חיים אמיתיים
New member
מצטרפת.
אמנם מאז שעומר נולד לפני כמעט חודשיים יש לי פחות ופחות סבלנות לשבת ולכתוב או לדבר בטלפון, ואני רק רוצה לעשות ולהיפגש ולחיות, אבל כבר כמה ימים שמתחיל הדגדוג הזה בנפש ובאצבעות שרוצה לכתוב כמה דברים, להקפיא כמה רגעים, לחלוק אותם עם אלה שאמורות להבין אותם גם בלי מילים. קראתי לעצמי חיים אמיתיים קצת לפני תחילת הטיפולים, דווקא כדי להזכיר לעצמי שהחיים האמיתיים זה כבר עכשיו, להזכיר לעצמי לא לקפוא, לא להקפיא, לא לחיות למען המטרה ולבטל את ההווה. ולמרות זאת, הערב, כשבאו אלינו (בהזמנה מהיום בצהריים! תחי הספונטניות) זוג חברים עם ילדה בת 8.5 חודשים, ובישלתי, ובפעם הראשונה בחיים הצלחתי תוך שעתיים וחצי באמת להספיק לבשל את כל הארוחה הגדולה, שכולה כמעט תהיה מוכנה כשהאורחים הגיעו, וגם שכלום לא יתפקשש והכל יהיה מוצלח (למרות שחלק מהדברים עשיתי בפעם הראשונה) וגם שהילד שלי בדיוק יישן ולא יהיה רעב בדיוק בשעות האלה - כמו אמא. כמו אמא שמצליחה לתקתק ומצליח לה, הרגשתי - הכי חזק מאז שעומר נולד - שהחיים האמיתיים באמת התחילו. שעכשיו אנחנו משפחה. שעכשיו זה עכשיו, עכשיו, עכשיו. כמו שההורים היו לוקחים אותנו בתור ילדים לחברים עם ילדים. שעכשיו אנחנו ההורים שבאים אליהם לארוחת ערב ביום שישי. שהתקבלנו למועדון הסודי הזה, שכל-כך כל-כך נשאתי אליו עיניים שנה ותשעה חודשים (שבלוח השנה הם זמן יחסית לא ארוך, אבל בזמן נפש, מסתבר, הם נצח) של נסיונות וטיפולים. שעכשיו אני, אנחנו, שם. אין לי ממש מילים להסביר את זה, אני רק יודעת שחברה שהצליחה להיכנס להריון בניסיון הראשון שלה לא הבינה את המשפט הזה ולא הזדהתה איתו, ושכל מי שכאן יבין גם בלי מילים. בהריון השתייכתי להרבה סטטוסים ולהרבה פורומים. הייתי בהריון תאומים, ואחרי שנאלצנו להפסיק דופק של אחד העוברים בגלל מום מצאתי את עצמי דווקא בהריון אחרי אובדן, שהנשים המדהימות בו קיבלו אותי כאחת משלהן למרות החריגות שלי ולמרות העובדה שלא איבדתי הריון. היום, כשאני אמא, ממש ובלי להתבייש להגיד - תפקיד חיי, אני מרגישה חזק חזק בעצמות את הטיפולים, דווקא כשהם מאחורי ההריון הזה. היום אני מרגישה כל יום של המתנה ואכזבה והשתוקקות וכאב חורך, של האין שהיה, והפך ליש הכי ממלא שהרגשתי אי פעם. אני קוראת את מה שכתבתי ומרגישה שהאושר האינסופי והשלמות שאני מרגישה עכשיו לא מצליח לחדור את הדף הווירטואלי. אני בטוחה שתבינו. שבת שלום ואושר גדול לכולם.
אמנם מאז שעומר נולד לפני כמעט חודשיים יש לי פחות ופחות סבלנות לשבת ולכתוב או לדבר בטלפון, ואני רק רוצה לעשות ולהיפגש ולחיות, אבל כבר כמה ימים שמתחיל הדגדוג הזה בנפש ובאצבעות שרוצה לכתוב כמה דברים, להקפיא כמה רגעים, לחלוק אותם עם אלה שאמורות להבין אותם גם בלי מילים. קראתי לעצמי חיים אמיתיים קצת לפני תחילת הטיפולים, דווקא כדי להזכיר לעצמי שהחיים האמיתיים זה כבר עכשיו, להזכיר לעצמי לא לקפוא, לא להקפיא, לא לחיות למען המטרה ולבטל את ההווה. ולמרות זאת, הערב, כשבאו אלינו (בהזמנה מהיום בצהריים! תחי הספונטניות) זוג חברים עם ילדה בת 8.5 חודשים, ובישלתי, ובפעם הראשונה בחיים הצלחתי תוך שעתיים וחצי באמת להספיק לבשל את כל הארוחה הגדולה, שכולה כמעט תהיה מוכנה כשהאורחים הגיעו, וגם שכלום לא יתפקשש והכל יהיה מוצלח (למרות שחלק מהדברים עשיתי בפעם הראשונה) וגם שהילד שלי בדיוק יישן ולא יהיה רעב בדיוק בשעות האלה - כמו אמא. כמו אמא שמצליחה לתקתק ומצליח לה, הרגשתי - הכי חזק מאז שעומר נולד - שהחיים האמיתיים באמת התחילו. שעכשיו אנחנו משפחה. שעכשיו זה עכשיו, עכשיו, עכשיו. כמו שההורים היו לוקחים אותנו בתור ילדים לחברים עם ילדים. שעכשיו אנחנו ההורים שבאים אליהם לארוחת ערב ביום שישי. שהתקבלנו למועדון הסודי הזה, שכל-כך כל-כך נשאתי אליו עיניים שנה ותשעה חודשים (שבלוח השנה הם זמן יחסית לא ארוך, אבל בזמן נפש, מסתבר, הם נצח) של נסיונות וטיפולים. שעכשיו אני, אנחנו, שם. אין לי ממש מילים להסביר את זה, אני רק יודעת שחברה שהצליחה להיכנס להריון בניסיון הראשון שלה לא הבינה את המשפט הזה ולא הזדהתה איתו, ושכל מי שכאן יבין גם בלי מילים. בהריון השתייכתי להרבה סטטוסים ולהרבה פורומים. הייתי בהריון תאומים, ואחרי שנאלצנו להפסיק דופק של אחד העוברים בגלל מום מצאתי את עצמי דווקא בהריון אחרי אובדן, שהנשים המדהימות בו קיבלו אותי כאחת משלהן למרות החריגות שלי ולמרות העובדה שלא איבדתי הריון. היום, כשאני אמא, ממש ובלי להתבייש להגיד - תפקיד חיי, אני מרגישה חזק חזק בעצמות את הטיפולים, דווקא כשהם מאחורי ההריון הזה. היום אני מרגישה כל יום של המתנה ואכזבה והשתוקקות וכאב חורך, של האין שהיה, והפך ליש הכי ממלא שהרגשתי אי פעם. אני קוראת את מה שכתבתי ומרגישה שהאושר האינסופי והשלמות שאני מרגישה עכשיו לא מצליח לחדור את הדף הווירטואלי. אני בטוחה שתבינו. שבת שלום ואושר גדול לכולם.
