Romantic Lover
New member
מפגש יווני א'
לא יודעת אם היו אלו קרני השמש מבעד הוילון הדק, או שאריות המריבה מאתמול, אבל משהו גרם לי להתעורר כבר בשעה שש וחצי בבוקר. רק עכשיו שמתי לב לטיח הגס הצבוע לבן ומשקופי חלונות העץ הגסים הצבועים בכחל האופיני כל כך לכפרים היוונים. יואב היה שרוע לידי, לבוש בתחתוני הבוקסר האידיוטים שלו. לא הצלחתי להזכר אם הוא הספיק להתקלח אתמול לפני שנפלנו שנינו שדודים על המיטה, תשושים מיום נסיעות מעייף שהסתים רק ב תשע בלילה אחרי שהצלחנו למצא סוף סוף את החדר הזה, אי שם בהרי יוון. זריחות תמיד עשו לי את זה. צעדת בוקר עם הזריחה הייתה אהבתי הגדולה, גם אם לא הצלחתי לממש אותה לעיתים תכופות יותר מפעם בחודש. במדריך הטיולים היה כתוב במפורש שאין כל בעיות בטחון ביוון, גם אם לא תמיד אוהבים אותנו שם. המחשבה על כך עברה בראשי כשהשביל התחיל לטפס בהר, מתרחק מהכביש הראשי, והעצים הבודדים לאורכו הופכים אט אט ליער סבוך. הדרך הייתה אמנם מספיק רחבה לכלי רכב אבל גובה הצמחיה הבהיר לי שכבר זמן רב לא עברה פה מכונית כלשהי. ליד הדרך היה מוטל עמוד אליו מחוברת שרשרת קרועה ועליה שלט ביוונית. נראה היה לי שהכוונה הייתה להודיע שזה שטח פרטי, אבל הן מצב השרשרת והן הכתב היווני נתנו לי סיבה מספקת להתעלם מהם. צעדתי בתוך היער ההולך ומתעבה, כשלפתע הגעתי לגדר עץ, מאחוריה גינה מוזנחת ובית עץ עטוף צמחיה. למרות ההזנחה, נראה הבית מיושב. חיפשתי מסביב אך לא הצלחתי למצא אף כביש גישה נוסף לבית. הסתירה בין סימני החיים בבית, למצב הדרך שמזמן לא נסעו בה, הציתה את סקרנותי. עברתי את שער העץ הפתוח לרווחה ופסעתי בזהירות לעבר הבית. הבית היה מאוייש ללא ספק. וילונות נראו על החלונות וכביסה הייתה תלויה על חבל בין העצים. התחלתי מקיפה את הבית בזהירות. "חויה מורחן" הדהד קול מאחורי. הפנתי את ראשי בבהלה. "בוקר טוב" עניתי באנגלית, מבוהלת, נועצת מבט בגבר הגבוה שישב שרוע על כיסא בצד הבית. שערו הקצוץ , החום היה הדבר הראשון שמשך את עיני. העדר כל לבוש לגופו היה הדבר השני. "מצטערת.." התחלתי לגמגם. "אני... אני לא ידעתי.... אני רק הולכת לטיול בוקר.... אני שם מהכפר...." מבוכתי הבולטת גרמה לו לחייך. הסתכלתי בו. השער הקצוץ הקשה על אמדן הגיל, אבל מבט בפניו הבהיר לי שלא מדובר בבחור צעיר. הוא היה מעל גיל ארבעים בטוח, אולי אפילו חמישים. "לא נורא" ענה הגבר, מתעלם לחלוטין ממצב לבושו. "אני פשוט מופתע לראות פה מישהו זר. את האדם הראשון שמגיע הנה מאז כמעט שבוע, מאז שעזבו אותנו האורחים האחרונים. אז את מתארחת בכפר ?" שאל. נתתי לו הסבר מלא על מקום מגורינו, מתי הגענו והרגלי הטיול שלי. וכל אותה עת מנסה להסיר את מבטי מעובדת עירומו של הגבר היושב מולי. " אז אם כבר הגעת לכאן, אולי תצטרפי אלינו לארוחת בוקר, אלי ואל אשתי ?. אגב, שמי קרל ואנחנו מהולנד. אשתי "ססקיה" ואין לי ספק שהיא תשמח אם תצטרפי אלינו לארוחה. "ססקיה !" הוא קרא בהולנדית. מבעד לפתח שבצד הבית הופיע אשה בלונדינית, מלאה אך בהחלט לא שמנה. עיניה הכחולות תאמו להפליא את חלקו התחתון של בגד הים שלה. שדיה החשופים והשזופים מעל בטן עגלגה ושזופה גם היא מלאו כל כל התווך בין הכחול לכחול. אבל מעל הכל משך את עיני החיוך שהאיר את עיניה. " יש לנו אורחת לארוחת הבוקר " אמר קרל לאשתו. " בשמחה רבה " אמרה. "בואו אם כך, הקפה כבר מוכן." קרל קם ממקומו ורק אז הבחנתי בו, באבר הדק והארוך המשתלשל בין רגליו. קרל לא היה יכול שלא להבחין במבטי. " בואי נלך לאכול" אמר בחיוך. אני מקווה שהלבוש הלא רשמי שלנו לא יקלקל לך את התאבון " הוסיף מחייך. הוא משך אותי אל צידו השני של הבית, בו הייתה הגינה מטופחת יותר ולידה מדשאה רחבה. על הרחבה ליד הגינה עמד שולחן ערוך אליו הוסיפה עכשיו ססקיה צלחת שלישית. הארוחה הייתה מדהימה. סלט ירקות יווני, גבינת עיזים, לחם שנאפה במקום והיה עדיין חם וכוס קפה חזק. בזמן האוכל הספקתי לשמוע את כל הסיפור. ססקיה וקרל קנו את הבית במחיר מציאה מגרמני שבנה אותו לפני כמעט עשרים שנה אך לא הצליח לקבל אישור לסלול אליו כביש. הבית עמד סגור כמעט עשר שנים ונדרש מהם מאמץ רב להחזירו למצב שמיש לאחר הקניה. את המלחמה לאישור כביש גישה הם לא רק שלא חידשו, אלא הגיעו למסקנה שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי עבורם. הם מגיעים הנה לחודשיים בשנה, מתנתקים מהעולם. מעולם לא הגיע לשם מישהו מלבדם, למעט אורחים שהם עצמם היו מזמינים וגם זאת לעיתים רחוקות. ונכון, את רוב הזמן הם מבלים ערומים, לפחות כל עוד מזג האויר מתיר זאת. חופשות האלו הפכו להיות טעם החיים עבורם וכל השנה הם ממתינים רק להן. אני מצידי סיפרתי להם על הטיול שלנו, על אור בן ה חצי שנה שהשארנו אצל אמא של יואב,ועל החדר שהצלחנו למצא אתמול רק בתשע בערב לאחר חיפוש מורט עצבים שכמעט הסתיים בהכרזה על גירושין מצידי. עם סיום הארוחה התחלתי להרגיש את שרירי שהתקררו לאחר ההליכה המאומצת. נעמדתי, מנסה לישר את הרגלים. אולי את רוצה מסג' לרגליים הציע ססקיה, מצביעה על מיטת טיפולים בקצה הרחבה. את הרגשת המבוכה שלי ביטל קרל בחיוך. "ססקיה מעולה במסג'. את לא תצטערי. ססקיה משכה אותי לשולחן הטיפולים, עוזרת לי להפטר מנעלי,חולצתי ומכנסי. נשארתי בתחתונים וחזיה בלבד כשנשכבתי על בטני על המיטה.
לא יודעת אם היו אלו קרני השמש מבעד הוילון הדק, או שאריות המריבה מאתמול, אבל משהו גרם לי להתעורר כבר בשעה שש וחצי בבוקר. רק עכשיו שמתי לב לטיח הגס הצבוע לבן ומשקופי חלונות העץ הגסים הצבועים בכחל האופיני כל כך לכפרים היוונים. יואב היה שרוע לידי, לבוש בתחתוני הבוקסר האידיוטים שלו. לא הצלחתי להזכר אם הוא הספיק להתקלח אתמול לפני שנפלנו שנינו שדודים על המיטה, תשושים מיום נסיעות מעייף שהסתים רק ב תשע בלילה אחרי שהצלחנו למצא סוף סוף את החדר הזה, אי שם בהרי יוון. זריחות תמיד עשו לי את זה. צעדת בוקר עם הזריחה הייתה אהבתי הגדולה, גם אם לא הצלחתי לממש אותה לעיתים תכופות יותר מפעם בחודש. במדריך הטיולים היה כתוב במפורש שאין כל בעיות בטחון ביוון, גם אם לא תמיד אוהבים אותנו שם. המחשבה על כך עברה בראשי כשהשביל התחיל לטפס בהר, מתרחק מהכביש הראשי, והעצים הבודדים לאורכו הופכים אט אט ליער סבוך. הדרך הייתה אמנם מספיק רחבה לכלי רכב אבל גובה הצמחיה הבהיר לי שכבר זמן רב לא עברה פה מכונית כלשהי. ליד הדרך היה מוטל עמוד אליו מחוברת שרשרת קרועה ועליה שלט ביוונית. נראה היה לי שהכוונה הייתה להודיע שזה שטח פרטי, אבל הן מצב השרשרת והן הכתב היווני נתנו לי סיבה מספקת להתעלם מהם. צעדתי בתוך היער ההולך ומתעבה, כשלפתע הגעתי לגדר עץ, מאחוריה גינה מוזנחת ובית עץ עטוף צמחיה. למרות ההזנחה, נראה הבית מיושב. חיפשתי מסביב אך לא הצלחתי למצא אף כביש גישה נוסף לבית. הסתירה בין סימני החיים בבית, למצב הדרך שמזמן לא נסעו בה, הציתה את סקרנותי. עברתי את שער העץ הפתוח לרווחה ופסעתי בזהירות לעבר הבית. הבית היה מאוייש ללא ספק. וילונות נראו על החלונות וכביסה הייתה תלויה על חבל בין העצים. התחלתי מקיפה את הבית בזהירות. "חויה מורחן" הדהד קול מאחורי. הפנתי את ראשי בבהלה. "בוקר טוב" עניתי באנגלית, מבוהלת, נועצת מבט בגבר הגבוה שישב שרוע על כיסא בצד הבית. שערו הקצוץ , החום היה הדבר הראשון שמשך את עיני. העדר כל לבוש לגופו היה הדבר השני. "מצטערת.." התחלתי לגמגם. "אני... אני לא ידעתי.... אני רק הולכת לטיול בוקר.... אני שם מהכפר...." מבוכתי הבולטת גרמה לו לחייך. הסתכלתי בו. השער הקצוץ הקשה על אמדן הגיל, אבל מבט בפניו הבהיר לי שלא מדובר בבחור צעיר. הוא היה מעל גיל ארבעים בטוח, אולי אפילו חמישים. "לא נורא" ענה הגבר, מתעלם לחלוטין ממצב לבושו. "אני פשוט מופתע לראות פה מישהו זר. את האדם הראשון שמגיע הנה מאז כמעט שבוע, מאז שעזבו אותנו האורחים האחרונים. אז את מתארחת בכפר ?" שאל. נתתי לו הסבר מלא על מקום מגורינו, מתי הגענו והרגלי הטיול שלי. וכל אותה עת מנסה להסיר את מבטי מעובדת עירומו של הגבר היושב מולי. " אז אם כבר הגעת לכאן, אולי תצטרפי אלינו לארוחת בוקר, אלי ואל אשתי ?. אגב, שמי קרל ואנחנו מהולנד. אשתי "ססקיה" ואין לי ספק שהיא תשמח אם תצטרפי אלינו לארוחה. "ססקיה !" הוא קרא בהולנדית. מבעד לפתח שבצד הבית הופיע אשה בלונדינית, מלאה אך בהחלט לא שמנה. עיניה הכחולות תאמו להפליא את חלקו התחתון של בגד הים שלה. שדיה החשופים והשזופים מעל בטן עגלגה ושזופה גם היא מלאו כל כל התווך בין הכחול לכחול. אבל מעל הכל משך את עיני החיוך שהאיר את עיניה. " יש לנו אורחת לארוחת הבוקר " אמר קרל לאשתו. " בשמחה רבה " אמרה. "בואו אם כך, הקפה כבר מוכן." קרל קם ממקומו ורק אז הבחנתי בו, באבר הדק והארוך המשתלשל בין רגליו. קרל לא היה יכול שלא להבחין במבטי. " בואי נלך לאכול" אמר בחיוך. אני מקווה שהלבוש הלא רשמי שלנו לא יקלקל לך את התאבון " הוסיף מחייך. הוא משך אותי אל צידו השני של הבית, בו הייתה הגינה מטופחת יותר ולידה מדשאה רחבה. על הרחבה ליד הגינה עמד שולחן ערוך אליו הוסיפה עכשיו ססקיה צלחת שלישית. הארוחה הייתה מדהימה. סלט ירקות יווני, גבינת עיזים, לחם שנאפה במקום והיה עדיין חם וכוס קפה חזק. בזמן האוכל הספקתי לשמוע את כל הסיפור. ססקיה וקרל קנו את הבית במחיר מציאה מגרמני שבנה אותו לפני כמעט עשרים שנה אך לא הצליח לקבל אישור לסלול אליו כביש. הבית עמד סגור כמעט עשר שנים ונדרש מהם מאמץ רב להחזירו למצב שמיש לאחר הקניה. את המלחמה לאישור כביש גישה הם לא רק שלא חידשו, אלא הגיעו למסקנה שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי עבורם. הם מגיעים הנה לחודשיים בשנה, מתנתקים מהעולם. מעולם לא הגיע לשם מישהו מלבדם, למעט אורחים שהם עצמם היו מזמינים וגם זאת לעיתים רחוקות. ונכון, את רוב הזמן הם מבלים ערומים, לפחות כל עוד מזג האויר מתיר זאת. חופשות האלו הפכו להיות טעם החיים עבורם וכל השנה הם ממתינים רק להן. אני מצידי סיפרתי להם על הטיול שלנו, על אור בן ה חצי שנה שהשארנו אצל אמא של יואב,ועל החדר שהצלחנו למצא אתמול רק בתשע בערב לאחר חיפוש מורט עצבים שכמעט הסתיים בהכרזה על גירושין מצידי. עם סיום הארוחה התחלתי להרגיש את שרירי שהתקררו לאחר ההליכה המאומצת. נעמדתי, מנסה לישר את הרגלים. אולי את רוצה מסג' לרגליים הציע ססקיה, מצביעה על מיטת טיפולים בקצה הרחבה. את הרגשת המבוכה שלי ביטל קרל בחיוך. "ססקיה מעולה במסג'. את לא תצטערי. ססקיה משכה אותי לשולחן הטיפולים, עוזרת לי להפטר מנעלי,חולצתי ומכנסי. נשארתי בתחתונים וחזיה בלבד כשנשכבתי על בטני על המיטה.