מפחדת ומתרגשת
מחר אני מתפטרת, בעוד חודש אעזוב את ארבעת הקירות שמזכירים לי יום וים שאני מבוזבזת. את המחשב המסנוור את עיני שמזכיר לי שאני לא רוצה לראות עוד מחשבים. את כאבי הגוף המטלטלים בנפשי ותופסים את צווארי גבוה גבוה תפוס וצועק "לא רוצה". את מחשבותיי שלא מרפות. את תחושת התסכול היומיומית שבמשך שנה הדהדה בראשי לראשונה אני מעזה מעזה ועוזבת מאבדת שליטה ללא כל פרוטה ללא כל חיסכון עם המון ביקורת קשה מהסביבה(מה את עושה,איזו שטות,לעזוב משכורת כזו טובה ובלי חסכון? איפה תמצאי עבודה טובה וקבועה אין לי תואר אפילו,מה אני עושה,איך אני מעזה,לעזוב הכל את "הביטחון הכלכלי שלי",להיכנס למינוס עצבני,לחפש שוב עבודה ,להוכיח לכולם שאני שווה ועוד אם בכלל אמצא משכורת טובה) עם ביקורת עצמית והמון פחד פחד שמטלטל בי ומזכיר לי כל פעם שאני משלשלת את חוסר הבטחון שלי,את הצורך שלי בחיזוקים מהסביבה,באהבה ותמיכה במשפטים שלא נאמרו ולא יאמרו כמו-"תעשי את זה, את תמצאי משהו יותר טוב,יש לך את זה". למה אני צריכה לעזאזל את החיזוקים מהסביבה? אני רוצה לסמוך על עצמי לדעת שיהיה בסדר שממחר בבוקר הכל הולך להשתנות הכל הולך להיות יותר טוב הכל יבוא מאהבה ולא ממקום של כמה כסף יש לי או אין לי הכל יבוא מהבטן,מהלב הייקום יישלח לי הזדמנויות מדהימות ואני אסתכל להם בעיניים ואומר תודה. תודה אלובים שבראת אותי שלמה ובריאה עם כל הטוב והרע כדי ללמוד מכל זה להיות אדם שלם וחזק אני לא יודעת מה הולך להיות אני רק יודעת שאני הולכת לשבת חודש בבית ללא תוכניות,רק בשבילי,להתמלא לגלות שוב את השקט ואותי. אני חזקה אני אהבה אני מפחדת ואני מעזה
מחר אני מתפטרת, בעוד חודש אעזוב את ארבעת הקירות שמזכירים לי יום וים שאני מבוזבזת. את המחשב המסנוור את עיני שמזכיר לי שאני לא רוצה לראות עוד מחשבים. את כאבי הגוף המטלטלים בנפשי ותופסים את צווארי גבוה גבוה תפוס וצועק "לא רוצה". את מחשבותיי שלא מרפות. את תחושת התסכול היומיומית שבמשך שנה הדהדה בראשי לראשונה אני מעזה מעזה ועוזבת מאבדת שליטה ללא כל פרוטה ללא כל חיסכון עם המון ביקורת קשה מהסביבה(מה את עושה,איזו שטות,לעזוב משכורת כזו טובה ובלי חסכון? איפה תמצאי עבודה טובה וקבועה אין לי תואר אפילו,מה אני עושה,איך אני מעזה,לעזוב הכל את "הביטחון הכלכלי שלי",להיכנס למינוס עצבני,לחפש שוב עבודה ,להוכיח לכולם שאני שווה ועוד אם בכלל אמצא משכורת טובה) עם ביקורת עצמית והמון פחד פחד שמטלטל בי ומזכיר לי כל פעם שאני משלשלת את חוסר הבטחון שלי,את הצורך שלי בחיזוקים מהסביבה,באהבה ותמיכה במשפטים שלא נאמרו ולא יאמרו כמו-"תעשי את זה, את תמצאי משהו יותר טוב,יש לך את זה". למה אני צריכה לעזאזל את החיזוקים מהסביבה? אני רוצה לסמוך על עצמי לדעת שיהיה בסדר שממחר בבוקר הכל הולך להשתנות הכל הולך להיות יותר טוב הכל יבוא מאהבה ולא ממקום של כמה כסף יש לי או אין לי הכל יבוא מהבטן,מהלב הייקום יישלח לי הזדמנויות מדהימות ואני אסתכל להם בעיניים ואומר תודה. תודה אלובים שבראת אותי שלמה ובריאה עם כל הטוב והרע כדי ללמוד מכל זה להיות אדם שלם וחזק אני לא יודעת מה הולך להיות אני רק יודעת שאני הולכת לשבת חודש בבית ללא תוכניות,רק בשבילי,להתמלא לגלות שוב את השקט ואותי. אני חזקה אני אהבה אני מפחדת ואני מעזה
