אני לא חושב שמרצ באמת
יוצאת מהצרות שלה. השמונה מנדטים האלה הגיעו בגלל קריסת מפלגת העבודה ולא בגלל איזו קפיצה מיוחדת של מרצ. אני מאמין שהמנעות במצב שבו יש משמעת קואליציונית חזקה היא בגדר תמיכה פסיבית, בטח ובטח כשמדובר בנושא שאני אפילו לא מאמין שלפרלמנט יש זכות לדון בו. רן כהן אמנם התבטא נגד פצצות המצרר, אבל כמה ימים אח"כ אבו התבתטא בתמיכה אבסולוטית במלחמה, ושניהם יחד נמנעו במליאות. וכמו שאמרתי בעבר, בשיטת השלטון הסבוכה והבלתי- אפשרית של "דמוקרטיה" יצוגית, נשאלת השאלה למי צריכים להיות נאמנים חברי הכנסת. אני מאמין שברוב הזמן חשוב שחברי הכנסת ישמעו לבוחרים, אבל כשעומדת בפניהם שאלה שאין להם שום זכות מוסרית להחליט בה (כגון האם לבצא פשעי מלחמה או לא) הם מחוייבים להישמע לצדק ולא לבוחרים. אני מגן על הסורים בגלל שהסורים הולכים להידרס ע"י המדיניות האלימה והעיוורת של ישראל, ובגלל שבראש הממשלה עומד אימפוטנט פוליטי רפה שכל שרואה לעיניו את טובת האימפריאליזם האמריקאי ולא את טובת אזרחי ישראל. מצחיק איך שקפצת ישירות מה"סורים" לאסד. בסוריה יש עוד כמה אנשים חוץ מאסד, וגם אין להם שפם. הם אנשים כמוני וכמוך שלא מעוניינים לחוות "טעויות בהכוונה של הארטילריה הצה"לית" וגם לא מלחמה "הוגנת" יותר. העובדה שקיימת שם מונארכיה לא אומרת שאנחנו חייבים להתייחס לכל הסורים כאחראים לגמחותיו של המלך, נכון? (אני אגב הייתי בלי ספק מעדיף לראות את אסד תלוי בכיכר הראשית של דמשק מאשר על כיסא המלך).