מציאות קשה..

[בנדט]

מציאות קשה..

קשה לי.. כל כך קשה לי.. איך מתגברים על זה? אומרים – הזמן יעשה את שלו.. אומרים מילות ניחומים – אבל שום ניחום שבעולם לא מרפא את הלב.. הם שוכחים.. את מה שאני לעולם אזכור.. אני לא יכולה לשכוח גם אם ארצה.. הצלקת שנותרה מזכירה לי בכל יום כיצד היא נוצרה.. ואני.. אני נשארתי עם כאב לא מוסבר.. געגועים למי שלא יחזור לעולם.. נותרתי מחכה למי שלא ישוב ולא יפרח.. יום שני.. יום הזיכרון השבע עשרה בחיי.. והכי כואב.. אמנם הוא לזכר חללי צה"ל.. אבל בשבילי הדברים השתנו.. היום הזה הוא לזכרו.. כל השירים שמדברים על אובדן.. על מי שלא חזר.. אי אפשר להתעלם מהדבר.. אני ביום הזה אלך לבקר אותו.. בקבר הקר שלו.. לראות את אותיות שמו חקוקות על האבן.. עם המילה שנוספה לשמו.. ז"ל.. אני רוצה להחזיק את הקבר.. לחבק חזק חזק.. ולא לעזוב לעולם.. הרי הוא שם מתחת.. כל כך קרוב אליי.. אבל כל כך רחוק ממני.. אני אדבר אליו.. אספר לו כמה שהוא פגע בי.. כמו שמעולם לא פגעו בי.. הלך ככה.. בלי הסברים.. נדם לנצח.. אני אדבר לאוויר.. בתקווה שהוא שומע אותי.. אם רק הייתי יודעת שהוא באמת שומע אותי.. הייתי יכולה להיות מאושרת.. אבל אני לא אדע לעולם.. רק תקוות ואשליות.. רוצה להעניק לו חיים.. אבל חוזרת לשפיות.. ומבינה שזה לא יקרה.. הוא לא יכול לשוב גם אם ירצה.. המציאות כל כך כואבת.. וכל כך קשה.. לעבור בכל יום.. את רגעי האובדן.. להיזכר בשבוע הראשון.. ברגע שהודיעו.. בחוסר עיכול שעדיין מהדהד במוחי.. ושוב לבכות.. עד שנגמרות הדמעות.. חיים בצל מוות.. כשיגיע סופי לא התאבק על חיי.. אדע שהוא מחכה לי שם למעלה.. אני אפסיק לבכות לעולם.. אפסיק לכאוב.. אהיה איתו.. אספר לו.. חשבתי לרגע מה אם הוא היה שב.. הייתי הכי מאושרת בעולם! אבל רק חשבתי לרגע.. אבל בינתיים נותר לי רק לחלום.. עליו.. לחיות בצילו.. ולהמשיך לקוות