מצטרפת חדשה

[limor1975]

מצטרפת חדשה ../images/Emo10.gif

טוב, אז לאחר 3 שנות נישואין, ילד אחד בן 9 חודשים הגענו למשבר הראשון הרציני {אני חושבת}. נושא המריבות: מטלות היום-יום או בקיצור מי עושה יותר ומי פחות ומי מציק יותר בבקשות אין סופיות {זאת אני

}. לא מצליחים לצאת מזה בכוחות עצמנו. זקוקה ל

ועידוד

איך ממשיכים מכאן

זקוקה ל

על יועץ לזוגיות באיזור חיפה {רצוי אחד שפנוי מיידית ולא בעוד שנה...

כי פייר אני לא יודעת אם אחזיק מעמד שנה במצב הזה} אם לא נהוג לפרסם שמות ע"ג הדפים אפשר לשלוח לי מסר.

ויום טוב לכולם

ומאחלת לכם לחזור להיות מאושרים ומאוהבים

לימור {שלא מבינה איך הגיעה לכאן

}

 

[boon2]

קשה מאוד לתת עצות מהמעט שספרת

בודאי עברתם את השלב של השיחות, ההסכמות על חלוקה סבירה, הרשימות התלויות במגנט על המקרר וגם כנראה את המשברים. אז מהן נקודות אי ההסכמה או החיכוך העקריות שלכם? האם הן ממוקדות רק בנושאי המטלות היומיומיות או גולשות גם לדברים אחרים? אלוהים, את יודעת, נמצא בפרטים. ולגבי ייעוץ, אני לא מהחסידים הגדולים של ייעוץ, זוג איכפתי שעדיין אוהב ואינטליגנטי יכול למצוא את שאר הרוח בעצמו, לדעתי הפרטית ולימור, אין מה להתבייש לשוחח כאן חופשי עם אנשים, לפעמים זה גם עוזר ולרוב זה גם נעים, אז איחולי אהבה ואושר גם לך

 

[limor1975]

היי boon ../images/Emo140.gif

אז כן, נושא המריבות הוא תמיד סביב המטלות היומיומיות שגורמות לי לעייפות מרובה

בסוף היום. בעלי עובד ה-מ-ו-ן שעות מה שגורם לי להרגיש מתוסכלת שאני לבד במערכה בכל (סידורים שקשורים לבית, ניקיונות אחת לשבועיים (בין לבין יש לנו עוזרת), התעסקות עם הילד וכו'. אני חד-הורית במערכת זוגית...

זהו בגדול, אני דווקא כן חושבת שייעוץ יכול לעזור כי היועץ הוא ניטרלי ויכול לכוון אותנו איך להקל אחד על השני ולעזור אחד לשני מבלי להגיע ל-

. לימור

 

[boon2]

היי לימור

האם אני מבין נכון שאין לך עבודה מחוץ לבית? אז אולי מקור אי ההסכמה שלכם הוא שאת צריכה להתייחס לעבודה בבית כמכלול תרומתך למאמץ המשפחתי? או שאני בכלל אוף

 

[limor1975]

../images/Emo3.gif../images/Emo32.gif לגמרי...

אני עובדת כל יום עד 15:00, לוקחת את הילד ומגיעה איתו הביתה, בין לבין ההתעסקות איתו מתעסקת גם עם הבית וכו'. למתבונן מהצד {בעלי} זה נראה נורא כיף לבלות עם הילד והוא לא מבין מה הביג-דיל... לעומת השעות האלה שהוא מבלה בעבודה. כשהוא מגיע אני עוד מתפנה אליו עם שארית כוחותי... ומה לעשות גם לי קשה ולא תמיד אני נחמדה {במיוחד שהעייפות גוברת עליי...

לשנינו לא קל אבל לא מקובל עליי שכשהוא מגיע הביתה הוא לא עושה כלום, רואה קצת טלויזיה, אוכל, מתקלח והולך לישון ואני עוד שעתיים מתרוצצת בבית כשכולם כבר

והרי לכם מתכון בדוק ל-

 

[boon2]

צטער על הפיספוס

אני מסכים איתך, יש לך בהחלט קייס וחשוב לכם ללבן אותו באמת, הרי אתם רק בהתחלה ואחר כך, שטח משוחרר לא יוחזר, אנחנו ישראלים - את יודעת.

 

[limor1975]

../images/Emo6.gif אהבתי.

 

[boon2]

תודה../images/Emo151.gif

יש עוד כאלה, מאיפה שזה בא, אם את רוצה

 

[meshi4]

חייכתי לעצמי כש

קראתי:"למתבונן מהצד זה נראה נורא כיף לבלות עם הילד.והוא לא מבין מה הביג דיל"אם נוסיף לזה את עבודות הבית.ועבודתך בחוץ.אז מובן מאליו שבערב תהיי עייפה מאוד ולא נחמדה.להבין באמת הוא יוכל רק כשיתחלף איתך בתפקיד -לכמה ימים.ואז אולי הוא יאמר לך:את יודעת איזה יום עבר עלי?עשיתי את זה וזה וכו'ותקבלי פירוט מלא

[מנסיון] השאלה:מתי הוא מגיע מהעבודה?אם הוא מגיע מאוחר .אז זאת בעיה.במקרה הטוב .יוכל לעזור עם הילד-תשומת לב ,משחק,סיפור. יכולה להציע לך.[אומנם לא חוכמה גדולה-כל השנים עבדתי חצי מישרה.וגם אז היה לי סדר יום]לנסות לארגן את העבודה בבית בצורה שונה.עוזרת פעם בשבוע.או פעם בשבועיים.לבשל ארוחה ליומיים שלושה מראש.להתארגן בהכנות של הילד -רחצה ,ארוחת ערב ,משחק וכו'.יותר מוקדם.ואז את מפנה לעצמך יותר זמן מנוחה בערב. חייבת לספר משהו אישי. כלתי אישה עובדת-מגיעה ב-4.30 אחה'צ.ויומיים בשבוע יוצאת בבוקר מוקדם וחוזרת ב-19.30 בערב.אני כל כך מתפעלת מהסבלנות והרוגע

האינסופיים שהיא משרה על סביבתה.ועל הילד במיוחד.איזה קבלת פנים עורכת לו.[מצידי משתדלת להקל עליה ביומיים הקשים]כמובן ללכת איתו לחוג.ליצירה.הצגה בקניון.[מתפעלת ולומדת ממנה]הבן שלי מגיע מאוחר.ובמקרה הטוב.יכול לבקש ממנה.אל תשכיבי אותו לישון-כי הוא רוצה להספיק לראות אותו.לשחק איתו ולספר לו סיפור. ענין של אופי,סדר עדיפויות. לקחת את הדברים בקלות עד כמה שאפשר.וליהנות למרות הקושי. בהצלחה.