מצטרפת חדשה

תודה לכולם

השבת קשה במיוחד. אתמול השישי הראשון בו הייתי לבד. מוקפת מכל כוון אך ללא עזרתו ונוכחותו. גם השבת. אני מקימה את עצמי בכח מהמיטה. מה לעשות שלוש בנותיי מחכות לי. עוד מעט ננסה לצאת קצת. שוב תודה ושבת שלום, פנינה.
 
יקרתי

כל דבר בפעם הראשונה לעבור לבד קשה שבעתיים ! אך עם הזמן לומדים לבנות חיים אחרים ולחיות בצל העצב והכאב . וזכרי תמיד תעשי מה שטוב לך ולבנותייך...
 
מצטרפת חדשה

שלום לכולם, קשה לי להאמין שהגעתי לפורום אלמנים ואלמנות. היום קמתי משבעה לאחר שבעלי נפטר באופן פתאומי ביותר בבית ללא כל אזהרה מוקדמת לפני שבוע בדיוק, לצערנו הרב לעיני ביתי הבכורה בת 12.5 אשר שהתה בבית עם חברתה והזעיקה אותי מיד. נסיונות ההחיאה הרבים והמאומצים לא הועילו וחיינו השתנו לעד. אני בת 44. נשארתי עם שלוש בנותי המקסימות בגילאי 12.5, 8 ו- 5. אני מוקפת באהבה ובתמיכה מכל הכוונים. במשפחה תומכת ואוהבת, חברים מדהימים, שכנים וכל מי שבא איתנו במגע. קשה לי מאד מאד. אני חשה צורך עז לבכות בכל רגע. כל דבר נראה לי תפל. הכאב פשוט קשה מנשוא והחסר כואב ברמה שלא ידעתי שקיים כאב כזה. הלב שלי שבור לרסיסים. במהלך השבעה הייתי חזקה. אני אישה עצמאית עובדת, דואגת לסידורים מתפקדת ואני מאמינה שהזמן ירפא ויחזק אותי. אבל כרגע המועקה והכאב חזקים וצורבים. הכל נראה לי תפל, כל דבר מזכיר לי אותו. אני מודעת לכך שהכל טרי והלב שותת דם. אני מאז זקוקה לתמיכה ואני מקווה להסתייע בכם וללמוד מנסיונכם ומדרכי ההתמודדות שלכם. תודה מראש על כל תגובה, פנינה.
 
פנינה יקרה ../images/Emo24.gif

חבל שבנסיבות האלה, אבל הגעת למקום הנכון. אני מבינה את ההלם , הכאב והתסכול שלך כן פרק בחיים הסתיים, בהתחלה תיפקדתי על אוטומט.ולאט לאט בנתי לי חיים התקדמתי ..עדיין יש נפילות עדיין יש קשיים ...ונכנסת לפה וכותבת .ופה במקום הזה מבנים אותי ותומכים בי. מזמינה אותך לפנות להתייעץ, ואת יכולה לפנות אלי במסרים אשמח לסייע . שלך טלי
 

מיק41

New member
פנינה

אני מיכל בת 42 אלמנה 4.6 שנים. אם ל-3 בני 16.6, 13.6, 8. יכולה להגיד לך שהשנה הראשונה לי היתה הכי קשה. לעבור בפעם הראשונה כל דבר לבד חגים, ימי הולדת.......... בשנים הראשונות אחרי הרגשתי שאני חיה רק בשביל הילדים. עם הזמן הבנתי שגם לי מגיע לחיות ולמדתי לחיות לצד העצב. אולי כדאי לך ללכת לסדנא של אלמנים אלמנות. אני אישית לא הלכתי אבל שמעתי שזה מאד עוזר. את יכולה להיעזר בעובדת שיקום שלך בביטוח לאומי. חשוב מאד שיש לך משפחה תומכת, חברים ושכנים. זה לא דבר ברור. חשוב שיש במצבים כאלה אנשים קרובים שאפשר להיעזר בהם. אל תתביישי לבקש עזרה. את יכולה לפנות אלי במסרים בכל עניין.
מיכל
 
עוד תחושות

אני מרגישה באמת שהגעתי למקום הנכון. מודה לכן על התשובות והתמיכה המהירה. הבוקר קשה במיוחד. פעם ראשונה שאני לבד. אהובי נפטר ביום שני שעבר ומאז לא הייתי רגע לבד. אני מרגישה מפורקת. מחר אתחיל לחזור לעבודה. כל דבר בבית מזכיר לי אותו כל פינה כל דבר שעשה, קנה. אני מביטה בבנותיי ולבי נחמץ. אני צריכה להתחיל לטפל בהמון דברים ומנסה למצוא את הכוח. אני לא רוצה להישבר במיוחד לא מול בנותיי. בתי הגדולה נתלית בי כמו בחבל הצלה ואני נתלית באחרים. אני ממש רוצה לעזור לעצמי ולא לשקוע. אודה אם תוכלי לומר לי היכן יש סדנאות תמיכה (אני גרה בראשל"צ) על מנת שאוכל בהמשך לנסות ולהגיע. שיהיה לכם יום טוב ותודה מראש על כל תגובה. פנינה.
 
יקרתי ../images/Emo24.gif

להשבר זה להכנע ..ואנו בוחרים בחיים ולא נכנעים...יחד עם זאת מותר לבכות ליד הילדים ומותר לדבר על הכאב הגעגוע זה לא יראה הגיוני לשמוח כשעולמינו נחרב ..אולם מציעה לך בכל בוקר להודות על שלושה דברים טובים שיש לך ובכל ערב להודות על 3 דברים טובים שחווית במשך היום ... לי הצעה זאת שקבלתי מחברה , עזרה מאד בשנה הראשונה. לגבי קבוצות תמיכה במאמרים הכנסתי פרק בנושא סדנאות תמיכה וגם יש רשימת ספרים לילדים ומבוגרים שמסיעים לעיבוד האובדן .
 
אני כל כך מודה לכם

הבחירה בחיים היא מובנת וברורה לי מהרגע בו קרה המקרה. אני יודעת בבירור שזה מה שהוא רצה וזו הייתה משנתו. כל הזמן הוא עודד אחרים לא ליפול, להמשיך הלאה ולא להישבר. אני כל הזמן חושבת על דבריו ועל הדרך בו הוא עודד את הקרובים אליו להמשיך בחיים ולא לשקוע. לכן אני ממשיכה כמו שתיארת לתפקד כאוטומט. יש סידורים, יש ילדות, יש בית יש עבודה אבל הכל נראה מסביב כל כך נוגה ועצוב. את עצתך החכמה אנסה ליישם וכמובן להתחיל טיפול בו אנסה להקל. אני חייבת לעזור לעצמי בכל דרך והפורום הזה הוא אחת הדרכים. תודה, פנינה.
 

מיק41

New member
פנינה יקרה,

כל הכבוד לך!!!! אני מאד מעריכה את הכוחות שבך, הרצון החזק. את בחרת בחיים, עשית את הבחירה הנכונה. אולי יקל עליך גם אם תלכי לשיחות אצל פסיכולוגית. ואולי כדאי גם שתציעי לבנות שלך. אני בהתחלה מאד עזר לי שהייתי כל היום עסוקה עם הילדים ואז בערב אחרי שהלכו לישון הייתי גם כל כך עייפה שנרדמתי גם.
 
טיפול פסיכולוגי

התחלתי לברר לגבי טיפול פסיכולוגי לעצמי. בתי תקבל במסגרת בית הספר והעיריה. אני חושבת שאני צריכה לעזור לעצמי ומהר על מנת לא לשקוע בדיכאון. כי כרגע כל רגע מציפות אותי דמעות ללא שליטה. רוב הזמן אני מפוקסת לכן אני רוצה לסייע קודם כל לעצמי.
 
פנינה מצדיעה לך אשה יקרה

על הבחירות הנכונות שאת עושה .גם אני נעזרתי בפסכולוגית שהעבודה איתה לא היתה קלה אבל סיעה לי מאד . על מנת שתוכלי להחזיק משפחה עלייך לקבל חיזוק לעצמך, זה דומה לאדם שהולך להנשים קודם כל שואף אויר לעצמו ,שיהיה לו מה לתת לאחר .למדי לפנק את עצמך,להתעין מצברים עם ע"י שיחות ,ועם ע"י עשיית דברים שטובים לך (מסג', טיפול קוסמטי, מכון כושר ,מסע קניות ) שיהיה לך בהצלחה יקרתי .
 

חופים05

New member
טיפול פסיכולוגי

משתתפת בצערך ובכאבך הטרי והנורא. החשוב לגבי טיפול הוא שתהיה כימיה בינך לבין המטפל. כחודשיים לאחר האסון, הלכתי עם בני הצעיר (שהיה אז בן 7) לפסיכולוגית של קופ"ח והיה נורא. אחרי כשנה דווקא הגדול נכנס למשבר ואז הגענו למקום פרטי שאני יכולה רק להמליץ בחום עליו. מדובר ב"מכון ברקאי" הממוקם בת,א ליד עזריאלי . זהו מכון המנוהל ע"י 8 פסיכולוגים והוא בעל שם כמקום מאד מקצועי שגם מעביר קורסים והשתלמויות לפסיכולוגים. התאימו לנו מטפלת לפי הרקע האישי והבעיה שבה רצינו עזרה. החיבור בין הפסיכולוגית למשפחה היה כה מוצלח שהגדול ביקש גם הרבה אחרי שסיימנו מדי כמה שנים להפגש איתה לסדרת פגישות קצרה לפתור בעיות שהיו לו. אם תרצי, אשמח לעזור בכל צורה. מוזמנת לפנות במסרים.
 
ברוכה תהיי

התצלום שנותר בזכרון של בתך הוא לא פשוט וצריך עזרה נפשית לעניין הפתאומיות שזה קרה רק מעלה את דרגת הקושי להתמודד עם האובדן לילדה המתבגרת וגם לך שולחת לך ים של כוחות להתמודד את התקופה הראשונה עד לחזרה לשגרת חיים שהיא הדרך לחזור לשפיות למרות האובדן הקשה של בן זוג/בעל/חבר ואהוב תהיי עירנית לתגובות של הילדים כי הם זקוקים לעזרה שלך כיום
 
תודה לכולכן

היום חזרתי חלקית לעבודה. כל דבר כואב בפעם הראשונה. העבודה, ההשכבת הבנות לישון, סדרות שאהבנו לראות. חיינו חיים יפים ורגועים ולכן כל כך קשה. כמו גם הפתאומיות הנוראית בה קרו הדברים. רגע הוא כאן, עשרים דקות לפני מותו מתכנן משהו שהוא אמור לעשות בעוד יומיים וברגע השני איננו עוד. בתי תתחיל טיפול פסיכולוגי ואני מקווה שגם אני במהרה. אני נחושה בהחלטתי להמשיך. אבל הכאב גדול מאד. אני מרגישה ממש את הלב שלי כואב. כואב לי על כולם. כואב לי עליו שנפרד מאיתנו מהר מדי, לא הספיק להנות ממה שהוא אמור להנות בתור אבא לבנות קטנות. תגובותיכן עוזרות מאד. אני מקבלת ניחומים מהרבה אנשים אבל רק מי שאיבד מישהו קרוב ובפרט אלמנות יכולות להבין בדיוק מה אני חשה. פנינה
 
הפגיעה בלב

שמעתי רופאים שאמר שבשנות 40 ההתקף לב הוא הכי קטלני שיש הגוף שחזק קשה לו לשרוד את הפגיעה בלב , ואילו בגיל מבוגר יותר חלק גדול מהתהליכים איטי יותר כי הלב נחלש אז ההשפעה עלך ההפרעה בתפקוד הלב הוא פחות קריטי וגם אם מגיעה עזרה היא לא יעילה רק אחרי הצנטורים המצב מתאזן יוצאים מהסכנה לכן מי שיודעים שבמשפחתו יש נטיה לבעיות לב לעשות אקג פעם בשנה
 

חופים05

New member
התחושות שסיפרת כל כך זכורות לי

למרות שכיום 8 שנים אחרי הכל כמובן כבר שונה. אני זוכרת שכשחזרתי לעבודה בסיום השבעה לא הצלחתי לקרוא אף מאמר ( בעניני עבודה )כי כל רגע דעתי הוסחה לכאב ולזכרון. וכל כך נלחצתי שלא אצליח לתפקד... ברור שאחרי מספר ימים זה עבר. טיפ נוסף שאני יכולה להעביר קשור לילדים. מציעה לך לבדוק שהמחנכות, גננות יודעות אייך להתנהג עם הילדות באופן הנכון ביותר. אם הן מורות צעירות חסרות ניסיון, ודאי שקיבלו יעוץ או הנחיה. המחנכת של בני שהייתה צעירונת ׁ(ולא רגישה מספיק) מתוך רצון לעזור לו גרמה נזק, שהביא אותו לחזור הביתה בוכה בהיסטריה ולא לרצות לחזור לביה"ס. הוא היה בן 7 אז. לקח זמן עד שהבנתי ממנו וממנה מה קרה. הסתבר שהיא הושיבה אותו באמצע הכיתה וביקשה שיספר לכיתה על אבא שלו. מה הם עשו ביחד, במה הוא עזר לו וכדומה. בין השאר הוא סיפר שאביו היה מכין לו את ארוחת הצהרים. בעקבות זה המחנכת אמרה לו ולילדי הכיתה שהם צריכים לארח אותו כל יום ולתת לו ארוחת צהרים, מה שהוא מאד לא רצה. יחד עם זאת, להפתעתי, היום הוא לא זוכר את האירוע.
 
שוב תודה בנושא הבנות

כבר מאותו ערב הגיעה נציגות משני בתי הספר בהן לומדות בנותיי ומגן הילדים. עם בתי הגדולה מדבר מחכנת הכיתה, היועצת והפסיכולוגית תיכנס לתמונה בשבוע הבא. כמו כן תשוחח איתה גם הפסיכולוגית מהרווחה בשבוע הבא. היא מתפקדת בסדר פחות או יותר כי אני משתדלת לא להיחלש לידן למרות שזה מאד קשה. היום היה לי בוקר קשה במיוחד הגעתי עם בתי לבצע בדיקת דם והמועקה השתלטה עליי. נכנסתי לרופא מדהים שעזר לי גם מבחינה פסיכולוגית וגם נתן לי כדורים להרגעה. אני מרגישה בחלקים מן היום דכאון ועצבות נוראית. בקושי הצלחתי לקבוע תור לפסיכולוגית לעצמי דרך הקופה. לא היו תורים. אחת הסכימה להיפגש איתי בשבוע הבא. הסברתי לה שאני ממש זקוקה לזה. זה כמו גוש שיושב בלב וצריך להתפרק. אני בעבודה מתפקדת לאיטי, משוחחת הרבה. מקווה להתאושש. תודה לכן, פנינה.
 

טטי22

New member
פאני אני זוכרת כמה היה לי קשה לחזור לעבודה

אחרי השבעה. הרגשתי כל הזמן על סף דמעות. עם הזמן היה יותר קל. גם אני נעזרתי בטיפול וגם בקבוצה. כל הכבוד לך שכבר הצלחת לקבוע תור לטיפול גם לעצמך וגם לילדות. מאחלת לך הרבה כוח.
 

בוררר

New member
היי פאני

היי פאני כולנו פה אלמנים ואלמנות והגעת למקום הנכון פה אנו נאזור לך בכול מה שתירצי תהי חזקה ואנו מישתתפים בצערך דרך הגב שמי אבירם
 
למעלה