המקורי יש רק מקף אחד, בצירוף Nineteen Eighty-Four). מן הסתם עשיתי כמה טעויות (לפעמים קשה לשמוע את ההבדל), אבל אני חושב שבאופן כללי הנקודה שלי ברורה. ******** 1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא-שם הרומן הדיסטופי של-ג'ורג' אורוול. בספרו מתאר אורוול חיים המתנהלים לפי ערכים טוטליטריים קיצוניים. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש-בו ביקורת פוליטית חריפה על-המשטר הקומוניסטי בברית-המועצות ועל-טוטליטריזם בכלל, אך היו שמצאו-בו כנושא מסר מוסרי, פסיכולוגי וסוציולוגי. לספר ולרעיונות הגלומים-בו נודעה השפעה תרבותית עצומה הניכרת עד ימינו אלה. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של-שליטה פיזית ומנטאלית, שרבים המשטרים, הטוטליטריים והאחרים, שאינם נמנעים מלנקוט-בהם. ראייתו הייחודית של-אורוול את-מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את-האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת-תפקיד המפלגה והמדינה, יכולה להביא לראייה שונה גם של-משטרים וחברות שונים לחלוטין מאלו שכתב-עליהם אורוול. כך-למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך למטבע-לשון, שמשמעותה מצב בו-הפרט מפוקח על-ידי השלטונות, המנטרים את-כל צעדיו. זהו מצב שחזה אורוול בדמיונו, אך-כיום יש למדינות ולגופים החפצים-בכך את-האמצעים הטכנולוגיים ליישם-אותו במידה זו-או-אחרת. בנוסף טבע אורוול את-המושג משטרת המחשבות שהיא משטרה חשאית שדואגת שאזרחים לא יחשבו דברים הנוגדים את-המשטר. מקובל להשתמש בביטוי זה כששלטון מגביל את-חופש-הביטוי של-אזרחיו.

 

[חצי טון]

בסדר גמור לטעמי.

אני דווקא יכול להבין שאתה מסכים לדעתי. חוץ מ ברית-המועצות, שכאן המקף מיותר לדעתי, נראה שכל מקף במקומו, ובמידה, ולא היה שם מקף, ההטעמה היתה שונה. במיוחד ובדגש על צירופים של אל- את- על-

 

[nevuer]

אני ממש לא מסכים לדעתך

כל המטרה שלי הייתה להביא את הטענה שלך לידי אבסורד, בכך שאדגים איך היה נראה טקסט מודרני אם היו שמים מקפים לפי השיטה שלך. אני לא מבין, אתה טוען שמקובל להשתמש כך במקף?! תוכל להפנות לטקסט (לא מפוברק כמו שלי) שמשקף שימוש כזה?

 

[חצי טון]

"מקובל" זה עצם העניין

בגלל שצורת ההגייה מקובלת וידועה אז ניתן לא להשתמש בכל כך הרבה מקפים. כמו שלא חובה לנקד מילים שצלילם ידוע. בקיצור - אם אתה מתעסק ב"נכון", אז המקף עושה הבדל. אחרת, בהתעסקות ב"מקובל", אין טעם למקף, ניקוד, שרש וכיוצא באלה.

 

[nevuer]

בזזזזז... נשאלת השאלה

לפי מה אתה קובע מה נכון ומה לא נכון? על איזה נורמה (התקן של האקדמיה, לשון המקורות, השימוש הרווח...) אתה נשען?

 

[nevuer]

*איזו (אל תרביצו לי. רק עכשיו שמתי לב)

 

[חצי טון]

אני לא קובע.

אני רק אומר שהמקף קיים לצורך מסוים (שאני לא קובע מהו). הוא שם כי צריך אותו (ואני לא קובע מתי צריך ומתי לא). בשורה התחתונה - יש לו תפקיד (זה הנכון).

 

[יאקים]

הדברים ידועים, ואין צורך

להביא את החלטת האקדמיה במלואה... עם זאת נשאלה השאלה לגבי מקף, לכן הקו המפריד אינו רלוונטי כלל לענייננו.