מפחדת

someone343

New member
מפחדת

חולה בבית,
אז בגללי יוצא שאין שיחות במשך שבועיים [ שבוע עבר ועוד שבוע בלי]
מתרסקת רק מהמחשבה
כואב לי אפילו לנשום
קשה לי ואין לי מילים
הגרון חנוק והדמעות נקברות בתוכי, לא יוצאות
החלק ההרסני מרוצה מכך שאני צריכה לסבול לבדי
 
היי סאמוואן

ממה את פוחדת? למה את סובלת? רוצה לשתף?
 

clastic

New member


תזכרי שזה מצב זמני, וגם ממש לא באשמתך.
עוד מעט תרגישי טוב יותר, תחזרי לשיחות ותחזרי להתקדמות שלך.
רק עוד קצת והכל ישתפר משמעותית.

תרגישי טוב :)
 

hory0

New member
משהי יקרה..

אני שומעת מהמילים שלך בכמה סבל את נתונה, ושאת נאלצת לאגור הכל בתוכך לבדך.. ומכאיב כל כך לקרוא אותך.
אולי תנסי להוציא כאן קצת מהסבל? שלא תצטרכי להתרסק? שלא תיאלצי להיחנק?

וגם אם כרגע אין מילים, תדעי שאת לא לבד..אני מרגישה כמה קשה, ושולחת לך חיבוק חזק, חזק.
 

someone343

New member
מחשבות זרות לי (טריגר!)

עד אתמול דיברתי על הדיכאון, הרגשתי כ"כ רע עד שבכיתי ופרקתי קצת, גם היום קמתי מותשת ומחשבות חולות וזרות הסתובבו לי בראש, משהו שמזכיר למה מההתחלה נכנסתי לפורום הזה למרות שאינני סובלת מהפרעת אכילה.
אני יודעת שאני רזה, וכשאני חולה אין תאבון , אני שמה לב שבזמן האחרון אני מגיעה למצב שבמקרה הטוב יש 2 ארוחות מלאות ביום והמשקל יורד לו, תמיד התאמצתי לעלות כי לא אהבתי להראות רזה מאוד ועם כל ההערות של הסביבה ושל עצמי. אבל בזמן האחרון אני לא מוצאת הנאה באוכל, אפילו קצת מגעיל, הייתי רעבה בבוקר ובהתחלה שכנעתי את עצמי ללכת לישון אבל כשהבטן לא הסכימה להרפות אכלתי משהו קטן ומצאתי את עצמי מסתכלת על הקלוריות, לא יודעת למה, הרי לא הייתה לי כוונה לזרוק את האוכל או משהו. חשבתי על פגיעה עצמית ועל כמה שהרעב מזכיר לי את הכאב שלי ובגלל שאני מפחדת מהקאות אפילו רציתי לגרום לעצמי לסבול כך אבל לא העזתי לנסות. המחשבות התחילו להפחיד וגם הרעב שחזר אחרי שאכלתי מעט כדי לקחת כדור נגד צינון, העלתי את רוב המחשבות על הכתב והן ממש הטרידו אותי, עכשיו כשקמתי הן כאילו נעלמו כלא היו , אני לא יודעת מה לעשות איתן. אני יודעת שאין בסיס למחשבות האלה ולא רואה את עצמי נכנסת למעגל של הרעבה , ואני אומרת לעצמי, אל תדרדרי את עצמך באופן שיפגע בגוף שלך, רק לא זה. לא להרוס את התדמית הבריאה שיצרתי בתוך הגוף החולה, מצד שני יש רצון להראות את החולי. אני לא מתכוונת לשנות תפריט אבל זה ממש הטריד אותי היום, מתלבטת אם להעלות את זה בטיפול בעוד שבוע.

סליחה אם זה היה טריגרי מדי, הייתי חייבת לשתף מישהו במה שקרה היום. עכשיו הכל חזר למצבו הרגיל, מצב הרוח עצוב אבל לא ברמה קשה והמחשבות על הרעב נעלמו.

תודה לכן על התגובות, הן מאד מחזקות!!
 

hory0

New member
היי יקרה כל כך..

אני חושבת שטוב ששיתפת, שטוב שפרקת, טוב שלא נעלת הכל בתוכך וניסית להדחיק את התנודות הללו שאת מרגישה בתוכך..אל תתנצלי שכתבת בבקשה..זה המקום.


אני מרגישה שמה שכתבת פה נוגע בנימים מאוד עדינים של ההתרחשויות שקורות לך, התרחשויות שאין להן עדיין שם והסבר, ומסוג הדברים שאנחנו נוטים לבינתיים להדחיק בתוכינו..אבל את בחרת אחרת, ואני מחזקת אותך כל כך על כך. להדחיק בתוכינו עד שהדברים מתעצמים ומקבלים שם ופנים ברורות, זו טעות..החוכמה היא להיות מספיק רגישה ומודעת, בדיוק כמוך, ולזהות את התנודות העדינות הללו, להיפגש עימן, לחוש אותן, לבחון אותן, ולאפשר למישהו לעזור לנו להבין יותר.. אני מרגישה שחיוני שתעלי את הדברים בטיפול, לא כי יש או אין פה התפתחות של הפרעת אכילה, אלא כי זה מה שמרגיש לך מבפנים, ואני שומעת ממך שזה זר ומוזר לך, וטוב שמישהו יהיה יחד איתך עם הדברים, יעניק בהירות למה שקורה.. לחוויה הכל כך אישית ורגישה שלך.. לקולות העדינים, עוד לפני שיהפכו אם בכלל לצעקה צורמת..

תמשיכי להיות מודעת לעצמך, להרגיש ולשתף..אנחנו כאן! ובבקשה שמרי על עצמך יקרה..
 

someone343

New member
תודה כל כך !!

תודה על היחס וההבנה.. אני ממש מעריכה את זה
כנראה שאעלה את זה בטיפול.. שיגיע.. קשה כל כך להחזיק מעמד, בשבוע הבא.
את מקסימה !! תודה!!
 

someone343

New member
תודה

כן.. כתבתי לה לא מזמן, להתקשר אני לא מסוגלת, אני יכולה אבל בטח אשתתק, ולא אדע מה לומר.
פשוט כואב לי, ואני רוצה שיום הפגישה יגיע כבר, אני חולה ומקווה להבריא עד אז, אם שוב אבטל, פשוט אתמוטט.
 

hory0

New member
נשמה יקרה..

אני מבינה כמה קשה לך כרגע להתקשר ולכן בואי תנסי לחשוב איך את מקיימת את הפגישה בכל מחיר..
קודם כל לעשות את כל המאמצים לשמור על עצמך עד אז!אולי לדאוג שמישהו יוכל לקחת אותך ולהקל עליך?

ובינתיים לא לוותר..לא להשאיר הכל בתוכך..תשתפי אותנו ותרשי לך לא להישאר לבדך.
 
מתי הוא אמור להיות?

והאם שקלת איתה טיפול יותר אינטנסיבי?
נשמע שיש לך צורך ביותר טיפול ממה שאת מקבלת כרגע...
 

someone343

New member
הטיפול

ביום ראשון,
אני לא חושבת שצריכה יותר מפעם בשבוע, וגם המסגרת קצת שונה מכדי לפרט,
אני לא רוצה להוות נטל ומעמסה על אף אחד ( ואני יודעת שאני לא והיא מכילה אותי בצורה מדהימה, וזמינה וכל מה שאני צריכה ) אבל פעם בשבוע באמת מספיק לעכל דברים ולהגיע עם מחשבות חדשות לשיחה הבאה, כשזה שבועיים זה קשה, לפעמים ניסיתי שבועיים ומעצמי ומצאתי את עצמי מגיעה לטיפול חסרת מילים מרוב הצפה, אבל הפעם יצא כי אני חולה ואין מה לעשות, זה בסדר מבחינתי, אני מרגישה יותר טוב ולכן עד יום ראשון אהיה בריאה :)
תודה על ההתעניינות
 

hory0

New member
יקרה..

שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב..ושתוכלי להגיע לטיפול שכל כך חיוני עבורך!

טוב שאת מודעת למה נכון ומתאים עבורך, כי זה הכי חשוב.
 
למעלה