מפחדת.

  • פותח הנושא netaK
  • פורסם בתאריך

netaK

New member
מפחדת.

למה אני מפחדת? אני מפחדת מהכל. ממש, מהכל. אני גרה בת"א, במקום העבודה שלי יש מקלט של צה"ל בשעת חירום, בבניין יש מקלט ואנחנו בקומה נמוכה. אז למה כשאני שומעת "טיל ארוך טווח" אני בוכה? כשאנשים אומרים לי "אוי, זה בחיים לא יגיע לת"א" אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמנסים לשכנע אותה שהכל יהיה בסדר כדי לכסות את האמת. בא לי לצרוח "לא-עוזר-לי-שאתם-אומרים-שלא-יקרה-כלום-אני-עדיין-מפוחדת!!!!!!!!!!" ועוד דבר לא זוכרת בכלל מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכתי לבד בחושך. אחרי 8 בערב אני פשוט לא יוצאת מהבית לבד בקושי יוצאת לטיול עם הכלב מתחת לבית במקרים קיצוניים שאני מוכנה ללכת בחושך למקום קרוב [לא יותר מ5 דקות הליכה] אני מדברת בפלאפון עם חברה וחצי רצה. אני מפחדת מכל רכב, מכל חבורה שהולכת, מהכל וזה לא מרפה היה לי גז מדמיע ותמיד הלכתי איתו והרגשתי מטופשת ושאם יקרה משהו אני בכל מקרה לא אעשה איתו כלום כי אני מפוחדת. אני לא מפחדת מהחושך, אני מפחדת ממה שיש בחוץ, כשלא רואים. כשאין אף אחד. כשאף אחד לא שומע. וזה לא נורמלי שבחורה בת 20 לא הולכת לבד בחושך בשכונה טובה בת"א. אבל ככה זה. אני לא יכולה. וחברות שלי משתגעות מזה ואני פשוט מבטלת דברים או לא מגיעה או מתעקשת שמישהו ייקח רכב [עוד בעיה, הפחד מהנהיגה, אנסה לזכור להרחיב] או שאני לא מגיעה. כי נטע לא הולכת בחושך. :\ כן, הנהיגה, לא היה הרבה זמן לשכוח. אני מפחדת מהכביש. אני מסתמכת על המשפט "אנשים נהרגים בתאונות דרכים יותר מפיגועים וכאלה" אני לא רוצה לנהוג. אני מפחדת מהאנשים שבכביש. אני לא רוצה להיות לבד על הכביש, לא רוצה להיות אחראית על רכב. אני מפחדת מכל נהג שמהבהב לחברות שלי מפחד מפחדת מכל אחד שעוקף פשוט מפחדת כי אנשים פה עושים כאלה שטויות על הכביש וזה מונע ממני כל כך הרבה כל כך ורע לי, עם כל הפחדים האלה פשוט רע לי ואין לי מה לעשות
 

olsen cool

New member
../images/Emo24.gif

האמץ היא שבהתחלה גם האמנתי שזה יגיע לתל אביב אבל בינתיים אין לך למה לדאוג,אני בינתיים לא בחיפה ואני משתדלת לנצל את זה ולא לחשוב על זה כי זה פשוט לא עוזר שדואגים.
 

noosh

New member
תקשיבי, נטעק

יעודד אותך אם אינ אגיד לך שאני חולקת איתך לא-מעט מהפחדים האלה? ללכת לבד בלילה... עד שהתגייסתי לא הייתי מוכנה לשמוע על זה בכלל. ואני גרה במושבה "טובה", ובכל זאת. אפילו לשכנים של כמה בניינים ליד דרשתי ליווי מהאחים, וכשהייתי חוזרת בלילה הייתי מתקשרת למישהו עד שהייתי מגיעה לכניסה של הבניין (אני עדיין עושה את זה לפעמים, ד"א). ואני תמיד רצה. אני לא יודעת למה זה עבר לי, אני עדיין מפחדת אבל מוכנה לעשות את זה. אני לא חושבת שיש לשתינו סיבה להרגיש רע עם זה שאנחנו מפחדות, זה נראה לי די לגיטימי שבנות 20, או פחות, או יותר, יפחדו להסתובב בלילה לבד. וזה לא משנה אם השכונה "טובה" או לא. זה בולשיט. אותו דבר לגבי הנהיגה - ממש אחרי שעברתי טסט, כשרק התחלתי את המלווה, הייתה לנו הצגה בבי"ס. הביאו מישהו שיספר על ז שהוא עשה תאונה כי הוא שניה לא התרכז והרג ילדה קטנה.... בקיצור, זה השאיר אותי די בשוק (עזבי שהכל היה מבויים, ולא ידעתי את זה בהתחלה, וזה השאיר אותי אפילו עוד יותר בשוק). לא הסכמתי לנהוג, אמרתי לעצמי שאינ לא מוכנה ששניה אחת של חוסר ריכוז תוביל לזה שאני אהרוג מישהו. אני פשוט לא מוכנה לזה. ויותר גרוע, אני תלויה בחוסר הריכוז של נהגים אחרים. לקח להורים שלי די הרבה זמן לשכנע אותי כן לחזור לנהוג עם המלווה, למרות הפחד. באמת שהייתי בהלם טוטאלי ממה שקרה. הבעיה עם הפחדים האלה מתחילה כשהם מתחילים לשלוט בך במקום את בהם. ואפשר להתמודד עם זה, אני לא יודעת בדיוק איך, מן הסתם, אבל אני בטוחה שאפשר. יש לי חברה שממש מפחדת מכל מני מצבים, היא ממש נלחצת. למשל, במעליות. אז יש לה מטפלת, שעוזרת לה להתגבר על הפחד הזה - זה נשמע ממש דפוק, אבל הן מדברות על זה, הן יורדות במעליות ועולות בהן, יש לה שיטות איך להרגע במצבים כאלה וכל מני דברים בסגנון. יש לה גם סוג של "שיעורי בית" בנושא. וזה ממש, ממש עוזר לה. חוצמזה, לומדים להבין מאיפה הפחד הזה מגיע. ברגע שאנחנו יודעים מאיפה זה מגיע, יותר קל להתעמת עם זה ולנטרל אותו, לפחות בקצת. למשל, אני מפחדת מהחושך כי אני מפחדת מתקיפה. אז אני לומדת להגן על עצמי, להצטייד בדברים שגורמים לי להרגיש מוגנת, או לדבר עם אנשים בטלפון, או לא יודעת מה. תקשיבי, בסופו של דבר פחד הוא דבר די חזק אצלנו, כי יש לו מטרה - לגרום לך להיות עירנית, לחושים שלך להתחדד, להיות מודעת למה שקורה סביבך. את חשה פחד כשאת מרגישה שאת בסכנה כלשהי, האינטסטינקט הזה נחוץ לנו. פשוט צריך ללמוד לשלוט בו, ולשלוט בעצמך כשאת במצב הזה. אני די בטוחה שיש דברים לעבוד על זה, יש מטפלים ואולי גם יש שיטות אחרות. בינתיים, את צריכה לא לתת לעצמך להיות מונעת ע"י הפחדים שלך. למשל, אולי תנסי כן ללמוד נהיגה. זה גם יעזור לך כשתרצי להפגש עם חברות בלילה ולא תצטרכי ללכת ברגל. זה נכון שנהיגה זה ממש מפחיד, במיוחד כי זה לא תלוי רק בך. אבל עם הנהיגה באים האינסטינקטים, ואת לומדת להכיר את הגבולות של עצמך - מתי את מרוכזת, מתי לא כדאי שתנהגי, מה מעורר אותך, מתי אין סיכוי שתהיי עירנית... ואת גם לומדת להתחמק ממצבים מפחידים, נתקלים בהם וממשיכים מהם הלאה. נכון שזה מסוכן, ואני באמת מעדיפה לבלות כמה שפחות שעות על ההגה כשאני לא מרגישה שאני יכולה לעמוד בזה, אבל זה משהו שגם יעזור לך להתגבר על פחדים אחרים. ובכלל, לפחות תתחילי. זה בטוח לעודד אותך ויעלה לך את הביטחון.
 

netaK

New member
כן, זה מאוד עוזר...

במיוחד כי אפעם לא שמעתי תגובות כמו שלך, בעיקר אני שומעת "מה הבעיה שלך O_O" או "את לא בסדר ואני לא מבינה אותך" או "אני מבינה אבל אין מה לעשות" וזה עושה יותר רע מהפחדים עצמם. בקשר לשאר, אני אעשה את זה, מתישהו, ואראה מה קורה...אין לי ברירה אלא לנסות. האמת שפעם היו לי עוד יותר פחדים והייתי הרבה אבל הרבה יותר גרועה במצבי לחץ ועכשיו אני עוד נחשבת בתקופה טובה
:X
 
אם את מאמינה

שאין לך מה לעשות - אז באמת אין. גם יהיה מאוד קשה לעזור לך כשאת מאמינה שאין מה לעשות.
 

netaK

New member
כן אמ, אפעם לא ממש הבנתי

מאיפה אני אמורה לשאוב תקווה
 
תקווה

תמיד קשורה למערכת הערכים שלך ולדברים שאת מעריכה כחשובים. בקצה האחד הם הסמנים לשאיפות שלך, ובקצה השני הם הדברים הקטנים של היום יום שאת מעריכה. אם את קמה בבוקר וכל מה שאת רואה הוא שלילי בלי שום יכולת להביט אל החיובי, להעריך את קיומו בעולמך ולהודות גם במובן של acknowlegmet וגם במובן של gratitude שהדברים הללו קיימים בכלל - אזי את צריכה קורס דחוף בחשיבה חיובית. התקווה נמצאת בדיוק שם היכן שאת יודעת גם להעריך את מה שיש בעולמך. היא לא נמצאת מחוצה לך ברחובות העיר, ולא אצל אנשים אחרים שיוכלו לתת לך קצת ממה שיש להם. היא אמורה להיות אצלך - מקופלת יפה ליד הדברים החשובים לך.
 

netaK

New member
אני יודעת שאיפשהו בפנים

אני רוצה להפסיק לפחד, זה ברור אבל אם אני אתחיל לעשות את כל הדברים האלה ואהפוך לשאננה זה גם לא בדיוק יועיל... פעם אני יכולה להגיד לך שלגמרי הסתכלי על הכל בצורה שלילית, ממש גם עכשיו תמיד כשאני שומעת על משהו הדבר הראשון שאני חושבת הוא תמיד שלילי ואז אני [ברוב המקרים] חושבת לעצמי "למה לי?" ומשנה את הגישה אבל בשלושת הנושאים האלו [מלחמה, טוב
, נהיגה והליכה לבד בחושך] אני פשוט לא מצליחה, אני לא מאמינה בעצמי שאני יכולה לעשות אותם, קשה להסביר אבל זה פחד כמעט משתק במקרים האלה ואני לא רוצה להפסיד לפחד לגמרי, אבל אני רוצה להפסיק להשתתק :\
 
יש לי חדשות בשבילך

פחד הוא חלק בלתי נפרד מהפיזיולוגיה שלנו. אין מצב שתפסיקי לפחד. מה שכן, כדאי מאוד לפחד מדברים אמיתיים ולא ממחשבות על כל מיני תסרטים שקרמו עור וגידים במוחך הקודח בלבד.
 

netaK

New member
איך אני עושה את זה? :\

ותאונות דרכים זה דבר אמיתי, השאלה היא איך אני מורידה את הפחד שלי מזה :\
 
המטרה שלך

לא צריכה להיות "להוריד את הפחד" אלא "לתפקד למרות הפחד" ככל שמתפקדים יותר (עם הפחד ולמרות הפחד) כך הוא יורד אוטומטית. ככל שנמנעים יותר ולא מתפקדים בגללו, ככה הוא תופס יותר מקום בחייך. אין פטנטים חוץ מאשר לפחד המחץ ולפעול למרות זאת. על החיים ועל המוות. ציטוט שאהוב עלי בעניין הפחד - ונדמה לי שכתבתי אותו פה יותר מפעם אחת: "אומץ אינו היעדר פחד, אלא ההכרה שיש משהו יותר חשוב מהפחד". ביום שתכירי בכך שתפקוד מלא וחיים עשירי חוויות הם יותר חשובים מהפחד שלך, תרוויחי
 
למעלה