מצב לא טוב
אני מניחה שפורום פסיכולוגי אינו המקום לכתוב על בעיות כלכליות בעיקר, אבל אני צריכה לפרוק. אולי אם הייתי מסוגלת לצאת מהלחץ, חושבת ישר, הייתי מוצאת פתרון כלשהו.
חזרתי למינוס "המוכר והטוב". בקרוב חריגה. בעוד חודשים אחדים, מניחה ש"אזכה" לראות את ההוצאה לפועל, וניתוק חשמל ומים. שילוב של משפחה איומה, בעיקר אבא (הוא כבר לא ראוי לכינוי הזה...) בריאות גרועה, כישורים חברתיים אפסיים, מקצוע לא מעשי, חוסר כישרון וגיל מבוגר.
נשמע מזעזע, אבל ככה זה, בלי הגזמה ובלי התמסכנות. מציאות דפוקה להפליא. פלוס בעל שמרויח משכורת עלובה, לא למד שום מקצוע ו"נהנה" גם הוא מגיל מבוגר.
אם הייתי יכולה להיות במה שאני מכנה "מצב אפס" - בלי חובות ובלי משכנתא. ללמוד לחיות נמוך. מאד. בלי חדר כושר, ריקודי עם או קולנוע. בליקפטריה בעבודה. בלי לקחת מונית גם אם אני נופלת מהרגליים מהבריאות "הנפלאה" שלי. עד כדי ויתור על תרופות מסויימות (כמו התרופה נגד אוסטאופורוזיס שעולה 80 ש"ח בחודש)
אבל החובות לא הולכים לשום מקום. עשיתי מה שאבא שלי הזהיר אותי שנים לא לעשות. חייתי מעל היכולת. ילדתי שלושה ילדים . נתתי להם חוגים ומטפלות/משפחתונים טובים כשהיו קטנים. ואני לא מצטערת לרגע שהם שלושה. הייתי עושה את זה שוב גם אם הייתי יודעת את ההשלכות הכלכליות. הם הדבר היחיד הטוב שקרה לי בחיים.
כתבתי כאן שאבא שלי העביר את כול רכושו (הרב) לאשתו מנישואין שניים. שאת חלקנו נקבל לאחר מותה. היא נהנית מבריאות מעולה ומבזבזת את הכסף במרץ וביעילות, מחפשת נקודות בגלובוס שטרם הייתה בהן, ולא נותרו הרבה כאלה.
סיפרתי לאלמנתו על המצב שלי, על הכאבים אחרי הניתוחים (שבאו לפה כדי להישאר) ועל חוסר היכולת לעבוד מעבר למישרה המלאה שאני כבר עובדת. ביקשתי בעדינות עזרה ונופנפתי באדיבות.
האלמנה יודעת על מצבי הנפשי והכלכלי. על המחשבות האובדניות שלא מרפות. אחותי יודעת. הפסיכולוג יודע. לאיש לא אכפת! אני עומדת להיות עוד אזרחית חסרת גרוש שתשים קץ לחייה בגלל צרות כלכליות שלא ניתנות לפתרון.
מדגישה, לא עכשיו, לא לשלוח משטרה. כשההוצאה לפועל תדפוק מדלת. מניחה שזה יהיה בקיץ הזה.
עוד אפשרות היא לקחת עבודה נוספת פשוטה, פיזית, כי אני לא מוכשרת ליותר מזה. אולי ניקיון. ואז אמות "כמו גדולה" מהתקפת לב (גם הלב לא בסדר, 20 שנה, חיה על תרופות, עייפה הרבהףלא עומדת במאמץ פיזי גדול).
אביו של בעלי אמר שהחיים שלי והבריאות שלי לא מעניינים אותו. הוא עוזר לנו כספית, ולא נעים לבקש עוד. הוא גם לא יסכים.
הלכתי ללבנת פורן ול"זכותי". העיפו אותי באדיבות. אני עובדת מישרה מלאה בשכר שמעל למינימום אז אני לא מעניינת אותם.
ובעיקר - לא יודעת איך להשלים אם הבגידה של אבא שלי.להשליך לכלבים אחרי סרטן. לתת את כול הרכוש לאישה השנייה, ילדיה ונכדיה. בעצם לא היה לי אבא. אדם שלא אכפת לו אם את חיה או מתה הוא לא אבא.
מרגישה שהעולם הקיא אותי החוצה. וכמו שאמא זמר ידוע ששם קץ לחייו לאחרונה - "העולם הגיש לי חבל תלייה".
מצטערת על הנימה הפטליסטית. לא האמנתי שאגיע למצב כזה.
אני מניחה שפורום פסיכולוגי אינו המקום לכתוב על בעיות כלכליות בעיקר, אבל אני צריכה לפרוק. אולי אם הייתי מסוגלת לצאת מהלחץ, חושבת ישר, הייתי מוצאת פתרון כלשהו.
חזרתי למינוס "המוכר והטוב". בקרוב חריגה. בעוד חודשים אחדים, מניחה ש"אזכה" לראות את ההוצאה לפועל, וניתוק חשמל ומים. שילוב של משפחה איומה, בעיקר אבא (הוא כבר לא ראוי לכינוי הזה...) בריאות גרועה, כישורים חברתיים אפסיים, מקצוע לא מעשי, חוסר כישרון וגיל מבוגר.
נשמע מזעזע, אבל ככה זה, בלי הגזמה ובלי התמסכנות. מציאות דפוקה להפליא. פלוס בעל שמרויח משכורת עלובה, לא למד שום מקצוע ו"נהנה" גם הוא מגיל מבוגר.
אם הייתי יכולה להיות במה שאני מכנה "מצב אפס" - בלי חובות ובלי משכנתא. ללמוד לחיות נמוך. מאד. בלי חדר כושר, ריקודי עם או קולנוע. בליקפטריה בעבודה. בלי לקחת מונית גם אם אני נופלת מהרגליים מהבריאות "הנפלאה" שלי. עד כדי ויתור על תרופות מסויימות (כמו התרופה נגד אוסטאופורוזיס שעולה 80 ש"ח בחודש)
אבל החובות לא הולכים לשום מקום. עשיתי מה שאבא שלי הזהיר אותי שנים לא לעשות. חייתי מעל היכולת. ילדתי שלושה ילדים . נתתי להם חוגים ומטפלות/משפחתונים טובים כשהיו קטנים. ואני לא מצטערת לרגע שהם שלושה. הייתי עושה את זה שוב גם אם הייתי יודעת את ההשלכות הכלכליות. הם הדבר היחיד הטוב שקרה לי בחיים.
כתבתי כאן שאבא שלי העביר את כול רכושו (הרב) לאשתו מנישואין שניים. שאת חלקנו נקבל לאחר מותה. היא נהנית מבריאות מעולה ומבזבזת את הכסף במרץ וביעילות, מחפשת נקודות בגלובוס שטרם הייתה בהן, ולא נותרו הרבה כאלה.
סיפרתי לאלמנתו על המצב שלי, על הכאבים אחרי הניתוחים (שבאו לפה כדי להישאר) ועל חוסר היכולת לעבוד מעבר למישרה המלאה שאני כבר עובדת. ביקשתי בעדינות עזרה ונופנפתי באדיבות.
האלמנה יודעת על מצבי הנפשי והכלכלי. על המחשבות האובדניות שלא מרפות. אחותי יודעת. הפסיכולוג יודע. לאיש לא אכפת! אני עומדת להיות עוד אזרחית חסרת גרוש שתשים קץ לחייה בגלל צרות כלכליות שלא ניתנות לפתרון.
מדגישה, לא עכשיו, לא לשלוח משטרה. כשההוצאה לפועל תדפוק מדלת. מניחה שזה יהיה בקיץ הזה.
עוד אפשרות היא לקחת עבודה נוספת פשוטה, פיזית, כי אני לא מוכשרת ליותר מזה. אולי ניקיון. ואז אמות "כמו גדולה" מהתקפת לב (גם הלב לא בסדר, 20 שנה, חיה על תרופות, עייפה הרבהףלא עומדת במאמץ פיזי גדול).
אביו של בעלי אמר שהחיים שלי והבריאות שלי לא מעניינים אותו. הוא עוזר לנו כספית, ולא נעים לבקש עוד. הוא גם לא יסכים.
הלכתי ללבנת פורן ול"זכותי". העיפו אותי באדיבות. אני עובדת מישרה מלאה בשכר שמעל למינימום אז אני לא מעניינת אותם.
ובעיקר - לא יודעת איך להשלים אם הבגידה של אבא שלי.להשליך לכלבים אחרי סרטן. לתת את כול הרכוש לאישה השנייה, ילדיה ונכדיה. בעצם לא היה לי אבא. אדם שלא אכפת לו אם את חיה או מתה הוא לא אבא.
מרגישה שהעולם הקיא אותי החוצה. וכמו שאמא זמר ידוע ששם קץ לחייו לאחרונה - "העולם הגיש לי חבל תלייה".
מצטערת על הנימה הפטליסטית. לא האמנתי שאגיע למצב כזה.
