מפצח האגוזים

שחראזדה

New member
מפצח האגוזים

הוא היה עלם חמודות גבוה , עם ידיים שריריות. כף ידו הגדולה יכלה לחפון את כולי בלפיתה אחת רכה. אהבתי את ההרגשה ילדה בת 16 מאוהבת בחתיך של השכונה הוא תמיד שתק היה לו מבט מרוחק קשוח כזה גבר שבגברים ואני שיחקתי בתפקיד מפצח האגוזים ליטפתי, חיבקתי, נישקתי , דיברתי כמו שילדה יכולה והוא קיבל את הכל בחיוך וליטף בידו הגדולה חשבתי אולי אם אוהב יותר הוא יתחיל לדבר לשחרר מהלב התחתנו, הבאנו ילדים והוא תמיד מסתורי שכזה וכף יד גדולה שמלטפת חלפו להם הימים , שנים בין תואר ראשון לשני, ילדים, בישולים, קניות , סידורים, הליכה לאספות הורים, לדבר עם קופת חולים, כי הוא אגוז שתקן שכזה הוא קשוח , לא מדבר הרבה לא מגלה..... עייפתי, הורדתי אחריות רציתי שיוותר קצת על הקשיחות לקחתי אותו לרבנות שם , התחייב אהיה שותף מלא הגענו הביתה בשתיקה התבונן בי התבוננתי בו בחזרה הוא ישב על הספה אגוז פתוח לרווחה הצצתי פנימה בחרדה , התרגשתי כמעה ובום............איזו אכזבה אגוז ריק הוא שתק , כי לא היה לו מה להגיד המבט המרוחק הוא רק בגלל שלא ידע להתקרב לזרים הרי זה כתוב על הקיר אין לו בכלל חברים רק אני האישה הקטנה שלימודיה הם חטא , עמדתה בושה, השקפת עולמה רדודה והיא פה במקרה כי לא היה אף אחד אחר במקומה אבל הוא גבוה , חתיך עם כף יד גדולה שכבר לא מלטפת אלא אוחזת בחוזקה משאירה סימנים, מכאיבה ........ ואין יוצא, ואין בא
 
כמה תמימים היינו פעם

כאשר חשבנו שביכולתנו להפוך את מושא אהבתנו למישהו שיממש את פנטזיית בן הזוג המושלם. כמה מרירות מלווה את ההתפכחות מהאשליה. איזו צמיחה יכולה להתלוות לקבלת המציאות כפי שהיא ויצירת שינוי מתוך הכרה בה. כמה אושר צמיחה יכולה להביא. גם אם הצמיחה מלווה כאב ודיבורים על האושר נראים כסיפורי אלף לילה ולילה, הרי את שבחרת בכינוי שחרזאדה צריכה לדעת כמו הרצל בזמנו, שאם תרצי, אין זו אגדה.
 

maof

New member
איש המערות היקר........

נכון שפעם היינו תמימים (ואולי גם היום בנושאים מסוימים) ואולי דברי לא הכי מתאימים לכל אחד....... אבל אני בדעה שפוגשים את החלום הפנטזיה הופכת למציאות האשליה הופכת לאהבה האושר הופך למושלם ואם תירצו אין זו אגדה (סליחה על הציטוט) מעוף
 
דעותינו בעניין דומות

שים רק לב להבדל: אני התייחסתי לכך שפעם, בעידן התמימות, חשבנו שנוכל להפוך את מושא אהבתנו למה שהוא איננו בעצם, הדמות מהפנטזיה. אתה מתיחס למצב בו "פוגשים את החלום". כדי לדעת לזהות מי במציאות יכול להיות "האיש מהחלום" וכדי שהחלום יוכל לפגוש את בן דמותו במציאות, צריך מידה רבה של בשלות ונסיון חיים. אלו בדרך כלל נרכשים בדרך הקשה.
 

שחראזדה

New member
חזרתי מנציג האלוהים

הלכתי לפרוק את ליבי , רציתי לדבר , לספר , רציתי גם להזיל דמעות , פשוט לבכות. היה לי ברור מה אני רוצה לומר ישבתי מולו , לקחתי אויר , וזהו לא יכולתי להוסיף נהנתי מההזדמנות לנשום באופן חופשי אף אחד לא סינן לי את האויר לאף אחד לא הפריע שאני בוהה , וגם לא הפריע לו שאני לא יכולה להוציא מילה אפילו הדמעה נתקעה לה בגרון , מסרבת לצאת , לתת לעצמה דרור. אז שתקתי והוא שתק הביט אלי מחוייך ובשקט הזה הוא הבין שכל מה שאגיד , רק יסתיר, יגמד את המעשים ובחדר היה חם , אולי טוב ליבו , אולי הלבה הזאת ששורפת לי בפנים , אבל היה חם , ערבוב של שתיקה שאומרת הרבה יותר ממילים וכאילו דיברתי , וכאילו הוא ענה , וכאילו שאלתי , וכאילו הוא נתן עצה אחרי חצי שעה קמתי אמרתי תודה הוא הנהן בראשו , לא הושיט את ידו , הוא נציג של אלוהים , אסור לו רק אמר בקול בוטח ומבין תחזרי מחר , תנסי עם מעט ההבנות שאספת , לעשות גם צעדים לאט לאט עם המון סיבובים יצאתי הסתכלתי לאחור בתמהון , אפילו במבוכה הרי לא אמרתי כלום , לא הוצאתי מילה אז איך הוא ידע , איך אני יודעת ולמה אני פתאום כל כך רגועה ?
 
נאמר כאן בעבר והנה את מאשרת

שבתוך תוכנו, אנחנו יודעים את התשובות האמיתיות, רק לא תמיד מעיזים לגעת בהן. לא תמיד אנחנו מביטים למקום בו הן נמצאות. לפעמים הדעת מוסחת על ידי "רעשים", חיצוניים ופנימיים. אותו "נציג אלוהים" השכיל לתת לך את המרחב ואת השקט להיות עם עצמך. הוא היה שם עבורך אבל לא יצר רעשים, לא התיימר לתת לך עצה משלו. ואת, עבדת עם עצמך יפה מאד ולאט לאט צירפת חלקים מהפאזל והתמונה התבהרה. פתאום גילית הבנות חדשות, שבעצם היו שם אצלך כל הזמן. התברכת שמצאת לך את אותו "נציג אלוהים". אני מאחל לך שתפיקי את המיטב ממה שמתאפשר לך איתו. לכל אחד יכול להיות מי שיהיה עבורו "נציג האלוהים". לעיתים הוא מי שמתיימר ממש להיות נציגו של אלוהים, למשל רב או כומר. לעיתים הוא יכול להיות איש שאומנותו בהקשבה, למשל פסיכואנאליסט. לעיתים הוא יכול להיות חבר רגיש. לפעמים נציג האלוהים יכול להיות הדמות המשתקפת בראי, אנחנו עצמנו. לרוב, נדרש תהליך עד שנסכים להקשיב לעצמנו, תוך סינון רעשי רקע פנימיים וחיצוניים. תחושת הרוגע שאת מרגישה "פתאום" היא בגלל שמצאת את הדרך לתקשורת עם עצמך ולמדת להקשיב לעצמך, למהות הפנימית שלך.
 
התחברות

"נהנתי מההזדמנות לנשום באופן חופשי אף אחד לא סינן לי את האויר לאף אחד לא הפריע שאני בוהה , וגם לא הפריע לו שאני לא יכולה להוציא מילה ... אז שתקתי" ואולי בפעם הראשונה התחברת אל עצמך, אל רגשותייך, אל הווייתך, אל רצונותייך. ואולי היום, בדיוק כפי שאמר לך נציג האלוהים, תוכלי גם להתחיל לעשות צעדים קטנים לאט לאט, בדיוק כמו התינוק שלומד ללכת - נופל וקם וחוזר חלילה, עד שמתייצב ומתחיל לרוץ בביטחון.
 

adam33

New member
החיים שלנו

מאוד מוזרים..כשאנו צעירים אזיי כל אחד פונה לדרכו ובוחר את בחירתו כשאנו מתבגרים אזיי הדברים יותר מתחדדים ואז פתאום אנחנו לא רצים את החתיך או את הגבר שכולן רצות אחריו פתאום אנחנו רוצים את זה שיעניק לנו את האושר..את זה שנוכל ללכת איתו יד ביד את זה שכשנשמע את החברות מדברות על בני הזוג שלהן אזיי נאמר בלב וואו..בן זוגי כל כך מתוק ושונה.. אבל זה דרכו של עולם..ומה שרוצים אז לא רוצים היום וההפך.. מבין אותך..
 
למעלה