מקוה לעזרתכן
למרות שאני אורחת... יש לי ילדה שבקיץ תהיה בת שנתיים וחצי. אבא שלי הזמין את כל המשפחה לטיול ג'יפים בצפון תורכיה. הכוונה היא שכל לילה ישנים במקום אחר, אוכלים אוכל בסיסי כי אנחנו שומרים כשרות, ושרוב היום נהיה בדרכים. גיסתי מביאה את הילדה של בת ה-3, גם בגלל שאין לה ברירה וגם בגלל שהיא לא רוצה להפרד ממנה. אבא שלי לוחץ עליי שלא נביא את הילדה כי יהיה לה הרבה יותר נח וטוב אצל סבא וסבתא שלה (שאני סומכת עליהם באלף אחוזים). בעלי נוטה לקחת אותה, אני לעומת זאת מרגישה שעדיף לה להשאר עם סבא וסבתא וללכת לגינה, לקבל גלידה- ומבחינתה- כיף חיים. ברור שהפרידה מאתנו תהיה קשה אבל נחשוב על דרכים להכין אותה ולשמור על רצף (בדמות שיחות טלפון או הפתעה כל יום מאמא וכו'). אבל אני לא שלמה עם ההחלטה. ומצד שני אני רוצה חופש! אנחנו עובדים קשה ומגיע לנו. טיול איתה יהיה מעיק וכל הזמן אקבל הערות עצבניות על "למה דווקא עכשיו צריך להחליף לה" וכו'. גם הטיסות בשבילה מפחידות אותי. בקיצור- או שלא בקיצור- מה הייתן עושות? משאירות? לוקחות? ומה הייתן עושות כדי להרגיש פחות אשמה וחרדת נטישה? אשמח מאד לתובנות מנסיון או שלא מנסיונכן.
למרות שאני אורחת... יש לי ילדה שבקיץ תהיה בת שנתיים וחצי. אבא שלי הזמין את כל המשפחה לטיול ג'יפים בצפון תורכיה. הכוונה היא שכל לילה ישנים במקום אחר, אוכלים אוכל בסיסי כי אנחנו שומרים כשרות, ושרוב היום נהיה בדרכים. גיסתי מביאה את הילדה של בת ה-3, גם בגלל שאין לה ברירה וגם בגלל שהיא לא רוצה להפרד ממנה. אבא שלי לוחץ עליי שלא נביא את הילדה כי יהיה לה הרבה יותר נח וטוב אצל סבא וסבתא שלה (שאני סומכת עליהם באלף אחוזים). בעלי נוטה לקחת אותה, אני לעומת זאת מרגישה שעדיף לה להשאר עם סבא וסבתא וללכת לגינה, לקבל גלידה- ומבחינתה- כיף חיים. ברור שהפרידה מאתנו תהיה קשה אבל נחשוב על דרכים להכין אותה ולשמור על רצף (בדמות שיחות טלפון או הפתעה כל יום מאמא וכו'). אבל אני לא שלמה עם ההחלטה. ומצד שני אני רוצה חופש! אנחנו עובדים קשה ומגיע לנו. טיול איתה יהיה מעיק וכל הזמן אקבל הערות עצבניות על "למה דווקא עכשיו צריך להחליף לה" וכו'. גם הטיסות בשבילה מפחידות אותי. בקיצור- או שלא בקיצור- מה הייתן עושות? משאירות? לוקחות? ומה הייתן עושות כדי להרגיש פחות אשמה וחרדת נטישה? אשמח מאד לתובנות מנסיון או שלא מנסיונכן.