מצטרפת לאט

[חדשה בשטח2]

מצטרפת לאט

שלום לכולם, לפני כשבוע בעלי עזב אותי- הוא החליט שאיננו רוצה במערכת היחסים איתי. תקופה ארוכה הוא כבר ב"קטע" הזה, אבל כנראה ולא היה לו אומץ לקום ולעזוב עד היום. יש לנו 3 ילדים (2, 4 ו-9) ואני מוצאת את עצמי די אבודה... אני בעיקר מפוחדת וכואבת את האובדן ואת השינוי הגדול. אני יודעת שלכל אחד דרכי התמודדות שונים וכל אחד עובר חוויות אחרות, אבל אשמח לשמע מפרספקטיבה של זמן.

 

[אייבורי]

לנשום לאט

התקופה שאת עוברת, היא מהקשות שיודע אדם. עירעור יסודי של הבטחון ושל ההרגלים הישנים זה זמן מעולה להשען על משפחה חברים ורשת בטחון שיש לך [במידה ויש] אבל כמו כל שינוי, סופו להגמר בשיגרה נוחה את תמצאי את עצמך עם שגרת יום סבירה חיים נעימים יותר והכאב יראה כזכרון רחוק מאד

 

[eyebrrr]

זה אתה?

לא שמתלונן, רק שמח עבורך שקליפת הציניות פגה. חבר שלי אומר שאדם ציני הוא אדם כואב.

 

[אייבורי]

מה פתאום

זה הילד הרע שבי

 

[מתולתלת30]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

הקלישאה לפעמים מאוד נכונה הזמן לא רק עושה את שלו הוא גם מזמן דברים חדשים

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

תתייחסי לחיים לא כאל אובדן...

אלא כאל סוג של חיים חדשים - זה יקל על ההתמודדות. אובדן? שלא נדע

 

[b e c k y]

תקופה לא קלה, הנחמה היא שזה עובר.

תעזרי - אל תתביישי לבקש עזרה. אל תפחדי להראות שקשה לך. זו תקופה קשה - אולי הכי קשה שתהיה אי פעם, כמו שאמר אייבורי. תני לסביבה לעטוף אותך ולחבק אותך. ותאמיני באלו האומרים לך שעוד שנה הכל יראה אחרת. חיבוק גדול

ובהצלחה.

 

[חדשה בשטח2]

תודה על המילים החמות

אני יודעת שהזמן עושה את שלו ושגבר שלא אוהב אותי אמור וצריך ללכת, אבל הכול מהראש... הלב והפחד במקום אחר. אני מקוה שעוד X זמן הפצעים יתאחו. אגב, אני עדיין חושבת שיש פה אובדן מסוגים רבים ובעיקר ויתור על אשליה ועל אופטימיות נאיבית המאפיינת אותי.

 

[בישנית8]

המון בהצלחה בדרכך החדשה,ומניסיון,לומדים

להסתגל ולהסתדר בכל מצב,גם כשקשה מאוד.

 

[THE KID A]

מפרספקטיבה של זמן?

זה קל, הזמן סובל ממחלת השיכחה וצועד רק קדימה.

 

[ye44]

מפרספקטיבה של זמן

החיים יהיו הרבה יותר קשים תתכונני נפשית, לרוב זאת המציאות

 

[xhui09]

לאט לאט

אני הייתי בצד השני לפני שנתיים. אני החלטתי לסגור את הפינה כשיש לי שלושה ילדים קטנים (1.5 5 ו-8). זה נורא קשה. העומס הרגשי מטורף, באמצע צריך גם לנהל בית ועבודה ולדאוג שהילדים ישמרו על שמץ של שפיות. המון עזרה, הורים/חברות/חברים/פסיכולוג אם צריך. להערכתי, הגדול חייב. בדר"כ הם אלה שהכי מבינים והכי סובלים. תנסו ללגמור את הנישואין בדרך הכי קלה, כלומר מגשר/ת שמוסכם על שניכם וששניכם מרגישים אצלו בטוחים. ללמוד את הנושא מהאינטרנט/חברים/עו"ד מייעץ מהצד. לא לבוא בורה, את תצאי מופסדת. תזכרי שמה שחשוב זה השקט הנפשי שלך והעתיד של ילדיך. כל השאר זה שטויות. להקפיד על הסדרי ראיה מהרגע הראשון. זה הקשר של הילדים עם אבא שלהם והזמן שלך להתפרק ולהתארגן על עצמך. בהצלחה ! ותזכרי, בסוף זה עובר.