מקורם של ערכי היסוד ומהותם
שלום לכל החברים. אשמח לקרוא את תגובתכם על המאמר הבא: מקורם של ערכי היסוד ומהותם יש שוני מהותי במקור ההתהוות והסמכות של ערכי היהדות מערכים של דמוקרטיה. בשעה שהאחרונים מקורם באדם, בהגותו ובמוסכמות שאליהן החברה האנושית מגיעה, הרי הערכים בעולמה של יהדות מקורם באמונה בצווי האלוהים, שמעל לעולמו של האדם. אך שוני זה שבמקור יצירת הערכים וסמכותם אין הוא צריך להשפיע על עצם הגדרתם, משמעותם והיקפם של ערכים אלה. אכן, איש באמונתו התמימה יחיה, איש בלבטי אמונתו יחיה ואיש בהעדר אמונתו יחיה. אך מן הראוי שכל איש ואיש יתן את דעתו לתיאוריה ליברלית זו או אחרת שהזמן גרמה, ויהגה מפעם לפעם בטיבה ובעולמה של הדמוקרטיה המערבית על תיאורית המימוש העצמי שבה. הוגים וסופרים (בני זמננו) תוהים לא מעט על תופעות ובעיות, קשות וכואבות, העולות ומזדקרות מתורת המימוש העצמי במהדורתה של הדמוקרטיה המערבית. שוויון ההזדמנויות הוא עיקרון גדול ויפה, אך צריך לזכור כי נקודות המוצא לבני החברה שונות, ורק בפני חלק מן החברה, שתנאי חייו מאפשרים זאת, אכן פתוחות כל ההזדמנויות בפניו. מתוך כך, עולה ותופחת חברת-שפע מצד אחד, וחברת-עוני וחסרי-בית מצד אחר, ובזו כבזו האלימות הפלילית הולכת וגוברת. והמימוש העצמי היכן גבולותיו ? ומה עולה מכוחו של מימוש עצמי בלתי-מוגבל לתא המשפחה ולחיי קהילה ? האם נשמר האיזון בין האנוכיות לבין האחריות לזולת ? האם עקרון היסוד של "ואהבת לרעך כמוך" שנתפרש בדברי הלל ש"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" שהוא יסוד היסודות לאחריות הדדית ולחיי חברה בונים ויוצרים, אינו נשחק, לנגד עינינו, מתחת לגלגלי המימוש המופרז של "המימוש העצמי" ? כל אלה, וכיוצא באלה, ראויים לבדיקה, לעיון ולהרהורים, למען יימצא השילוב הראוי והנאות בין התיאוריות העולות מזמן לזמן ובין התיאוריות ששורשן כימות עולם. בסינתזה שחייבים בה בפרשנותם של חוקי היסוד במדינת ישראל, דו-מהותיות זו שבערכים יהודיים, שעניינם חירות האדם וכבודו, זכויותיו וחובותיו, מצויה בהרבה פנים. ולדוגמא דברים מהמשנה (סנהדרין, פ"ד, משנה ה') : "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך, ושלא יהיו המינין אומרים: הרבה רשויות בשמיים ולהגיד גדולתו של הקב"ה: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם". ואלו אכן דברים מאלפים, אך זו תורת האדם כולה. על כך אפשר ללמוד ממזמור תהילים (ח', ד-ז): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת, מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו. ותחסרהו מעט מאלהים, וכבוד והדר תעטרנו, תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו". מצד אחד – כבוד והדר תעטרהו, כל היקום כולו הוא תחת רגליו, והוא, האדם, הופקד על כל הבריאה. מצד שני – מיהו האדם כי ייזכר, ומיהו כי ייפקד. הוא אינו אלוהים, הוא חסר מעט מאלוהים. לאדם אין רק זכויות, יש לו גם חובות, ואולי נכון לומר: לאדם אין רק חובות, יש לו גם זכויות. זוהי תורת האוטונומיה הפרטית של האדם, ההגשמה העצמית. שיא הגדולה ויא הענווה והצניעות. שילובם של שניהם הוא האדם. ביטויה של הגות זו, באשר לדו-מהותיות של עקרונות היסוד של חובות וזכויות, של גדולה וענווה, הורתה ביסוד האמונה של בריאת האדם בצלם אלוהים. אך דו-מהותיות זו הייתה לחלק אורגני של מהות הערכים היהודיים, והיא חלק בלתי נפרד מהערכים היהודיים לערכים הדמוקרטיים, כפי שנו מצווים מכח הוראות סעיפי המטרה והאיזון בחוקי היסוד, במיוחד בחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.
שלום לכל החברים. אשמח לקרוא את תגובתכם על המאמר הבא: מקורם של ערכי היסוד ומהותם יש שוני מהותי במקור ההתהוות והסמכות של ערכי היהדות מערכים של דמוקרטיה. בשעה שהאחרונים מקורם באדם, בהגותו ובמוסכמות שאליהן החברה האנושית מגיעה, הרי הערכים בעולמה של יהדות מקורם באמונה בצווי האלוהים, שמעל לעולמו של האדם. אך שוני זה שבמקור יצירת הערכים וסמכותם אין הוא צריך להשפיע על עצם הגדרתם, משמעותם והיקפם של ערכים אלה. אכן, איש באמונתו התמימה יחיה, איש בלבטי אמונתו יחיה ואיש בהעדר אמונתו יחיה. אך מן הראוי שכל איש ואיש יתן את דעתו לתיאוריה ליברלית זו או אחרת שהזמן גרמה, ויהגה מפעם לפעם בטיבה ובעולמה של הדמוקרטיה המערבית על תיאורית המימוש העצמי שבה. הוגים וסופרים (בני זמננו) תוהים לא מעט על תופעות ובעיות, קשות וכואבות, העולות ומזדקרות מתורת המימוש העצמי במהדורתה של הדמוקרטיה המערבית. שוויון ההזדמנויות הוא עיקרון גדול ויפה, אך צריך לזכור כי נקודות המוצא לבני החברה שונות, ורק בפני חלק מן החברה, שתנאי חייו מאפשרים זאת, אכן פתוחות כל ההזדמנויות בפניו. מתוך כך, עולה ותופחת חברת-שפע מצד אחד, וחברת-עוני וחסרי-בית מצד אחר, ובזו כבזו האלימות הפלילית הולכת וגוברת. והמימוש העצמי היכן גבולותיו ? ומה עולה מכוחו של מימוש עצמי בלתי-מוגבל לתא המשפחה ולחיי קהילה ? האם נשמר האיזון בין האנוכיות לבין האחריות לזולת ? האם עקרון היסוד של "ואהבת לרעך כמוך" שנתפרש בדברי הלל ש"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" שהוא יסוד היסודות לאחריות הדדית ולחיי חברה בונים ויוצרים, אינו נשחק, לנגד עינינו, מתחת לגלגלי המימוש המופרז של "המימוש העצמי" ? כל אלה, וכיוצא באלה, ראויים לבדיקה, לעיון ולהרהורים, למען יימצא השילוב הראוי והנאות בין התיאוריות העולות מזמן לזמן ובין התיאוריות ששורשן כימות עולם. בסינתזה שחייבים בה בפרשנותם של חוקי היסוד במדינת ישראל, דו-מהותיות זו שבערכים יהודיים, שעניינם חירות האדם וכבודו, זכויותיו וחובותיו, מצויה בהרבה פנים. ולדוגמא דברים מהמשנה (סנהדרין, פ"ד, משנה ה') : "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך, ושלא יהיו המינין אומרים: הרבה רשויות בשמיים ולהגיד גדולתו של הקב"ה: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם". ואלו אכן דברים מאלפים, אך זו תורת האדם כולה. על כך אפשר ללמוד ממזמור תהילים (ח', ד-ז): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת, מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו. ותחסרהו מעט מאלהים, וכבוד והדר תעטרנו, תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו". מצד אחד – כבוד והדר תעטרהו, כל היקום כולו הוא תחת רגליו, והוא, האדם, הופקד על כל הבריאה. מצד שני – מיהו האדם כי ייזכר, ומיהו כי ייפקד. הוא אינו אלוהים, הוא חסר מעט מאלוהים. לאדם אין רק זכויות, יש לו גם חובות, ואולי נכון לומר: לאדם אין רק חובות, יש לו גם זכויות. זוהי תורת האוטונומיה הפרטית של האדם, ההגשמה העצמית. שיא הגדולה ויא הענווה והצניעות. שילובם של שניהם הוא האדם. ביטויה של הגות זו, באשר לדו-מהותיות של עקרונות היסוד של חובות וזכויות, של גדולה וענווה, הורתה ביסוד האמונה של בריאת האדם בצלם אלוהים. אך דו-מהותיות זו הייתה לחלק אורגני של מהות הערכים היהודיים, והיא חלק בלתי נפרד מהערכים היהודיים לערכים הדמוקרטיים, כפי שנו מצווים מכח הוראות סעיפי המטרה והאיזון בחוקי היסוד, במיוחד בחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.