מציאות ודמיון
מכנסי ספורט שסועים עם הרבה רווח, גופיה רפויה נוחה לניגוב, נעלי ספורט משובחות, כורגל מנופח, וכעבור 2 דקות של ריצה קלה אני במגרש. לבד, אני, הכדור, השערים והקירות, בועט לכל עבר במרץ שאיני יודע את פשרו. צלצול פעמון אופניים סובב את ראשי, ילדה כבת 6 רוכבת ואחריה במבט מלווה,היא, האמא... נלווה אליהם "ילד" כמעט בגובה שלי. "באת עם הנעליים הלא נכונות" אני שומע את עצמי מדבר אליה, ללא מחשבה, ללא שליטה. מחייכת אלי בבושה מכוונת, "בפעם הבאה" אמרה ספק לחשה, מכוונת את בתה הלאה, למגרש השני. המשכתי בשלי, המראות הפריעו לריכוז, הכדור נבעט לאן שהוא רצה... "אמא, אני הולך" שמעתי את ה"ילד" קורא לעברה. אמא? חשבתי בליבי, שלו? בדרך לברזיה נפגשנו, שוב. "נדמה לי שהוא קרא לך אמא" שאלתי. "כן" ענתה. שוב החיוך הזה. זה מה שגורם לי להזיע, לא הריצה. "בן כמה?" שאלתי. "שלושים ושמונה" ענתה, הסתכלה לי בעיניים במבט של "נראה מה יש לך לומר עכשיו". רציתי לתקן אותה שלא התכוונתי אליה, אבל החיוך הזה שלה גרם לי לגשת לשבת מרחק מה ממנה. "נעים מאד, ארבעים ושש" אמרתי, "אני לא אתקרב יותר מדי, את יודעת, הזיעה והריח" חייכתי אליה. "לא רק שזה לא מפריע לי..." התקרבה וישבה ממש לידי שולחת אצבע אל פני, מנגבת את שפתי, "אני אוהבת את זה" אמרה, מלקקת את אצבעה...
מכנסי ספורט שסועים עם הרבה רווח, גופיה רפויה נוחה לניגוב, נעלי ספורט משובחות, כורגל מנופח, וכעבור 2 דקות של ריצה קלה אני במגרש. לבד, אני, הכדור, השערים והקירות, בועט לכל עבר במרץ שאיני יודע את פשרו. צלצול פעמון אופניים סובב את ראשי, ילדה כבת 6 רוכבת ואחריה במבט מלווה,היא, האמא... נלווה אליהם "ילד" כמעט בגובה שלי. "באת עם הנעליים הלא נכונות" אני שומע את עצמי מדבר אליה, ללא מחשבה, ללא שליטה. מחייכת אלי בבושה מכוונת, "בפעם הבאה" אמרה ספק לחשה, מכוונת את בתה הלאה, למגרש השני. המשכתי בשלי, המראות הפריעו לריכוז, הכדור נבעט לאן שהוא רצה... "אמא, אני הולך" שמעתי את ה"ילד" קורא לעברה. אמא? חשבתי בליבי, שלו? בדרך לברזיה נפגשנו, שוב. "נדמה לי שהוא קרא לך אמא" שאלתי. "כן" ענתה. שוב החיוך הזה. זה מה שגורם לי להזיע, לא הריצה. "בן כמה?" שאלתי. "שלושים ושמונה" ענתה, הסתכלה לי בעיניים במבט של "נראה מה יש לך לומר עכשיו". רציתי לתקן אותה שלא התכוונתי אליה, אבל החיוך הזה שלה גרם לי לגשת לשבת מרחק מה ממנה. "נעים מאד, ארבעים ושש" אמרתי, "אני לא אתקרב יותר מדי, את יודעת, הזיעה והריח" חייכתי אליה. "לא רק שזה לא מפריע לי..." התקרבה וישבה ממש לידי שולחת אצבע אל פני, מנגבת את שפתי, "אני אוהבת את זה" אמרה, מלקקת את אצבעה...