snowhite1064
New member
מצטרפת אליכן...
את האמת אני כבר נשואה 7.5 ומכירה את בן-זוגי כבר 11.5 שנים, כך שבעניני אמא שלי בעלי (יענו, חמותי) אני בכלל לא טירונית ירוקה. העניין הוא שרק עכשיו גיליתי את הפורום הנהדר שלכם. כך שאני מרגישה שיש לי "אוזן קשבת" לכל הצרות שנופלות עליי (והם בעיקר מחמותי). כבר מהרגע הראשון שהיא ראתה אותי ואת ההורים שלי (אני ובעלי למדנו יחד באוניברסיטה, וכאשר נשארנו שבת אחת אחותו, שקטנה ממנו ב-14 שנה, נדנדה לאמא שלה שהיא רוצה לבוא לבקר. מכיוון שאין לה רכב היא שאלה אם ההורים שלי באים לבקר ואם היא יכולה לנסוע איתם, וכך נוצרה ההכרות הראשונה) היא החליטה שאני (ציטוט) : אשכנזיה מגעילה. כאשר היא לא טורחת אפילו להגיד את זה בשקט. כאשר טרחתי לתקן אותה ולהגיד לה שאני חצי-חצי כיוון שאבי הוא ממוצא ספרדי ואימי היא אמריקאית היא טענה : " אבא שלך התאשכנז" . מאז היא טוענת שבעלי יכל למצוא אישה יותר טובה ממני. לא שהיא היתה אישה כל כך טובה לפי דעתי. אחרת איך תסבירו את העובדה שהיא גרושה 3 פעמים ? ושכל אחת מהנישואין לא החזיקו יותר מארבע שנים מעמד. (השני והשלישי החזיקו מעמד בקושי שנה). יש כאלה שיגידו : "אז מה זוהי רק חמות ואת לא צריכה לחיות איתה אלא עם הבן שלה". אז אולי זה נכון, אבל הבעייה היא שבעלי בכל הנוגע למשפחה (הדי דפוקה שלו. תאמינו לי טלנובלה זה כלום ליד המשפחה שלו-משני הצדדים) הוא עיוור. אם אמא שלו תגיד משהו עליי. הוא יבוא ויגיד לי משהו. הוא לא יחשוב לרגע שהיא לא צודקת. עוד דוגמא קטנה. כאשר נישאנו, בעלי היה סטודנט ואני עבדתי ולמדתי. כיוון שהוריו לא חסכו לו כספים ללימודים כאשר היה ילד הוא נאלץ לממן את הלימודים שלו באמצעות עבודות שונות. גרנו אז בשכירות וכאשר שקלנו להתחיל בהרחבת המשפחה חיפשנו דירה לקנות. במקרה הגענו לעיירת פיתוח לא רחוק מעיר מגורנו והמחירים היו אטרקטיבים עם 90% מימון. כיוון שלא היה לנו כסף זה התאים לנו. אבל ידענו שעל מנת לעמוד בכל ההוצאות הכרוכות ברכישת דירה וכניסתנו אליו כעבור שנה וחצי, נאלץ לגור אצל ההורים. בעלי הציע שנגור אצל חמותי והבת שלה (אחות למחצה של בעלי). הסכמתי כיוון שידעתי ששם הוא ירגיש יותר נוח מאשר אצל הוריי. חמותי אף פעם לא בישלה. גם בתקופה שהייתי חברה שלו והיינו עושים פעם שבת אצל הוריי ופעם שבת אצל אימו היא אף פעם לא הכינה אוכל. מקובל עליי. אבל שהיא כבר החליטה להכין משהו היא תמיד הייתה מכינה מאכל שאסור עליי בגלל בעיות בריאותיות. ואז היא הייתה אומרת לי : אם את רוצה משהו לאכול בשבת תכיני לעצמך או שאמא שלך תכין לך. מכיוון שעבדתי ולמדתי 6 ימים בשבוע והיא לא מדליקה אש בשבת לא תמיד הספקתי להכין לי משהו. את הכביסה שלנו היא אף פעם לא הכניסה למכונת הכביסה ביחד עם הבגדים שלה ושל הבת שלה. כאשר הייתי מוציאה בשר בלילה על מנת שיפשיר ובבוקר אוכל לבשל היא הייתה זורקת את הבשר לפח ואומרת שאסור שהבן שלה יאכל בשר כזה , כי בשר שנשאר בחוץ בלילה נכנסים אליו שדים רעים. (שכחתי לציין שהיא מאמינה גדולה באמונות תפלות). יום אחד, חודשיים וחצי אחרי שעברנו לגור שם, היה לי מבחן של ארבע שעות בערב. הלכתי לסופר וקניתי 10 בייגל אמריקאי. משניים הכנתי לי סנדויצ'ים למבחן ואת השאר שמתי במקפיא. בערב בעלי אסף אותי מהמבחן בשעה 21:30 ונסענו לביתה. כאשר הגענו מצאנו על המיטה שלנו את הכביסה שתליתי בבוקר. הכביסה כמובן לא הייתה מקופלת ואמרתי לבעלי שיכין לנו בבקשה משהו לאכול בזמן שאני מקפלת כביסה. הוא שאל מה אני רוצה ואמרתי לו שיש 8 בייגל במקפיא ושיפשיר לי אחד ויכין לי ממנו כריך. כאשר הוא חזר לחדר הוא אמר לי שאין אפילו אחד, ושאחותו אמרה שהיא ואמא שלה גמרו אותם. מיותר לציין שהפיוזים שלי קפצו באותו רגע. לא אכפת לי שהם אכלו מהבייגל אבל עצם העובדה שאני קניתי אותם לא עוררה בהם מחשבה שאולי גם אני ובעלי היינו רוצים לאכול אחד מתוך השמונה ?! אלוהים אדירים, כמה חזירים אפשר להיות? לאכול 8 בייגלים ביום אחד? רק שני אנשים ? מאוד התרגזתי וזרקתי על בעלי זוג מכנסיים ואמרתי לו שאף אחד בבית הזה לא מתחשב באנשים אחרים רק בעצמם, ועכשיו למרות שהוא שונא כל הקשור בעבודות בית, שיעזור לי לקפל כביסה כי אני עצבנית ואני רוצה לישון. חמותי, (מסתבר בדיעבד) שהציצה על כל המתרחש בחדר שלנו, קראה לבעלי למחרת בבוקר לאחר שיצאתי לעבודה (הייתי יוצאת לעבודה בשעה 06:15 בבוקר)ואמרה לו שהיא לא רוצה אותי בבית שלה. אם הוא רוצה להישאר הוא מוזמן אבל בלעדיי. היא לא מוכנה שאף אחת תתנהג לבן שלה בצורה מחפירה כמו שאני עשיתי. מכיוון שפתאום נשארתי ללא קורת גג, עברנו לגור אצל הוריי. בעלי לאחר חודש,כאשר הגיע חג הפסח, ציפה שאני אלך איתו למשפחה שלו לחג. כאשר הסברתי לו שאני לא מוכנה לעשות חג עם מישהי שמתייחסת אליי בצורה מחפירה כזו ענה לי שהסיבה שאמא שלו גירשה אותנו היא רק בגללי ובגלל ההתנהגות הבלתי הולמת שלי. גם היום, 6.5 שנים לאחר מעשה, הוא משוכנע שאני זאת שלא בסדר. היא מעולם לא עזרה לנו בשום דבר. לא מבקשת כלכלית, אפשר גם לעזור בדברים קטנים כמו לשמור על הילדים שעה או שעתיים (אבל היא מסרבת). שלושה שבועות לאחר לידת בתי הבכורה חליתי באבעבועות רוח. היה לי חום מאוד גבוה ושקלו לאשפז אותי בבית החולים. אני לא רציתי. הרופא אמר לאמא שלי שאם אני מתחייבת רק לשאוב חלב לבתי (רק ככה הסכימו שאמשיך להניק אותה) ואשכב כל היום הוא מוכן. אימי הציעה שנעבור לגור אצלהם עד שאבריא. אימו של בעלי שטפה לו את המוח ואמרה לו:"מה פתאום שתגור אצל אמא של אשתך. אתם משפחה ואתם צריכים להיות בבית." אמרתי לבעלי שאין בעייה אבל שיבין שהוא יצטרך לעזור הרבה. מכיוון שהוא לא יכל לעשות הכל לבד (וגם לעבוד במקביל) הוצע שהמשפחה תעזור. אימי ואחי היו באים פעמיים בשבוע (ולא גרנו באותו עיר. זה 40 דקות נסיעה) על מנת לכבס לנו ולנקות לנו, ואימי הייתה מביאה איתה סירים עם אוכל. אתם חושבים שחמותי נקפה אצבע ? כלום. נאדה. כאשר הסבתי את תשומת לבו של בעלי לעניין, הוא שאל את אימו עם אולי היא יכולה לעזור עם הבישולים. ולמחרת היא שלחה איתו קופסא ובתוכה 3 ! שניצלים. רק שתבינו שבעלי (שיהיה בריא) יש לו תאבון גדול והוא מסוגל לאכול לבד 3 שניצלים. וזה כל העזרה שקיבלתי ממנה. כאשר בעלי שכב בבית חולים במשך יומיים, לא אביו ולא אימו ולא אחותו באו לראות מה שלומו. מכיוון שהייתי צריכה להיות בעבודה חדשה ביום ראשון בבוקר אימי באה לישון ליד המיטה שלו כל הלילה עד שחזרתי מהעבודה. ומה בעלי אומר לי כאשר אני מציינת את העובדה שלא באו לראות אותו או לראות אם הוא צריך משהו? הוא אומר לי : "אבל לא ביקשתי מהם שיבואו" אז אני שואלת אתכם האם אני זאת שדפוקה ? או שאצל חמותי המילים:"כי אין בעולם אהבה כמו של אמא" לא מקבלות משמעות (אולי בגלל שזה מילים של אשכנזים?)
את האמת אני כבר נשואה 7.5 ומכירה את בן-זוגי כבר 11.5 שנים, כך שבעניני אמא שלי בעלי (יענו, חמותי) אני בכלל לא טירונית ירוקה. העניין הוא שרק עכשיו גיליתי את הפורום הנהדר שלכם. כך שאני מרגישה שיש לי "אוזן קשבת" לכל הצרות שנופלות עליי (והם בעיקר מחמותי). כבר מהרגע הראשון שהיא ראתה אותי ואת ההורים שלי (אני ובעלי למדנו יחד באוניברסיטה, וכאשר נשארנו שבת אחת אחותו, שקטנה ממנו ב-14 שנה, נדנדה לאמא שלה שהיא רוצה לבוא לבקר. מכיוון שאין לה רכב היא שאלה אם ההורים שלי באים לבקר ואם היא יכולה לנסוע איתם, וכך נוצרה ההכרות הראשונה) היא החליטה שאני (ציטוט) : אשכנזיה מגעילה. כאשר היא לא טורחת אפילו להגיד את זה בשקט. כאשר טרחתי לתקן אותה ולהגיד לה שאני חצי-חצי כיוון שאבי הוא ממוצא ספרדי ואימי היא אמריקאית היא טענה : " אבא שלך התאשכנז" . מאז היא טוענת שבעלי יכל למצוא אישה יותר טובה ממני. לא שהיא היתה אישה כל כך טובה לפי דעתי. אחרת איך תסבירו את העובדה שהיא גרושה 3 פעמים ? ושכל אחת מהנישואין לא החזיקו יותר מארבע שנים מעמד. (השני והשלישי החזיקו מעמד בקושי שנה). יש כאלה שיגידו : "אז מה זוהי רק חמות ואת לא צריכה לחיות איתה אלא עם הבן שלה". אז אולי זה נכון, אבל הבעייה היא שבעלי בכל הנוגע למשפחה (הדי דפוקה שלו. תאמינו לי טלנובלה זה כלום ליד המשפחה שלו-משני הצדדים) הוא עיוור. אם אמא שלו תגיד משהו עליי. הוא יבוא ויגיד לי משהו. הוא לא יחשוב לרגע שהיא לא צודקת. עוד דוגמא קטנה. כאשר נישאנו, בעלי היה סטודנט ואני עבדתי ולמדתי. כיוון שהוריו לא חסכו לו כספים ללימודים כאשר היה ילד הוא נאלץ לממן את הלימודים שלו באמצעות עבודות שונות. גרנו אז בשכירות וכאשר שקלנו להתחיל בהרחבת המשפחה חיפשנו דירה לקנות. במקרה הגענו לעיירת פיתוח לא רחוק מעיר מגורנו והמחירים היו אטרקטיבים עם 90% מימון. כיוון שלא היה לנו כסף זה התאים לנו. אבל ידענו שעל מנת לעמוד בכל ההוצאות הכרוכות ברכישת דירה וכניסתנו אליו כעבור שנה וחצי, נאלץ לגור אצל ההורים. בעלי הציע שנגור אצל חמותי והבת שלה (אחות למחצה של בעלי). הסכמתי כיוון שידעתי ששם הוא ירגיש יותר נוח מאשר אצל הוריי. חמותי אף פעם לא בישלה. גם בתקופה שהייתי חברה שלו והיינו עושים פעם שבת אצל הוריי ופעם שבת אצל אימו היא אף פעם לא הכינה אוכל. מקובל עליי. אבל שהיא כבר החליטה להכין משהו היא תמיד הייתה מכינה מאכל שאסור עליי בגלל בעיות בריאותיות. ואז היא הייתה אומרת לי : אם את רוצה משהו לאכול בשבת תכיני לעצמך או שאמא שלך תכין לך. מכיוון שעבדתי ולמדתי 6 ימים בשבוע והיא לא מדליקה אש בשבת לא תמיד הספקתי להכין לי משהו. את הכביסה שלנו היא אף פעם לא הכניסה למכונת הכביסה ביחד עם הבגדים שלה ושל הבת שלה. כאשר הייתי מוציאה בשר בלילה על מנת שיפשיר ובבוקר אוכל לבשל היא הייתה זורקת את הבשר לפח ואומרת שאסור שהבן שלה יאכל בשר כזה , כי בשר שנשאר בחוץ בלילה נכנסים אליו שדים רעים. (שכחתי לציין שהיא מאמינה גדולה באמונות תפלות). יום אחד, חודשיים וחצי אחרי שעברנו לגור שם, היה לי מבחן של ארבע שעות בערב. הלכתי לסופר וקניתי 10 בייגל אמריקאי. משניים הכנתי לי סנדויצ'ים למבחן ואת השאר שמתי במקפיא. בערב בעלי אסף אותי מהמבחן בשעה 21:30 ונסענו לביתה. כאשר הגענו מצאנו על המיטה שלנו את הכביסה שתליתי בבוקר. הכביסה כמובן לא הייתה מקופלת ואמרתי לבעלי שיכין לנו בבקשה משהו לאכול בזמן שאני מקפלת כביסה. הוא שאל מה אני רוצה ואמרתי לו שיש 8 בייגל במקפיא ושיפשיר לי אחד ויכין לי ממנו כריך. כאשר הוא חזר לחדר הוא אמר לי שאין אפילו אחד, ושאחותו אמרה שהיא ואמא שלה גמרו אותם. מיותר לציין שהפיוזים שלי קפצו באותו רגע. לא אכפת לי שהם אכלו מהבייגל אבל עצם העובדה שאני קניתי אותם לא עוררה בהם מחשבה שאולי גם אני ובעלי היינו רוצים לאכול אחד מתוך השמונה ?! אלוהים אדירים, כמה חזירים אפשר להיות? לאכול 8 בייגלים ביום אחד? רק שני אנשים ? מאוד התרגזתי וזרקתי על בעלי זוג מכנסיים ואמרתי לו שאף אחד בבית הזה לא מתחשב באנשים אחרים רק בעצמם, ועכשיו למרות שהוא שונא כל הקשור בעבודות בית, שיעזור לי לקפל כביסה כי אני עצבנית ואני רוצה לישון. חמותי, (מסתבר בדיעבד) שהציצה על כל המתרחש בחדר שלנו, קראה לבעלי למחרת בבוקר לאחר שיצאתי לעבודה (הייתי יוצאת לעבודה בשעה 06:15 בבוקר)ואמרה לו שהיא לא רוצה אותי בבית שלה. אם הוא רוצה להישאר הוא מוזמן אבל בלעדיי. היא לא מוכנה שאף אחת תתנהג לבן שלה בצורה מחפירה כמו שאני עשיתי. מכיוון שפתאום נשארתי ללא קורת גג, עברנו לגור אצל הוריי. בעלי לאחר חודש,כאשר הגיע חג הפסח, ציפה שאני אלך איתו למשפחה שלו לחג. כאשר הסברתי לו שאני לא מוכנה לעשות חג עם מישהי שמתייחסת אליי בצורה מחפירה כזו ענה לי שהסיבה שאמא שלו גירשה אותנו היא רק בגללי ובגלל ההתנהגות הבלתי הולמת שלי. גם היום, 6.5 שנים לאחר מעשה, הוא משוכנע שאני זאת שלא בסדר. היא מעולם לא עזרה לנו בשום דבר. לא מבקשת כלכלית, אפשר גם לעזור בדברים קטנים כמו לשמור על הילדים שעה או שעתיים (אבל היא מסרבת). שלושה שבועות לאחר לידת בתי הבכורה חליתי באבעבועות רוח. היה לי חום מאוד גבוה ושקלו לאשפז אותי בבית החולים. אני לא רציתי. הרופא אמר לאמא שלי שאם אני מתחייבת רק לשאוב חלב לבתי (רק ככה הסכימו שאמשיך להניק אותה) ואשכב כל היום הוא מוכן. אימי הציעה שנעבור לגור אצלהם עד שאבריא. אימו של בעלי שטפה לו את המוח ואמרה לו:"מה פתאום שתגור אצל אמא של אשתך. אתם משפחה ואתם צריכים להיות בבית." אמרתי לבעלי שאין בעייה אבל שיבין שהוא יצטרך לעזור הרבה. מכיוון שהוא לא יכל לעשות הכל לבד (וגם לעבוד במקביל) הוצע שהמשפחה תעזור. אימי ואחי היו באים פעמיים בשבוע (ולא גרנו באותו עיר. זה 40 דקות נסיעה) על מנת לכבס לנו ולנקות לנו, ואימי הייתה מביאה איתה סירים עם אוכל. אתם חושבים שחמותי נקפה אצבע ? כלום. נאדה. כאשר הסבתי את תשומת לבו של בעלי לעניין, הוא שאל את אימו עם אולי היא יכולה לעזור עם הבישולים. ולמחרת היא שלחה איתו קופסא ובתוכה 3 ! שניצלים. רק שתבינו שבעלי (שיהיה בריא) יש לו תאבון גדול והוא מסוגל לאכול לבד 3 שניצלים. וזה כל העזרה שקיבלתי ממנה. כאשר בעלי שכב בבית חולים במשך יומיים, לא אביו ולא אימו ולא אחותו באו לראות מה שלומו. מכיוון שהייתי צריכה להיות בעבודה חדשה ביום ראשון בבוקר אימי באה לישון ליד המיטה שלו כל הלילה עד שחזרתי מהעבודה. ומה בעלי אומר לי כאשר אני מציינת את העובדה שלא באו לראות אותו או לראות אם הוא צריך משהו? הוא אומר לי : "אבל לא ביקשתי מהם שיבואו" אז אני שואלת אתכם האם אני זאת שדפוקה ? או שאצל חמותי המילים:"כי אין בעולם אהבה כמו של אמא" לא מקבלות משמעות (אולי בגלל שזה מילים של אשכנזים?)