מצטרפת עם חששות

פאפילה

New member
מצטרפת עם חששות

שלום, אני עוד לא גרושה אבל בדרך.. אומנם הכל טרי ואנחנו רק שבועיים מנותקים אחד מהשני עקב צו הרחקה, אבל אני החלטתי סופית להתגרש! יש לנו ילד משותף , ויש לי המון חששות לגבי העתיד ולגבי מה שאנחנו הולכים לעבור עם הגרושים. אני מאוד מקווה שהוא יסכים להגיע להסדר ביננו בלי לבזבז כסף על עו"ד. איך מתמודדים מבחינה רגשית? איך משלימים עם החלום שהתנפץ - ערך הזוגיות המשפחה הקמת בית משותף והכל פתאום מתנפץ לי בפנים כמו בלון! חלק יגידו לי שהכתובת היתה על הקיר, ושאני התעלמתי ממלא דברים , אבל זה לא מעודד,, ואני לא מתכוונת להאשים את עצמי ולהתיסר על מה שהיה, אבל מנסה לאגור כוחות להתמודדות עם הלבד! נכון שיש לי ילד ויש לימשפחה וחברים סביב, אבל התחושה בלב המועקה הזאת העצב, קשה לאנשים סביבי להבין את מה שאני מרגישה, זה לא העצב להפרד ממנו, לגבי הפרידה אין לי ספקות, זה מעבר לזה, ואולי פה מי שעבר גרושין יבין אותי ואוכל מנסיונכם לקבל כוח ועצה איך להתמודד עם החלק הרגשי של הפירוד והגירושין?
 

noam weissman

New member
היי פאפילה ../images/Emo24.gif

לפני הכל אם הגעת למסקנה שאין דרך חזרה היי שלמה עם החלטתך. חשוב מאוד שתהיה לך תמיכה כלכלית ונפשית. המשפחה היא המקור הטוב ביותר לעזרה שכזאת במידה וזה אפשרי. מומלץ ליצור קשר עם פסיכולוג ולהתחיל ללכת לפגישות. מעבר להורדת הלחץ מעצמך במפגשים הללו תוכלי לקבל "כלים" להתמודד עם כל מיני מצבים שיצוצו בהמשך הדרך. תחושת ההחמצה מאוד כואבת אבל חייבים להמשיך הלאה. סיימי עם המהלך והתחילי לבנות לך חיים חדשים. יש חיים לאחר הגרושים
בהצלחה, נועם.
 
אהבתי לקרוא שבין הקושי יש קלילות...

ורצון לא לקחת את האירוע ותוצאותיו על עצמך שאלת איך לקחת את "הכישלון" של חיי הנישואים? פשוט (כן אפשר אם רוצים להתנהג מתוך אחריות ולא קורבן) לקחת את המציאות כך שהיו שניים שאהבו והקימו משפחה שאם השנים התפתחו, ומצאו את חיי הזוגיות ואת האהבה היפה שהיתה "אז" ביניכם והיגיע הזמן להמשיך הלאה מתוך כך שמגיע לכל אחד מכם חיים טובים יותר, ולמצות זוגיות אחרת שתעניק, תעריך, ותאריך בחיים משותפים מתוך אהבה, חום ואיכפתיות כי....מגיע לך יותר ואם כל זה שרבים כאן בוחרים להיות לבד (בתקוה שיגיע האביר) יש עוד חיים מעבר לגירושים גם אהבות וזוגיות הכל תלוי בך, ובבחירות שלך ומכאן רק האחל לך הצלחה ובחירות נכונות עבורך ולמענך
 

יפה26

New member
את חייבת להיות חזקה...

עדיף עכשיו מאשר יותר מאוחר, לא צריך לסבול. אם החלטת שזה הסוף, את צריכה להיות נחושה בדעתך, תהיי חזקה, הכל יהיה בסדר בסוף. גם בשביל הילד זה עדיף. גם לי לא היה קל לעשות את זה, הייתי עם הרבה חששות, והיסוסים בלי סוף, עד שבסופו של דבר אמרתי די!!!! כמה אני יכולה לסבול??? גם לי יש ילדה אחת, ותודה לאל, הכל טוב ועוד יותר טוב מאז שהכל נגמר, זה רק עשה לילדה טוב. אז תהיי חזקה, ותפתחי בחיים חדשים, המון בהצלחה!!!!!
 
פאפילה'לה

זו אכן תקופה לא קלה כלל וכלל ,מה שחשוב הוא שאת שלמה עם עצמך - זה ממש חצי הדרך לריפוי,את לפחות יודעת בבירור מה את לא רוצה- זה הרבה!!! להשלים עם חלום שהתנפץ? את החלומות אנו בונים לעצמינו וכשלא מתחבר למציאות או אז מרגישים כאילו הכל התנפץ לו. תיבני לך חלום חדש,תחלמי היכן היית רוצה לראות את עצמך שנה מעכשיו - או חצי שנה אפילו אם יותר קל לך ,העיקר שיהיה לך חלום אחר לשאוף להגיע אליו. זה לא פשוט ויש הרבה עצב ונקיפות מצפון וכל מיני .לגבי הלבד,תלמדי להנות ממנו תתחברי לעצמך ,תקראי ספרים תגלשי באינטרנט אם יש לך אהבה לאומנות תתחילי לפסל תמצאי בכך מזור ,או כל דבר אחר שמדבר אלייך. תאהבי את עצמך ותאמיני בעצמך הכל יסתדר איתו או בלעדיו.
 
למעלה