מפחדת להיות לבד
בזמן האחרון אביגיל (5.5) נורא נצמדת אלי. כשאנחנו ביחד, היא כל הזמן צריכה אותי לידה בטווח ראיה. אם היא עסוקה במשהו, ואני הולכת לחדר אחר, ולפתע היא מבחינה שאני לא לידה, היא מיד רצה בבהלה ממשית לחפש אותי - אמא, איפה את? - ולא נרגעת עד שהיא רואה אותי פיזית, לא מספיק לה לשמוע שאני בחדר שינה למשל (והבית ממש לא גדול, תאמינו לי...). כשהיא הולכת לשרותים, לחדר שלה להביא משהו - זה תמיד: אמא בואי איתי, אני מפחדת. מצד שני אין לה בעיה כזו כשהיא עם סבא וסבתא, שהיא מאד אוהבת ונשארת איתם יום בשבוע אחרי הגן כשאני לומדת, וגם פוגשת אותם הרבה מעבר לכך (ואפילו הציעה להם להיות להורים שלה...) אין לה בעיה ללכת לגן. זה רק כשהיא איתי. אני משתדלת ללכת עם הצורך שלה, ולהענות, אבל לפעמים זה קשה, או לא אפשרי, ולפעמים גם נגמרת לי הסבלנות, אני מודה
. מה אפשר לעשות כדי לעזור לה? האם נכון ללכת עם הפחד שלה, ולחכות שהתקופה תעבור, או שיש למישהו הצעה אחרת?
בזמן האחרון אביגיל (5.5) נורא נצמדת אלי. כשאנחנו ביחד, היא כל הזמן צריכה אותי לידה בטווח ראיה. אם היא עסוקה במשהו, ואני הולכת לחדר אחר, ולפתע היא מבחינה שאני לא לידה, היא מיד רצה בבהלה ממשית לחפש אותי - אמא, איפה את? - ולא נרגעת עד שהיא רואה אותי פיזית, לא מספיק לה לשמוע שאני בחדר שינה למשל (והבית ממש לא גדול, תאמינו לי...). כשהיא הולכת לשרותים, לחדר שלה להביא משהו - זה תמיד: אמא בואי איתי, אני מפחדת. מצד שני אין לה בעיה כזו כשהיא עם סבא וסבתא, שהיא מאד אוהבת ונשארת איתם יום בשבוע אחרי הגן כשאני לומדת, וגם פוגשת אותם הרבה מעבר לכך (ואפילו הציעה להם להיות להורים שלה...) אין לה בעיה ללכת לגן. זה רק כשהיא איתי. אני משתדלת ללכת עם הצורך שלה, ולהענות, אבל לפעמים זה קשה, או לא אפשרי, ולפעמים גם נגמרת לי הסבלנות, אני מודה