כל העולם כולו...
גשר צר מאוד... מה שאתה מתאר, היא תופעה מאוד מאוד ידועה ושכיחה בעולם הרפואה המשלימה, ומכיוון שרגלי האחת גם בעולם הרפואה המערבית, אספר לך (בסוד) שגם שם התופעה נפוצה. זוהי אמת שקיימת ביחסים בין אנשים, אך במהלך ההפיכה למטפל, ופיתוח היכולות האמפאתיות והאינטואיטיביות, ניתן לפגוש גרסאות יותר בולטות שלה. מדובר בעצם במעין טשטוש גבול: המטפל מרגיש מה שהמטופל מרגיש. אתה ודאי שואל את עצמך, כיצד יהיה גבול ,ואנחנו עשויים כולנו מאותו חומר? מאותה אנרגיה? במהות, זה נכון, והסבר המורכבות האנרגטית הוא ודאי מעבר ליכולתי הצנועה, אך אחלוק איתך את התהליך המעשי שעברתי, ואולי תוכל גם אתה להפיק מנסיוני תועלת כלשהי. בעבר, בתוך חיי, הדבר הפך למעין בדיחה, כשהייתי כועסת (בצחוק, לא להיבהל) על אנשים קרובים כשכאב להם משהו, כי גם לי כאב בדיוק באותו מקום. בהתחלה זה הפך להיות תמריץ לטפל... פשוט כדי שיפסיק לכאוב לי... אבל אני יכולה להעיד שזה כלי איבחוני וטיפולי מאוד לא יעיל, שאולי נותן מידע על בעיותיו של המטופל, אך גורם לתשלום מחיר יקר מצד המטפל. בפסיכולוגיה המילים הן אמפתיה מול הזדהות, כשבהזדהות, המטפל נכנס כה עמוק לתוך עולמו ו"עורו" של המטופל, עד כי אינו יכול עוד לעזור לו. הייתי מוצפת, ברגשותיהם, כאביהם, סערותיהם של אחרים, עד כי חשתי שזה גדול עלי, וביקשתי לקחת ממני את היכולת הזו. וכמה שניסיתי, היכולת לא הלכה, אך התחלתי להבחין איזה דברים מקורם בי, ואיזה לא. התחלתי לזהות מתי מגע עם אדם מותיר אותי מרוקנת ומבולבלת, וגיליתי שזה אותו כאב שחשתי קודם, אך בוריאציה אחרת. ושכמו הכאב, גם הוא לא "שלי". בדרך פגשתי הרבה שיטות של מטפלים לעשות הגנה אנרגטית, לשים גבולות בינם לבין המטופל, לשמור על עצמם, כדי שיוכלו לעזור. (ברברה ברנן, בספרה "ידי אור", מקדישה פרק שלם לנושא זה, מומלץ!) ואף דרך לא עבדה בשבילי! ואז חשבתי, אם אתבונן, אקשיב ואלמד להכיר את הדברים שלי הכי טוב, אולי כשיגיעו ענייניו של המטופל, אדע לזהותם בבירור, ולטפל בהם באופן המתאים. אליזבת הייך מתארת בספרה "התקדשות" תהליך של שיתוף אנרגטי עם מטפל, היא מתארת את השיתוף בצורת שמונה שוכב, שהוא הסמל לאינסוף. כל אחד מהצדדים נתון בתוך מעגל משלו, אך האנרגיה שהם חולקים מקיפה אותם וזורמת ביניהם. וכך כל אחד שומר על עצמאותו בתוך השיתוף. הדרך שבחרתי עובדת בשבילי. בגן הפנימי שלי אני מכירה (כמעט) כל עץ צמח ופרח, אני מכירה את סגנון השתילה והגיזום, את ריח הדשן, את העשבים והמזיקים... וכשצמח לא מוכר צץ פתאום, אני מעבירה אותו בעדינות אל ערוגת ה"מטופלים", שם אני יכולה לתת לו את מה שהוא צריך, באופן שמתאים לי. ובסוד אני יכולה לספר לך עוד, שהצמחים שצמחו על הגבול שבין ערוגת המטופלים לגני... הם מהיפים שראיתי אי פעם. אתן לך עוד, מתנה לשבת, סיפור חסידי ששמעתי מד"ר עדינה פלשר, תרפיסטית בדרמה וסיפור. חסיד הובא לפני רבו והוא במצב איום, עירום כולו, כורע על הרצפה מתחת לשולחן, עושה עצמו מנקר גרגרים מהריצפה וקורא בקול "קוקוריקו, אני הינדיק" (הינדיק= תרנגול) ביקש הרבי מהקהל הרב לצאת מהחדר, והשאיר רק קומץ מחסידיו הקרובים ביותר, ואז, לתדהמתם, התפשט הרבי מכל בגדיו, ונכנס אף הוא אל מתחת לשולחן עם החסיד. החסיד צועק "אני הינדיק" והרבי עונה "אתה הינדיק וגם אני הינדיק". וכך היו כורעים מתחת לשולחן ומנקרים גרגירים בצוותא שעה ארוכה. לאחר זמן, אמר הרבי לחסיד: "אתה הינדיק ואני הינדיק, אך קצת קריר כאן, מתחת לשולחן, הבה ונלבש את בגדינו", והחסיד נעתר לו. ישבו עוד זמן, מתחת לשולחן בבגדיהם, ואז אמר הרבי:"אתה הינדיק ואני הינדיק, אך גבי כואב מהישיבה השפופה מתחת לשולחן, נוכל להיות הינדיקים גם אם ננקר את גרגירנו על השולחן" והחסיד נעתר לו. וכך שוב ושוב, עד שהחסיד נראה שוב כתמול שלשום, והיה מוכן לשוב לחייו ולביתו. לאחר הפרידות הרשמיות, קרא הרבי לחסיד ולחש דבר מה על אוזנו. פניו של החסיד אורו, ובצעד נמרץ פנה לצאת מבית הרבי. חסידיו הקרובים של הרבי היו סקרנים, ושאלו את החסיד מה אמר לו הרבי, החסיד ענה "אתם יודעים, גם הרבי הינדיק!" מציאת ההגנה המתאימה לך, כרוכה באופן מוחלט בתהליך התפתחןתך כמטפל. אין מתכונים. אך אם תבקש, יהיו הרבה אנשים טובים שיעזרו בדרך. איש אינו "גונב" ממך דבר שאינך רוצה להפרד ממנו. האחריות והכוח הם שלך, גלה אותם בעצמך, ותגלה את מקור הכוח האינסופי של היקום. מאחלת לך כל טוב שרון
גם תגובות אישיות התקבלו בתודה מרובה יותר
