מצטרפת אליכן

[טליה 80]

מצטרפת אליכן

נכנסתי כמה פעמים לפורום ובאמת,כמו שמיטל כתבה,ראיתי שהוא די שקט אז לא כתבתי כלום
אני ילדתי ליפני חודש אחרי אובדן של תאומות ששהו בפגייה כמה חודשים ולצערנו הרב לא שרדו שם.
נקשרנו אליהן בטירוף,אהבנו אותן כל רגע יותר ויותר
וכעת אנחנו חמישה חודשים אחרי האובדן ויש לנו ילדה מקסימה בבית
וקשה לקלוט
קשה להיקשר
כל רגע אני בודקת שהיא חיה,שהיא לא כחולה או אפורה,שהיא חמה וכו'
אני יודעת שזה נשמע טירוף ודווקא בגלל זה אני כותבת את זה כאן,אין לי עם מי לדבר על דברים כאלה...
קשה לי לסגור סוויץ' במוח ולהשלים עם זה שהיא שלנו,אני מידי פעם חושבת איך היא תיראה בגיל 4,ואז אני אומרת 'אם היא תחייה...'
ממש לא יודעת מה עושים
אני אמא על אוטומט --חבל לי על התקופה הזאת ועליה...

 

[טליה 80]

לא הסברתי נכון

כשהקטנה נולדה היה בידיוק חמישה חודשים
עד עכשיו עבר חצי שינה

 

[mamajoni]

שלום לך

אני ממש מבינה את הקושי שאת מתארת, אני בעצמי חוויתי אובדן בשבוע 33, של אחד התאומים והייתי שבוע באשפוז ורק אז אביטל נולדה. קיבלתי ביחד שני דברים מנוגדים - אובדן של תינוק וגם הפכתי להיות אמא בפעם הראשונה עבור התאומה ששרדה. פחדתי לשמוח, וגם לא ממש יכולתי, כל הזמן פחדתי שגם לה יקרה משהו...למזלי הבת שלי הייתה זקוקה למוניטור קרדיאלי, שמדד דופק ונשימות ורק הודות למכשיר הזה יכולתי לישון בלילות ולהישאר שפויה. פחדתי לקנות לה בגדים לעונה הבאה... ממש חששתי אם יקרה לה משהו וכבר יש בגדים לעתיד שאז לא יכולתי לדמיין...
אני מבינה שאצלך לא היה מספיק זמן על מנת להתאבל, אבל מצד שני טוב שיש לך ילדה בבית ולאט לאט הכל יסתדר וזה עדיף מאשר לחכות שנים לילד הבא.
אני מבינה שכל דבר בבתך השלישית מזכיר לך את הקודמות, אבל את בסופו של דבר תאמיני שניתן להתקיים בשני עולמות יחד אחד של אובדן וגעגועים והשני עולם האושר ושמחה ונחת מהתינוקת החדשה. את תצליחי, אם תרשי לעצמך גם זה וגם זה.
בהצלחה וברוכה הבאה.

 

[אניס7]

ברוכה הבאה 

אני חושבת שהתחושות שלך מאוד הגיוניות. הכל קרה אצלך בסמיכות מאוד גדולה ולא היה לך בכלל זמן להתאבל או אפילו לנסות להתאושש. הגיוני שקשה לך להתחבר, הגיוני שאת כל כך חוששת לשלומה.
לדעתי זה בסדר שכרגע חלק מהדברים נעשים ״על אוטומט״. עם הזמן אני בטוחה שהקטנטונת תמיס את החומות שנוצרו. לאט לאט תאמיני שהיא אכן כאן איתכם. קחי את הזמן ותני לעצמך לעכל.

 

[טליה 80]

תודה רבה לכן

זה מחזק לשמוע מכן שזה נורמלי להרגיש ככה
היה לי מאוד חשוב לשמוע מכן

 

[kinsti]

הי טליה וברוכה הבאה

מזל טוב : )
אני מצטערת על האובדן הנוראי שעברתם. יכולה להתחבר מאוד לתחושות הקשות שאת מרגישה. זה מובן לגמרי שאחרי מה שעברתם הפחדים יהיו כל כך חזקים. היו לך בידיים תאומות ואיבדתם אותן, חוויתם כבר את הכאב הנוראי מכל, חייתם את זה, זה מובן שזה נשאר שם ושהתינוקת שנמצאת עכשיו מחייה מחדש את כל הפחדים והרגשות. ועם זאת היא כאן והיא בבית איתכם והיא גדלה מיום ליום. עוד מעט היא תחייך אליכם ותפטפט ואחר כך תתהפך ותזוז ואחר כך תביע את התחושות והרצונות שלה בכל מיני דרכים ואחר כך היא תגיד אבא (וגם לך היא תקרא אבא תקופה מסויימת

) ואז היא גם תגיד אמא ותחבק אותך ותשים עליך ראש ואני בטוחה שעם כל הזיכרון הכואב שיש ושלעולם לא יעבור, היא תהיה אהובה ביותר, היא כבר אהובה ביותר.

 

[עדיקים]

ברוכה הבאה

כל-כך טבעי מה שאת מרגישה.

יכולה לומר לך שגם היום כשהקטן בן 2+ אני עדיין יכולה להתעורר בלילה ולבדוק שהם בסדר

(שניהם ישנו איתנו בחדר עד גיל 1+).
אני מחייכת כי זו המציאות שלי, אני לא יודעת אם זה היה אחרת ללא האובדנים אבל יודעת שזו המציאות היום.
דאגה אינסופית מוגזמת אין לי ספק.
ככל שהזמן עובר והם גדלים אני מלמדת את עצמי לשחרר יותר (ועדיין לא מספיק משחררת

).
אני חושבת שזה בסדר גמור.

אין ספק שההורות שלי השתנתה בעקבות האובדנים אבל אני באמת מנסה לקחת את זה למקומות הטובים.

 

[meytall0]

ברוכה הבאה

איזו שנה קשה עברה עלייך

לא פלא שאת מתפקדת על אוטומט.
לכל אמא יש את הפחדים האלו, אבל מניחה שההבדל הוא בקושי להתמודד איתם.

על כל הקשיים שאת חווה, ומקווה שהפחדים יקהו ותוכלי להנות מהיותך אמא לקטנטונת בריאה ושלמה.

מיטל

 

[טליה 80]

תודה רבה לכולכן