מצטערת על הגיחות.. (ט)
אני באמת לא יודעת מה עובר עליי לאחרונה.
לפעמים נראה לי כאילו הפורום מחזיר אותי למטה,אבל לפעמים אני מחפשת רק פה איזושהי נחמה.
ונראה לי שעכשיו זו אחת הפעמים האלו.
כי אני צריכה לקבל בימים הקרובים,אז קצת איבדתי שליטה על מה שנכנס לי לפה השבוע.
ועכשיו...עכשיו חזרתי מהצגה שכזו על הטרדות ופגיעה וכל הדברים מהסוג הזה,שנראה כאילו כמעט כולכן חוויתן.
אני מרגישה קוטרית באיזשהו מקום,להגיד שגם אני חוויתי,כי זה היה ליטוף אומלל ובלתי מורגש כמעט.כזה שרק אני והוא שמנו לב,והמדריכה.ושלחו אותו לטיפול וזה לא חזר על עצמו.רק התחושות חוזרות מדי פעם.של אולי,אם רק הייתי קטנה יותר בגוף..אולי זה לא היה קורה,וכל זה היה נחסך ממני.אולי.
והיא הקיאה שם,בהצגה,זה היה חלק מהתגובות לפגיעה שהדמות חוותה.בלמסה והקיאה.
אני לא רוצה להקיא,אבל אני גם לא רוצה לאכול.שוב.
אין בזה שום דבר טוב.
כי זה לא נשאר שם,בכיתה ח'.זה המשיך הלאה.למבטים בבי"כ דרך המחיצה.לתקופות שפחדתי ללכת לשם.לפתרון של עכשיו,של לקבור את הראש בסידור כשהוא נמצא.
והיום גם ראיתי אותו בשביל,ולא היה אף אחד.אמצע היישוב,אבל המבט שלו..
והכל ביחד קורא לי לחזור לצמצם את עצמי כמה שרק אפשר.כי זה היה נחמד והכל כשזה לא עמד במבחן המציאות.אבל עכשיו..עכשיו צריך לחזור לחומות ולהגנות שלי.
ואמא שלי המסכנה,שכעסתי עליה קצת,אבל עכשיו אני בעיקר מרחמת.היא לא הייתה צריכה להתמודד עם זה.אם היא לא יודעת לראות אותי..כנראה יש לזה סיבה.כנראה שהיא צריכה לראות את עצמה.
עד כאן פריקתי להערב..
תודה.
נחמ
אני באמת לא יודעת מה עובר עליי לאחרונה.
לפעמים נראה לי כאילו הפורום מחזיר אותי למטה,אבל לפעמים אני מחפשת רק פה איזושהי נחמה.
ונראה לי שעכשיו זו אחת הפעמים האלו.
כי אני צריכה לקבל בימים הקרובים,אז קצת איבדתי שליטה על מה שנכנס לי לפה השבוע.
ועכשיו...עכשיו חזרתי מהצגה שכזו על הטרדות ופגיעה וכל הדברים מהסוג הזה,שנראה כאילו כמעט כולכן חוויתן.
אני מרגישה קוטרית באיזשהו מקום,להגיד שגם אני חוויתי,כי זה היה ליטוף אומלל ובלתי מורגש כמעט.כזה שרק אני והוא שמנו לב,והמדריכה.ושלחו אותו לטיפול וזה לא חזר על עצמו.רק התחושות חוזרות מדי פעם.של אולי,אם רק הייתי קטנה יותר בגוף..אולי זה לא היה קורה,וכל זה היה נחסך ממני.אולי.
והיא הקיאה שם,בהצגה,זה היה חלק מהתגובות לפגיעה שהדמות חוותה.בלמסה והקיאה.
אני לא רוצה להקיא,אבל אני גם לא רוצה לאכול.שוב.
אין בזה שום דבר טוב.
כי זה לא נשאר שם,בכיתה ח'.זה המשיך הלאה.למבטים בבי"כ דרך המחיצה.לתקופות שפחדתי ללכת לשם.לפתרון של עכשיו,של לקבור את הראש בסידור כשהוא נמצא.
והיום גם ראיתי אותו בשביל,ולא היה אף אחד.אמצע היישוב,אבל המבט שלו..
והכל ביחד קורא לי לחזור לצמצם את עצמי כמה שרק אפשר.כי זה היה נחמד והכל כשזה לא עמד במבחן המציאות.אבל עכשיו..עכשיו צריך לחזור לחומות ולהגנות שלי.
ואמא שלי המסכנה,שכעסתי עליה קצת,אבל עכשיו אני בעיקר מרחמת.היא לא הייתה צריכה להתמודד עם זה.אם היא לא יודעת לראות אותי..כנראה יש לזה סיבה.כנראה שהיא צריכה לראות את עצמה.
עד כאן פריקתי להערב..
תודה.
נחמ
