מצטרפת חדשה ../images/Emo7.gif
שלום לכולם, זקוקה לכם נואשות! לפני כחודש וחצי העברנו את אימנו לבית אבות כשהיא במצב של צלילות ושמחת חיים אך סיעודית (כבדת משקל), המטרה היתה שתהיה לה חברה תעסוקה וענין, בבית היתה מטופלת ע"י עובדת זרה והיתה מתהלכת בהליכון ושולטת על צרכיה אך בודדה והיו לה שעות רבות של שינה בכל שעות היום גם בכורסא, גם בשעת צפיה בטלביזיה וגם תוך כדי שיחות עם בני המשפחה. סימני המחלה הופיעו לפני כמה חודשים אך ממש במקרים בודדים ששכחה את שמי ורגעי בלבול. עם המעבר לבית האבות בשבועיים הראשונים לא היתה מאושרת ממנה על התכנים המקום והטיפול, כעבור שבועיים לדאבוננו נקראנו ע"י רופאת המחלקה ובישרה לנו כי אמא במצב של דימנציה והמצב אף יחמיר. כשאמא הגיע לבית האבות היא הפסיקה לרצות ללכת עם ההליכון והיתה מרותקת לכסא הגלגלים אך בעת שרצתה ללכת לשירותים ניסו הצוות להושיב אותה באסלה והיה קושי גדול להרים אותה בסיום (היא לא תמכה עם הרגלים לקימה מן האסלה) וכשניסתה לקום נפלה, הרופאה בבית האבות נתנה הוראה לא להכניס אותה יותר לשירותים ושעליה להתחיל להשתמש בטיטול, אמא מסרבת בתוקף לעשות את צריכה בטיטול ומקשה על הצוות ועלינו. הדכאון שניכסה אליו כנראה בגלל המוגבלות הביא אותה למצב שאינה מעונינת לאכול או לשתות ואף הגיע לבית החולים על סף "אי ספיקת כליות". והטיפול בה הוא באופן מאסיבי בעירוי נוזלים לוריד, ומכאן מתחילה הבעיה שאמא עם פגיעה רמוחית רצינית עקב המעבר והמוגלבות, מבקשת ללכת הביתה כי "הילדים צריכים לחוזר מהגן" והיא רוצה לחזור הביתה ולא לבוא "לעבודה" יותר אף ביקשה מהרופא "פתק מחלה", בשיחה עם הרופאה אתמול בישרה לי כי המעבר והטראומה בכניסה לבית האבות הביאה להאצת המחלה ופגיעה מוחית קשה, אמא כמעט ולא מדברת על נושאים עכשוויים אלא שנים עברו, אתמול כבר לא הכירה את אחותי, אני מיוסרת על שהכנסתי אותה לבית האבות וכל הזמן חושבת איך יתכן שבזמן כל כך קצר הגיעה למצב של אלצהיימר ואולי טעיתי ושגיתי שהכנסתי אותה וגרמתי לה לדיכאון ולהאצת המחלה. אנא הושיעו אותי אני עובדת עצות ולא יודעת אם המצב יכול עוד להיות הפיך או סטאטי. כיצד עלינו לפעול? לכל מי שגילה סבלנות וקרא כאן עד הסוף המון המון תודות זקוקה להמון אינפורמציה ותמיכה מכאן חברי פורום יקרים.
שלום לכולם, זקוקה לכם נואשות! לפני כחודש וחצי העברנו את אימנו לבית אבות כשהיא במצב של צלילות ושמחת חיים אך סיעודית (כבדת משקל), המטרה היתה שתהיה לה חברה תעסוקה וענין, בבית היתה מטופלת ע"י עובדת זרה והיתה מתהלכת בהליכון ושולטת על צרכיה אך בודדה והיו לה שעות רבות של שינה בכל שעות היום גם בכורסא, גם בשעת צפיה בטלביזיה וגם תוך כדי שיחות עם בני המשפחה. סימני המחלה הופיעו לפני כמה חודשים אך ממש במקרים בודדים ששכחה את שמי ורגעי בלבול. עם המעבר לבית האבות בשבועיים הראשונים לא היתה מאושרת ממנה על התכנים המקום והטיפול, כעבור שבועיים לדאבוננו נקראנו ע"י רופאת המחלקה ובישרה לנו כי אמא במצב של דימנציה והמצב אף יחמיר. כשאמא הגיע לבית האבות היא הפסיקה לרצות ללכת עם ההליכון והיתה מרותקת לכסא הגלגלים אך בעת שרצתה ללכת לשירותים ניסו הצוות להושיב אותה באסלה והיה קושי גדול להרים אותה בסיום (היא לא תמכה עם הרגלים לקימה מן האסלה) וכשניסתה לקום נפלה, הרופאה בבית האבות נתנה הוראה לא להכניס אותה יותר לשירותים ושעליה להתחיל להשתמש בטיטול, אמא מסרבת בתוקף לעשות את צריכה בטיטול ומקשה על הצוות ועלינו. הדכאון שניכסה אליו כנראה בגלל המוגבלות הביא אותה למצב שאינה מעונינת לאכול או לשתות ואף הגיע לבית החולים על סף "אי ספיקת כליות". והטיפול בה הוא באופן מאסיבי בעירוי נוזלים לוריד, ומכאן מתחילה הבעיה שאמא עם פגיעה רמוחית רצינית עקב המעבר והמוגלבות, מבקשת ללכת הביתה כי "הילדים צריכים לחוזר מהגן" והיא רוצה לחזור הביתה ולא לבוא "לעבודה" יותר אף ביקשה מהרופא "פתק מחלה", בשיחה עם הרופאה אתמול בישרה לי כי המעבר והטראומה בכניסה לבית האבות הביאה להאצת המחלה ופגיעה מוחית קשה, אמא כמעט ולא מדברת על נושאים עכשוויים אלא שנים עברו, אתמול כבר לא הכירה את אחותי, אני מיוסרת על שהכנסתי אותה לבית האבות וכל הזמן חושבת איך יתכן שבזמן כל כך קצר הגיעה למצב של אלצהיימר ואולי טעיתי ושגיתי שהכנסתי אותה וגרמתי לה לדיכאון ולהאצת המחלה. אנא הושיעו אותי אני עובדת עצות ולא יודעת אם המצב יכול עוד להיות הפיך או סטאטי. כיצד עלינו לפעול? לכל מי שגילה סבלנות וקרא כאן עד הסוף המון המון תודות זקוקה להמון אינפורמציה ותמיכה מכאן חברי פורום יקרים.
