ועוד...
בזמנו היה מאד מקובל שרווק או רווקה בודדים או רחוקים ממשפחתם התגוררו אצל משפחות תמורת תשלום לינה וארוחות. לא היה מקובל אז לגור לבד כמו בימינו. למשפחתה של אימי שעלו לארץ ב - 1936, הייתה "בקייארה", בחורה רווקה שעלתה לבד לארץ, והתגוררה איתם עד לנישואיה. כך שהבחורה גם שמרה על שמה הטוב, גם לא הייתה לבד, וגם למשפחה הייתה "תוספת הכנסה". במקרה הספציפי הזה הבקייארה הפכה להיות חלק מהמשפחה, ובעבורי היא הייתה "דודה" עד יומה האחרון.