מצעד חם - סיפור
מצעד חם חברה שלה הייתה מאחור ושלי מלפנים. היא חייכה אליי וחייכתי בחזרה. "מה את מחייכת ככה?" היא השיגה אותי. "חום איימים המצעד הזה, לפחות לחייך אפשר, ברשותך כמובן" "הלילה את שלי" כרכה זרועותיה סביב צווארי הדביק מזיעה. "רק הלילה?" הסרתי בעדינות את ידיה. "אם תמשיכי לחייך ככה לכל עוברת ושבה, אז אולי רק הלילה" "קנאית. כל שנה את סוחבת אותי לצעוד בחום הזה. אחרי רבע שעה של קורבנות שנעצת בהם את הדגל, אני צריכה לסחוב אותו ואת עוד מתלוננת" חיפשת את המחייכת וראיתי את גבה אי שם מלפניי. זיהיתי אותה לפי חולצתה שתפסה את עיני מלכתחילה 'אני רוצה להתחתן עם החברה שלי'. "יש לנו יום אחד של גאווה משותפת" "מה?" בזה הרגע חלפה לידנו המשאית של עכבר העיר והרמקולים שהיו בגודל שלא היה מבייש בניין רב קומות שכונתי צרחו בתוך אוזני. "תשתדלי להנות" "לפחות בשנה שעברה זרקו לנו קרטיבים, ומה השנה?" "בואי נתקדם" היא לקחה את ידי וניסתה לדחוף אותנו בתוך ההמון. לא היה לי אכפת כי רציתי להתקרב אל המחייכת ואולי לראות את החיוך שלה שוב, שהצליח לרגע קט להסתיר את השמש שצרבה כל פיסת עור חשופה בגופי. "אולי תרגעי" עצרתי כשהגענו אליה. היא האטה צעדיה וניסתה ללכת בקצב שלי, אך מהר מאוד שוב הייתה מלפנים, מקפצת מאושר עם הדגל, מנקבת בדרכה איברים חיוניים של הסובבים אותה. היא כל-כך שקועה בעצמה שזה פשוט מצחיק לראות אותה כך. יד תפסה אותי מאחור ועצרה אותי, לא הבנתי מי ומה. "תזהרי מהחבל" פנתה אליי זאת שרוצה להתחתן עם החברה שלה. "החבל?" לא הבנתי. "החבל של המשאית. לא ראית, כמעט והפיל אותך" "בשמש הזאת, לשים לב זאת נראית לי בקשה מוגזמת" היא חייכה שוב. "כן, אני לא מבינה למה כל שנה ההתעקשות הזאת לקיים את המצעד בשבוע האחרון של יוני. תאמיני לי לולא היא", הצביעה על מישהי שצעדה שתי פסיעות קדימה, "לא הייתי פה". "ספרי לי על זה" הצבעתי גם אני על הקפיץ שלי שהשתוללה שם מקדימה ממשיכה במלאכת ניפנוף הדגל בתוך ההמון. לידנו הלך גבר בשנות הארבעים לחייו ללא חולצה וצרח, 'קרטיב, קרטיב, רק חמש שקל, קרטיב, קרטיב, רק עכשיו, אני הולך'. היא זינקה אליו וקנתה שניים ואז הגישה לי אחד. "קחי. את נראית כאילו את זקוקה לזה" "איך קראת את מחשבותיי?" לקחתי מידה, כמעט חטפתי את הקרטיב מישמש, מתמכרת לתחושה הקרה בשפתיי ולזרם הקר היורד במורד גרוני. "בשנה שעברה..." "כן, זרקו קרטיבים מהמשאית של 'וואלה'" "נכון" התפלאתי שידעה להשלים את משפטי. "אגב, אני איילה" "עינב" הגשתי יד ללחיצה. ידינו היו חמות ולחות. לפתע הגיחה שחר מההמון וקפצה עליי. "אז מה, אני רואה שאת לא מבזבזת זמן" "שחר תכירי, זאת איילה" "נעים מאוד ובתוך ההמון פה מסתובבת תמי, החברה שלי" היא חיפשה בראשה את חברתה. "אז גם את לא מבזבת זמן" "שחר, אולי תמשיכי לקפץ לך מקדימה?" הצעתי. "רק אם תבקשי יפה" "שחר?? גם ככה חם לי" "באמת? לא שמתי לב" היא הדביקה לי נשיקה רטובה וחמה ופיזזה קדימה תוך ניפנופי דגל. "צינית החברה שלך" חייכתי בהסכמה. "אתן מאוד חמודות" הגיח מאחור מישהו עם מצלמה תלויה על צוארו. "אפשר תמונה?" שאל. "אבל אנחנו לא יחד" גימגמתי לעברו. "נו, תמונה קטנה" בלי שהספקתי להבין, ידה של איילה נחה על כתפי והתמונה צולמה. באופק נראה הגשר שמורה על סוף הדרך. גני יהושוע נפרשו בפני כנקודות צבעוניות המסמלות את האנשים שהספיקו להתגודד לקראת ההפנינג. תמי התקרבה לעברה של איילה ושחר נצמדה אליי. המשכנו לחייך אחת אל השניה למורת רוחן שלשתי האחרות. "בואי" שוב לקחה שחר את ידי והחלה לרוץ בתוך ההמון. "שחר, שחר" ניסיתי בכל כוחי לעצור אותה מהטירוף שנכנס בה, "לאן את רצה?" היא עצרה. בעיניה זיהיתי דמעות. "שחר, מה קרה?" היא לא השיבה. "את בוכה?" "אני מזיעה, חם לי" "שחר, מה קורה, את מוכנה לדבר איתי?" "אני עזבת אותך לכמה דקות ואת כבר מפלרטטת עם אחרות" "אם את מתכוונת לאיילה, אז לא פלירטטתי" "תקראי לזה איך שאת רוצה, עינב." לאחר רגע של שקט היא המשיכה, "אני לא מבינה אותך. אחרי כל מה שעברנו, אנחנו יחד פה ואת בוחרת להיות עם אחרת" "את לא חושבת שאת עושה מזבוב פיל?" "לא, אני לא. ונכון שחם ונכון שבוודאי לא הכי כייף לך, אבל חשבתי שסיכמנו שאנחנו יחד פה ובכלל" התקרבתי אליה וחיבקתי אותה. ידעתי שיש אמת בדבריה. ידעתי שאולי חיפשתי משהו שאין בה, שאולי אני עדיין מחפשת. ליטפתי את עיניה הבוכות וביקשתי שתתן לי הזדמנות להוכיח לה שאני פה לא רק בשבילה אלא גם בשבילנו. עמדנו כך כמה דקות, חמות ודביקות, מנסות להדביק את מה שאולי התרופף. איילה ותמי בדיוק עברו אותנו ואיילה חייכה שוב. "בואי נלך, עוד מעט יתחיל ההפנינג" היא ניסתה להשתחרר מאחיזתי. "לאן את ממהרת?" "זאת את שתמיד חם לה" "גם עכשיו חם לי וטוב לי ואני רוצה להישאר איתך, ככה. כל-כך רע לך?" "מה פתאום רע. אפשר לנפנף מעלייך את הדגל?" זיהתי את החיוך השטותניקי שלה. "את יודעת כמה קורבנות גבה הדגל שלך היום?" "שלי?" "אני מתה עלייך"
מצעד חם חברה שלה הייתה מאחור ושלי מלפנים. היא חייכה אליי וחייכתי בחזרה. "מה את מחייכת ככה?" היא השיגה אותי. "חום איימים המצעד הזה, לפחות לחייך אפשר, ברשותך כמובן" "הלילה את שלי" כרכה זרועותיה סביב צווארי הדביק מזיעה. "רק הלילה?" הסרתי בעדינות את ידיה. "אם תמשיכי לחייך ככה לכל עוברת ושבה, אז אולי רק הלילה" "קנאית. כל שנה את סוחבת אותי לצעוד בחום הזה. אחרי רבע שעה של קורבנות שנעצת בהם את הדגל, אני צריכה לסחוב אותו ואת עוד מתלוננת" חיפשת את המחייכת וראיתי את גבה אי שם מלפניי. זיהיתי אותה לפי חולצתה שתפסה את עיני מלכתחילה 'אני רוצה להתחתן עם החברה שלי'. "יש לנו יום אחד של גאווה משותפת" "מה?" בזה הרגע חלפה לידנו המשאית של עכבר העיר והרמקולים שהיו בגודל שלא היה מבייש בניין רב קומות שכונתי צרחו בתוך אוזני. "תשתדלי להנות" "לפחות בשנה שעברה זרקו לנו קרטיבים, ומה השנה?" "בואי נתקדם" היא לקחה את ידי וניסתה לדחוף אותנו בתוך ההמון. לא היה לי אכפת כי רציתי להתקרב אל המחייכת ואולי לראות את החיוך שלה שוב, שהצליח לרגע קט להסתיר את השמש שצרבה כל פיסת עור חשופה בגופי. "אולי תרגעי" עצרתי כשהגענו אליה. היא האטה צעדיה וניסתה ללכת בקצב שלי, אך מהר מאוד שוב הייתה מלפנים, מקפצת מאושר עם הדגל, מנקבת בדרכה איברים חיוניים של הסובבים אותה. היא כל-כך שקועה בעצמה שזה פשוט מצחיק לראות אותה כך. יד תפסה אותי מאחור ועצרה אותי, לא הבנתי מי ומה. "תזהרי מהחבל" פנתה אליי זאת שרוצה להתחתן עם החברה שלה. "החבל?" לא הבנתי. "החבל של המשאית. לא ראית, כמעט והפיל אותך" "בשמש הזאת, לשים לב זאת נראית לי בקשה מוגזמת" היא חייכה שוב. "כן, אני לא מבינה למה כל שנה ההתעקשות הזאת לקיים את המצעד בשבוע האחרון של יוני. תאמיני לי לולא היא", הצביעה על מישהי שצעדה שתי פסיעות קדימה, "לא הייתי פה". "ספרי לי על זה" הצבעתי גם אני על הקפיץ שלי שהשתוללה שם מקדימה ממשיכה במלאכת ניפנוף הדגל בתוך ההמון. לידנו הלך גבר בשנות הארבעים לחייו ללא חולצה וצרח, 'קרטיב, קרטיב, רק חמש שקל, קרטיב, קרטיב, רק עכשיו, אני הולך'. היא זינקה אליו וקנתה שניים ואז הגישה לי אחד. "קחי. את נראית כאילו את זקוקה לזה" "איך קראת את מחשבותיי?" לקחתי מידה, כמעט חטפתי את הקרטיב מישמש, מתמכרת לתחושה הקרה בשפתיי ולזרם הקר היורד במורד גרוני. "בשנה שעברה..." "כן, זרקו קרטיבים מהמשאית של 'וואלה'" "נכון" התפלאתי שידעה להשלים את משפטי. "אגב, אני איילה" "עינב" הגשתי יד ללחיצה. ידינו היו חמות ולחות. לפתע הגיחה שחר מההמון וקפצה עליי. "אז מה, אני רואה שאת לא מבזבזת זמן" "שחר תכירי, זאת איילה" "נעים מאוד ובתוך ההמון פה מסתובבת תמי, החברה שלי" היא חיפשה בראשה את חברתה. "אז גם את לא מבזבת זמן" "שחר, אולי תמשיכי לקפץ לך מקדימה?" הצעתי. "רק אם תבקשי יפה" "שחר?? גם ככה חם לי" "באמת? לא שמתי לב" היא הדביקה לי נשיקה רטובה וחמה ופיזזה קדימה תוך ניפנופי דגל. "צינית החברה שלך" חייכתי בהסכמה. "אתן מאוד חמודות" הגיח מאחור מישהו עם מצלמה תלויה על צוארו. "אפשר תמונה?" שאל. "אבל אנחנו לא יחד" גימגמתי לעברו. "נו, תמונה קטנה" בלי שהספקתי להבין, ידה של איילה נחה על כתפי והתמונה צולמה. באופק נראה הגשר שמורה על סוף הדרך. גני יהושוע נפרשו בפני כנקודות צבעוניות המסמלות את האנשים שהספיקו להתגודד לקראת ההפנינג. תמי התקרבה לעברה של איילה ושחר נצמדה אליי. המשכנו לחייך אחת אל השניה למורת רוחן שלשתי האחרות. "בואי" שוב לקחה שחר את ידי והחלה לרוץ בתוך ההמון. "שחר, שחר" ניסיתי בכל כוחי לעצור אותה מהטירוף שנכנס בה, "לאן את רצה?" היא עצרה. בעיניה זיהיתי דמעות. "שחר, מה קרה?" היא לא השיבה. "את בוכה?" "אני מזיעה, חם לי" "שחר, מה קורה, את מוכנה לדבר איתי?" "אני עזבת אותך לכמה דקות ואת כבר מפלרטטת עם אחרות" "אם את מתכוונת לאיילה, אז לא פלירטטתי" "תקראי לזה איך שאת רוצה, עינב." לאחר רגע של שקט היא המשיכה, "אני לא מבינה אותך. אחרי כל מה שעברנו, אנחנו יחד פה ואת בוחרת להיות עם אחרת" "את לא חושבת שאת עושה מזבוב פיל?" "לא, אני לא. ונכון שחם ונכון שבוודאי לא הכי כייף לך, אבל חשבתי שסיכמנו שאנחנו יחד פה ובכלל" התקרבתי אליה וחיבקתי אותה. ידעתי שיש אמת בדבריה. ידעתי שאולי חיפשתי משהו שאין בה, שאולי אני עדיין מחפשת. ליטפתי את עיניה הבוכות וביקשתי שתתן לי הזדמנות להוכיח לה שאני פה לא רק בשבילה אלא גם בשבילנו. עמדנו כך כמה דקות, חמות ודביקות, מנסות להדביק את מה שאולי התרופף. איילה ותמי בדיוק עברו אותנו ואיילה חייכה שוב. "בואי נלך, עוד מעט יתחיל ההפנינג" היא ניסתה להשתחרר מאחיזתי. "לאן את ממהרת?" "זאת את שתמיד חם לה" "גם עכשיו חם לי וטוב לי ואני רוצה להישאר איתך, ככה. כל-כך רע לך?" "מה פתאום רע. אפשר לנפנף מעלייך את הדגל?" זיהתי את החיוך השטותניקי שלה. "את יודעת כמה קורבנות גבה הדגל שלך היום?" "שלי?" "אני מתה עלייך"