מצריים 1231 לפנה"ס
לפני שנים רבות, בממלכה העליונה במצרים הקדומה נפל דבר.
ביום מעונן חלקית, חצי שמש חצי טיפות, נכנס הזוי אחד בדלת הארמון ויאמר: "שלח את עמי".
וואלאק כאילו לא חסרים טיפוסים הזויים במזרח התיכון.
ויאמר המלך רעמסס (רמי) השני "מה זה היהודים האלה מאיימים עלי בכשפים, רוצים חירות?" ............לא!
וילך המלך לספריית ממלכתו העליונה וישקוד על המלאכה וישב יומם וליל לפיתרון שערוריית ההזוי. "אוחח" חשב המלך, "אם רק היה לי אום שמום בטוח היו דוחים את הבקשה המוזרה של הישראלים האלה." ויכנס למשרדו באישון בוקר חמישי ויכריז דיון חירום עם שורת חכמי מועצת ההירוגליפים. ישבו וחשבו וישבו. ועוד קצת. ובבוקר, ויקיאו ריק מתוכם החכמים ופיתרון גורנישט.
וירים טלפון המלך רמי לראש הממלכה התחתונה - תות'עחננה'מון, ויבקש לאחד כוחותיו עם התות להגנה על ממלכתו מהמטורללים העבריים. ויאמר תות הגדול לרעמסס רמי השני "עזוב אני בדרך לדייט עם מלכה שיבא, וחוצמזה אני הרי כבר מת איזה 150 שנה, אז תן לישון בשקט". אט אט, ויכרסם הפחד במלך רמי, עד גזול שעות שינה ממוחו הקודח.
ויתפלל המלך רמי לאל השמש 'רע הגדול' ויבקש עיצה בהולה.
ויאמר לו השמש "מה איתך רמי כי נהיית לחוץ? הכולה כמה תימנים מכינים פיתות, מסתלבטים עליך". ויצלול אל השמש למצולות. וירגע רמי השני, וישקע בשנת הלילה. ויתעורר מחרת הבוקר לגנחות העונג של פילגשו פטמה, ויגלה כי חלום פנטזיה היה הדבר, אך מציאות היא זעקות נתיניו הרועמים על מים אדומים. "דם הביא עלינו ההזוי" זעקות ברחוב.
וירוץ רמי בשנית למקדש אל השמש, ויזעק לעזרתו, אך אבוי, מאוחר הרגע, כי הפליג אל השמש רע למצולות העולם. ויחזור המלך רמי לכיכר המלכים ויחשכו עיניו, ויראה כיאוס צפרדעים, כינים, שחין, ברד ומה לא. ויכנס לארמונו וימצא את בנו בכורו גמור על ריצפת השיש, ממנת יתר של אסיד אוונגארד. ויזעק רמי זעקת קללה לאויר השמים, ויטל קלון על אל השמש, ויסלקו מפנתיאון האלים המצרי.
וישמע אל השמש את הבשורה וירעם כי אבד כבודו. ויתפוס הייאוש את קרנו, ומתוך דיכאונו במצולות משרדו, עיצה עוץ יעוץ. ויקלד על פסנתרו את מספרו של קולגה מקצועית, מומחה חפירות והסרת קללות.
ובצידו השני של הקו, וירים אל החלל והכוכבים את הטלפון ויאמר לאל השמש החיוור: "תכין חצי מנה יא שמש, ותוסיף חמוצים". ויאמר השמש לאל הכוכבים: "המצרי סלקני ממקדש האלים, בגלל ההזוי ועמו". ויענה לו אל הכוכבים: "הסדר דאגה מליבך. המצרי יפול, ואנו נמליך פרעה חדש לעולם, אחד משלנו. אני בדיוק חופר וזורע אותו בזה הרגע במדיטציית הסקסטט החולנית שלי."
ותשקט הארץ 3200 שנה.
לפני שנים רבות, בממלכה העליונה במצרים הקדומה נפל דבר.
ביום מעונן חלקית, חצי שמש חצי טיפות, נכנס הזוי אחד בדלת הארמון ויאמר: "שלח את עמי".
וואלאק כאילו לא חסרים טיפוסים הזויים במזרח התיכון.
ויאמר המלך רעמסס (רמי) השני "מה זה היהודים האלה מאיימים עלי בכשפים, רוצים חירות?" ............לא!
וילך המלך לספריית ממלכתו העליונה וישקוד על המלאכה וישב יומם וליל לפיתרון שערוריית ההזוי. "אוחח" חשב המלך, "אם רק היה לי אום שמום בטוח היו דוחים את הבקשה המוזרה של הישראלים האלה." ויכנס למשרדו באישון בוקר חמישי ויכריז דיון חירום עם שורת חכמי מועצת ההירוגליפים. ישבו וחשבו וישבו. ועוד קצת. ובבוקר, ויקיאו ריק מתוכם החכמים ופיתרון גורנישט.
וירים טלפון המלך רמי לראש הממלכה התחתונה - תות'עחננה'מון, ויבקש לאחד כוחותיו עם התות להגנה על ממלכתו מהמטורללים העבריים. ויאמר תות הגדול לרעמסס רמי השני "עזוב אני בדרך לדייט עם מלכה שיבא, וחוצמזה אני הרי כבר מת איזה 150 שנה, אז תן לישון בשקט". אט אט, ויכרסם הפחד במלך רמי, עד גזול שעות שינה ממוחו הקודח.
ויתפלל המלך רמי לאל השמש 'רע הגדול' ויבקש עיצה בהולה.
ויאמר לו השמש "מה איתך רמי כי נהיית לחוץ? הכולה כמה תימנים מכינים פיתות, מסתלבטים עליך". ויצלול אל השמש למצולות. וירגע רמי השני, וישקע בשנת הלילה. ויתעורר מחרת הבוקר לגנחות העונג של פילגשו פטמה, ויגלה כי חלום פנטזיה היה הדבר, אך מציאות היא זעקות נתיניו הרועמים על מים אדומים. "דם הביא עלינו ההזוי" זעקות ברחוב.
וירוץ רמי בשנית למקדש אל השמש, ויזעק לעזרתו, אך אבוי, מאוחר הרגע, כי הפליג אל השמש רע למצולות העולם. ויחזור המלך רמי לכיכר המלכים ויחשכו עיניו, ויראה כיאוס צפרדעים, כינים, שחין, ברד ומה לא. ויכנס לארמונו וימצא את בנו בכורו גמור על ריצפת השיש, ממנת יתר של אסיד אוונגארד. ויזעק רמי זעקת קללה לאויר השמים, ויטל קלון על אל השמש, ויסלקו מפנתיאון האלים המצרי.
וישמע אל השמש את הבשורה וירעם כי אבד כבודו. ויתפוס הייאוש את קרנו, ומתוך דיכאונו במצולות משרדו, עיצה עוץ יעוץ. ויקלד על פסנתרו את מספרו של קולגה מקצועית, מומחה חפירות והסרת קללות.
ובצידו השני של הקו, וירים אל החלל והכוכבים את הטלפון ויאמר לאל השמש החיוור: "תכין חצי מנה יא שמש, ותוסיף חמוצים". ויאמר השמש לאל הכוכבים: "המצרי סלקני ממקדש האלים, בגלל ההזוי ועמו". ויענה לו אל הכוכבים: "הסדר דאגה מליבך. המצרי יפול, ואנו נמליך פרעה חדש לעולם, אחד משלנו. אני בדיוק חופר וזורע אותו בזה הרגע במדיטציית הסקסטט החולנית שלי."
ותשקט הארץ 3200 שנה.
