מפלגת ה"אבודה"
דווקא כאחד שאינו מתכוון להצביע לליכוד,או למפלגת שינוי,התברר לי שאין שום סיכוי שאתן את קולי למפלגה חסרת כבוד עצמי,מתרפסת וחסרת חוט שדרה כמפלגת העבודה. מפלגה שרק לפני עד לפני עשור היתה המפלגה הגדולה במדינה,ואיימה תמיד על השלטון גם כשישבה באופוזיציה,הפכה למתאבדת ולא רלוונטית.אין לה ולו הרצון המינימלי לחזור לשלטון,אז למה שלמישהו יהיה רצון להצביע עבורה? בימים אילו היא מוכרת את עצמה למולך הליכוד.התירוץ "התנתקות" אינו מקובל עלי.מפלגה אמיתית שהיתה מעונינת לשמור את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון (הכושל כשלעצמו) של הליכוד,היתה מציעה במצב כזה הצטרפות לממשלת אחדות ללא כל תיק. במקום זה היא מעדיפה לקבל תיקים גם כשהבכיר בהם הוא תיק הפנים,שאם כל חשיבותו,מפלגה שאילו מטרותיה לא היתה צריכה להסכים להכנס לממשלה ללא ולו תיק אחד בכיר.(וזה שהליכוד אינו מוכן לוותר לא על האוצר,לא על החוץ ולא על הבטחון-רק מעיד עליו). לא רק זה-בשעות אילו מנסה שרון ללחוץ את פרס כדי שיוותר גם על תפקיד ממלא מקום ראש-הממשלה,בשל התנגדותו של אולמרט ושל גורמים בליכוד. הקיצר-כולם רואים כיצד הליכוד מנסה לטרפד את כניסת העבודה לממשלה,או להכניסה לממשלה באופן משפיל.בכל זאת מתעקשת מפלגת האבודה להשיג עוד פירורי תיקים,ולרמוס את כבודה העצמי שבין כה נמצא בשפל. האשם הגדול הוא שמעון פרס.אם כל הכבוד לעברו במדינה,הוא הפך בשנים האחרונות לנטל על מפלגת העבודה.הוא מבין שהוא לעולם לא יבחר לראשות הממשלה,ולכן מרשה לעצמו להרוס את מפלגת העבודה כדי לקבל כיבודים זולים בערוב ימיו הפוליטיים. לא-לא ברק אשם במצב שאליו הגיעה מפלגה זאת.נכון שהוא נהג כמנהיג שלומיאל,אבל ההתדרדות של המפלגה החלה כשפרס החליף את רבין ז"ל,וכבר בבחירות 1996,הוריד את העבודה לשפל,ומאז היא רק ירדה. כל עוד מפלגת העבודה לא תהיה אלטרנטיבה ראויה לליכוד חשוב לא להצביע עבורה.יש לתת לעסקניה לחוש שגם תומכיה מאסו בה-ושהאחריות להעלמותה היא עליהם.שום הפגנה מול ועידת המפלגה שהיא יסמנית של פרס,לא תעזור. לבסוף-בכל העולם ,מצב חברתי אליו הביא אותנו הליכוד,היה גורם מידית למהפך.רק אצלינו זה לא יקרה-כי אין לו שום אלטרנטיבה.ואין לו כזאת כי המפאיניקים שיושבים בעבודה,מחריבים אותה מבפנים,טוב יותר מכל הכשלונות של הליכוד.
דווקא כאחד שאינו מתכוון להצביע לליכוד,או למפלגת שינוי,התברר לי שאין שום סיכוי שאתן את קולי למפלגה חסרת כבוד עצמי,מתרפסת וחסרת חוט שדרה כמפלגת העבודה. מפלגה שרק לפני עד לפני עשור היתה המפלגה הגדולה במדינה,ואיימה תמיד על השלטון גם כשישבה באופוזיציה,הפכה למתאבדת ולא רלוונטית.אין לה ולו הרצון המינימלי לחזור לשלטון,אז למה שלמישהו יהיה רצון להצביע עבורה? בימים אילו היא מוכרת את עצמה למולך הליכוד.התירוץ "התנתקות" אינו מקובל עלי.מפלגה אמיתית שהיתה מעונינת לשמור את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון (הכושל כשלעצמו) של הליכוד,היתה מציעה במצב כזה הצטרפות לממשלת אחדות ללא כל תיק. במקום זה היא מעדיפה לקבל תיקים גם כשהבכיר בהם הוא תיק הפנים,שאם כל חשיבותו,מפלגה שאילו מטרותיה לא היתה צריכה להסכים להכנס לממשלה ללא ולו תיק אחד בכיר.(וזה שהליכוד אינו מוכן לוותר לא על האוצר,לא על החוץ ולא על הבטחון-רק מעיד עליו). לא רק זה-בשעות אילו מנסה שרון ללחוץ את פרס כדי שיוותר גם על תפקיד ממלא מקום ראש-הממשלה,בשל התנגדותו של אולמרט ושל גורמים בליכוד. הקיצר-כולם רואים כיצד הליכוד מנסה לטרפד את כניסת העבודה לממשלה,או להכניסה לממשלה באופן משפיל.בכל זאת מתעקשת מפלגת האבודה להשיג עוד פירורי תיקים,ולרמוס את כבודה העצמי שבין כה נמצא בשפל. האשם הגדול הוא שמעון פרס.אם כל הכבוד לעברו במדינה,הוא הפך בשנים האחרונות לנטל על מפלגת העבודה.הוא מבין שהוא לעולם לא יבחר לראשות הממשלה,ולכן מרשה לעצמו להרוס את מפלגת העבודה כדי לקבל כיבודים זולים בערוב ימיו הפוליטיים. לא-לא ברק אשם במצב שאליו הגיעה מפלגה זאת.נכון שהוא נהג כמנהיג שלומיאל,אבל ההתדרדות של המפלגה החלה כשפרס החליף את רבין ז"ל,וכבר בבחירות 1996,הוריד את העבודה לשפל,ומאז היא רק ירדה. כל עוד מפלגת העבודה לא תהיה אלטרנטיבה ראויה לליכוד חשוב לא להצביע עבורה.יש לתת לעסקניה לחוש שגם תומכיה מאסו בה-ושהאחריות להעלמותה היא עליהם.שום הפגנה מול ועידת המפלגה שהיא יסמנית של פרס,לא תעזור. לבסוף-בכל העולם ,מצב חברתי אליו הביא אותנו הליכוד,היה גורם מידית למהפך.רק אצלינו זה לא יקרה-כי אין לו שום אלטרנטיבה.ואין לו כזאת כי המפאיניקים שיושבים בעבודה,מחריבים אותה מבפנים,טוב יותר מכל הכשלונות של הליכוד.