מפציעה לפעמים ט'

Venus471

New member
מפציעה לפעמים ט'

אני יודעת שאני מופיעה פה רק פעם בהמון זמן בלי להוות תמיכה לאף אחד אלא רק כשאני צריכה, התכונה האגואיסטית הזו. אני מתנצלת.

עברתי למדינה אחרת לפני כארבעה חודשים.
ואני חיה לבד ואני לומדת...ועם כל זה הקשיים חוזרים, אני מרגישה שקה לי כי האכילה הופכת להיות מור ניחום של הקושי מהגעגוע והמרחק והקושי בלימודים....
אז אני אוכלת בלי סוף ומרגישה איך הבטן גדלה ומה יש לי לעשות כנגד לזה? אני לא מצליחה לסתום את הפה. ואני משתגעת וקשה לי וזה עשה לי בחילות כל היום..מעצמי.
אין לי כוח יותר...
 

תמרה45

New member
ונוס..

אני רוצה למחות נגד המירמור שלך והאינטרפטציה שלך על "התכונה האגואיסטית הזו"...
זה הפורום הזה, וזו מטרתו.. להוות עוגן, משענת, כתף, הקיפי את התשובה הנכונה..
כשיש כוח, נותנים. כשאין כוח, יש מקום.
אין חובה, לכאן או לכאן..
אני חושבת שהרצון של כל אנשי הפורום פה הוא שכולם וכולן יבריאו, יחלימו ויהיו שמחים.. לכן, פתוח בפנייך פה ברצון..
{ואני יודעת שאני בטוח מדברת פה בשם המנהלות של הפורום..}
הסתגלות והתחלה חדשה הם אף פעם לא דבר קל... במדינה אחרת זה נראה לי בכלל יכול להציף..
יש לך עוגנים להישען עליהם?
קצת חברות, משפחה?
אוכל הוא נחמה משמעותית, וחבר טוב לשעות בדידות.. אבל זה לא אומר שא"א לאזן ושא"א למצוא תחליפים..
זה רק מעיד על צורך לדעתי..
מקווה שאת יותר טוב בימים אלה..
ותהיי סלחנית לעצמך.. את חווה הרבה עכשיו..
חיבוק!
 

קולדון

New member
מבינה אותך

גם כשאני גרתי במדינה חדשה היה לי יותר קשה והפרעות האכילה נוטות להרים את ראשן כשקשה.

מה אם לפנות לתמיכה מקצועית? לקבל איזה מענה אחר לקשיים?
כשגרתי בהולנד נהניתי לחלוטין מהמערכת הסופר סוציאלית שלהם, שסבסדה לי את כל הטיפול, והצילה אותי.
 
למעלה