מצוקה רגשית.

[פז פז]

מצוקה רגשית.

זה לא ממש קשור לבעיה משפחתית - אבל אולי הכל קשור... גדלתי בבית עם שני הורים עצמאים בעלי עסק פרטי ובאופן יחסי חזקים נפשית. כל חיי חונכתי שאני צריכה להיות עצמאית ושאני מוכשרת מספיק בשביל לא להיות תלויה באף אחד. הדבר יצר מצד אחד עצמאות רגשית רבה ותחושת שוויוניות מלאה - שמקשה על יצירת זוגיות עם בני המין שני מצד שני קשר מאוד חזק עם ההורים בכל מה שנוגע לייעוץ מקצועי אבל ניתוק מוחלט בכל הנוגע ליעוץ בינאישי. כיום בגילך 28 אני חשה עייפות מהצורך להיות כל הזמן עצמאית וללא יכולת להתחלק עם אחרים..אני מנסה לתקן דרכי ולהפתח יותר לצד השני כי כבר יש בי את הצורך במערכת זוגית (צורך שלא היה קיים שנים רבות - החסך בקשר התמלא בקשרים חברתיים רבים אבל לא אישיים) אבל עכשיו זה קשה...אני בגיל שרבים נימצאים בו כבר במערכת זוגית. מקומות להכיר כמעט ואין וגם כשאני נמצאת בחברה בה יש אפשרויות חברתיות כניראה משהו בתת מודע עדיין מקרין ריחוק. מה עושים? למי ניתן לפנות?

 

[גרא.]

פזפז,קצב ההתבגרות,אבל בעיקר קצב

הבשלת המוכנות הנפשית לבניית זוגיות קבועה,שונה מאדם לאדם.היום כבר יודעים,שלמרות שפורמאלית,גיל 18,מהווה לכאורה סיום תקופת ההתבגרות,והתחלת חיים כבגיר..מעשית,רבים ממשיכים את תהליך ההתבגרות מעבר לכך.אם מדובר בחיפוש ובניית זהות עצמית,חיפוש כיוון ומשמעות בחיים,בניית מערכת יחסים חברתיים,בינאישיים,ואישיים,התמודדות עם חיים בזוגיות וכיוצ"ב.כל זה,במקביל הן ללימודים באוניברסיטה,ו/או בחירה בסוג כזה או אחר של עיסוק שיש בו מעבר להכנסה הכספית,גם עניין וספוק נפשי..תוך כדי כל לעיתים,לא רק שלא מסתכלים בשעון..אלא גם בלוח השנה..ולפתע את פזפז מוצאת את עצמך כבר ,יש אומרים רק,בגיל 28 ,עם תחושה של החמצה.תחושת הצורך במערכת זוגית, כדברייך,כיום בשלה,לאו דווקא בגלל שרבים אחרים בגילך,כבר עושים את זה.. אלא משום שרק עתה,את חשה באמת שאת זקוקה ומוכנה לכך..ואם אכן כך את חשה, שום דבר אינו יכול להפריע לך להגיע לכך,גם אם נראה לך כפי שכתבת,שבעצם אין לך היכן להכיר,ואת מי גם כשיש אפשרויות לכך..תחושת העצמאות והשיוויוניות,אינה בהכרח מחסום לבניית זוגיות,להפך,היא מסוגלת לקרב הרבה יותר ביצירת יחסים בגובה העיניים,ללא פער לטובת מי,שברבות הימים,גורם לריחוק,גם החינוך שקיבלת לעצמאות ,לבנות את עצמך כל שלא תהיי תלוייה באיש יש בו לגבי דידי דווקא עוצמה חיובית בזוגיות.מכל מקום,הצעתי לך להתחיל את המפנה שאת מבקשת לייישם בחייך,דרך השתתפות בסדנא קבוצתית ליחסי אנוש. בקוצה מעין זוף שהמשתתפים בה, בני גילך לערף,עם בעיות דומות,תוכלי לקבל הזדמנות בלתי אמצעית להתמודד בעצמך עם מחשבותייך ורגשותייך,וודאי במסגרת הקבוצה. יש חשיבות רבה בהקשבה, לעיתים הזדהות ואמפטיה/או דחייה של רגשותיהם והתנהגותם של אחרים בתחומים הללו..י חשיבות רבה עבורך,ביכולת שלך לאפשר לאחרים להקשיב לך,ולתת לך משוב (פידבק),העשוי ללמדך רבות על עצמך,דברים שאולי אינך מודעת להם.מעבר לכך,קבוצה הזו מבחינת החומר האנושי המשתתף בה, עשוייה לעיתים למרבית ההפתעה, גם להציע לך אפשרויות הכרות מסויימות,ודווקא של כאלה,שנחשפים בפנייך פנימה ללא כחל וסרק...דומה שזה השלב הראשון,בהתחלה החדשה שלך..מכאן,הדרך פתוחה להגברת הפעילויות שלך. מעבר לכל מה שחוגי הפו"פים מציעים..יש מגוון גדול של אפשרות להכרויות,כמו.דרך האינטרנט,ואתרים ספציפיים המיועדים לכך..פרסום (מבוקר) בעיתונות,השתתפות בחוג לריקודי עם (גם באוניברסיטה),התנדבות למיניה,ומה לא.אבל כפי שציינתי,חשוב שלפני הכל תעברי איזה שהוא תהליך של עיבוד,וזיכוך עצמי בסדנה ליחסי אנוש, כזו או אחרת,שתעזור לך לראות את עצמך,את הצפיות שלך,ואת תמונת העולם שלך באור שונה מהיום.