בתוספת למה שאלכס אמר:
מקדונלדס בישראל- תיכוניסטים ( 5/6 מעובדי מק'דונלדס) מרוויחים שכר מינימום, אבל משלמים להם תוספת של 50% בשבתות ותוספת של 25% בעבודה אחרי 11 בלילה. ההגדרה של ניצול היא מאוד כוללנית. ברור שזה לא ניצול בהשווה למדינות עולם שלישי, אבל זה סוג אחר של ניצול. כל ההתייחסות לבני נוער, כאילו הם שווים פחות מבחינה כלכלית, היא ניצול מצבם. בני-נוער ייקחו את העבודה במקדונלדס בשכר מינימום, כי הרבה פחות מקומות יסכימו להעסיק אותם. ולכן הם לא ילחמו על שכר גבוה יותר. בקשר לתרבות הצריכה- האמונה שלי היא שבן-אדם נהיה פנאט למשהו, זה לא נעשה ממקום בריא. כמו סמים, גם בריחה לעולמות אחרים (כמו קריאה, סרטים, תאטרון וכד') יכולה לבוא מבריחה ממשהו אחר, אי יכולת להתמודד עם המציאות וכד'. הרעיון שלי מפריע, בעיקר, בתרבות הצריכה הוא השקר לעצמך (מה שפחות קורה בספרים ושיחות (קורה קצת יותר בקולנוע)). תרבות הצריכה מנסה למכור לך איזשהו שקר. הקישורים התת-מודעים שאנחנו מקבלים בעקבות הבחורה שמתחבקת עם הבחור שלובש בדיוק את אותו הג'ינס שבחנות יכולים לגרום לנו לחשוב שהג'ינס הזה עושה פלאים ויגרום לנו להראות כמו דוגמנים. זהו שקר ודברים כאלה קוראים פחות בתחביבים אחרים. הנזק של תרבות הצריכה הוא לא רק מחשבתי, אלא גם בריאותי. במקדונלדס לדוגמא, לא יפרסמו בן אדם שמן שאוכל את ההמבוגר, אלא דוגמן רזה (שכנראה לא אוכל מקדונלדס ביום יום) בצורה הזאת היא עיוות של המציאות. בן-אדם ממוצא שאוכל במקדונלדס לא נראה כך. אבל כמו שאמרתי מקודם, הדיון הוא דיון פסיכולוגי, שלצערי אין עליו תשובה אחת. בקשר לטיעונים החברתיים- גם הם, כמו מה שכתבתי, טיעונים שמתעסקים בסוציולוגיה, ולכן גם אליהם קשה מאוד להחזיק בדעה ברורה אחת. בקשר לסרט- זה אביר נכון? אם כן, או כל בן אדם אחר מכפר-סבא/חיפה, יש לי את הסרט ואני רואה את סתיו מחר. אין לי בעיה להעביר לה ושתתן לך. איתמר.