מקווה שיצא מוצלח...

מקווה שיצא מוצלח...

אני מרשה לעצמי לפרוק קצת... אני זוכרת את היום הזה כמו הרבה ימים כאילו היה אתמול... ישבנו אבי, את, אני והחבר הטרי שלך, הייתם יחד שבוע אחד בלבד, בקראוון שלו או מה שזה לא יהיה... אני זוכרת שאבי רמז לך שלא כדאי שביתך תהייה בת יחידה ושתינו, את ואני הסמקנו עד עמקי נשמתנו. ואני גערתי באבא שכהתלהב מלראות את שתינו סמוקות. לפני כן או אחרי, אני כבר לא זוכרת, החבר שלך ליטף לך את הרגל/ברך. אני לא התאפקתי, לא שלטתי בעצמי ונעצתי מבט. ניסיתי להסתיר זאת, אך את קלטת אותי ורק חייכת חיוך ממיס עם עיניים כחולות עמוקות ומשגעות... ואני נבוכה מהתפישה חייכתי חזרה. כ"כ קינאתי בו שהוא נוגע בך! כל כך קינאתי לך! השתגעתי בתוכי. זה היה ממש כשהבנתי שהתאהבתי בך. אני לא יודעת אם קראת את מה שהתחולל בתוכי, אבל אני לא יכולה לשכוח את הרגע הזה כמו הרבה רגעים אחרים איתך...
 

טורטיתת

New member
אומץ....

תמיד ידעתי שמתחת לכל החיבוקים שאת מחבקת את כולן יש הרבה רגש אהבה ואומץ. סליחה שאני מגיבה באיחור אבל ריגשת אותי, לקחת אותי קצת הרבה הרבה אחורה. ועוד בערב כזה עצוב, שבו אנו זוכרים מכבדים ועומדים דקה לזכר הגיבורים שנפלו הדמעות יורדות חופשי, מרטיבות כל אות במקלדת. וזה לא יצא לך מוצלח זה יצא לך מרגש ומקסים. ויש רגעים בחיים, כמו הרגע הזה שלך, שנמצאים איתנו בתוכנו לעד, פה ושם הם לוקחים אותנו אחורה להרטיב דמעה, אבל שלא תשכחי בחיים אותם הרגעים הם בעצם ההוכחה לכך שאנחנו מרגישות חיות נושמות אהבה, כי מי שלא יודעת מה זו אהבה לא חייה. נ"ב:
 
תודה לך טורטית יקרה!

שמחה שנגעתי! כן יש בי הרבה רגש הרבה אהבה והרבה זכרונות.... סולחת לך על התגובה המאוחרת, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, כך שמעתי חכמים ממני... קצת מוזר לי שבחרת להגיב דוווקא ביום עצוב זה... הרי כאבי כה פעוט לעומת כאב השכולים... אך שוב
ובנימה זו...
 
למעלה