יתר לטיקים - מה שלא בהכרח תורם למצב (בלשון המעטה...)
לפני כשנתיים יצא לי לצפות בסרט וידאו של בני, אשר צולם באחת התקופות ה"סוערות" שלו. הייתי בטוחה שהטיקים יקפצו עלי מהמסך...
אני חייבת להודות, שאחרי חצי שעה של צפיה לא הצלחתי להבחין בשום טיק - נשבעת!! באמת התורה!!! או שמשהו בתפיסה שלי השתבש, או שמשהו היה משובש כבר לפני שנים....
כך או כך - חשוב שנכיר בפער שבין המציאות האובייקטיבית לחוויה הסובייקטיבית שלנו, אשר מאד מושפעת מתפיסות שלנו לגבי החיים ומהפחדים שלנו - זה עוזר מאד לקחת את הדברים בפרופורציה...
ו"טיפ" קטן - אז איך יודעים איך להתייחס לטיקים (אם בכלל)?
אלו שני המקרים היחידים אשר מצדיקים טיפול תרופתי בטיקים. כמובן, שאין בתשובה זו התייחסות לאלנטים אחרים אשר דורשים התערבות טיפולית (התנהגות, חרדות וכד').
בכל מקרה - חשוב לא להעיר לילד על הטיקים שלו - אלא לשאול את רשותו לדבר על זה מתוך התעניינות נקיה ורק לטובתו.יש בזה משהו מרגיע, מכבד ומכיל