מפגשים - הספר

[Yin]

מפגשים - הספר

חברים, אני מחפש עוד סיפורים כמו זה המצורף.
סיפורים על מפגש קטן-גדול עם מורה, מפגש שגרם לשנות כיוון בחיים.
את הסיפורים, הקצרים והכתובים היטב, אפרסם בבלוג תוך מתן קרדיט והתוכנית הגדולה יותר היא להפוך אותם לספר - מפגשים.

אני מניח שיש לכם, הקוראים והכותבים בקהילה שלנו סיפורים שכאלו, ואתם יכולים להפנות אלי גם כותבים אחרים.

נושאים טכניים, יפתרו בהמשך.

עדי

 

[d y s]

יפיפה

 

[Yin]

תודה, ומה עם

הסיפור שלך?

 

[d y s]

 

[d y s]

סיפור

כאשר השתחררתי משירותי הצבאי הסוער החלטתי כי אני רוצה לשנות את מסלול חיי וחיפשתי דרך.החלטתי ללמוד רפואה ובכך לממש את הצורך שלי בנתינה ללא אלימות.השנה הראשונה ללימודים היתה מהקשות בחיי הרגשתי שזה לא אני לא התחברתי לחומר הנלמד לא לאנשים שלצידי ולא למרצים ובייחוד לא למקצוע עצמו.הרגשתי שאינני רוצה לשים חייהם של אחרים על הכף וכי הדבר לא יממש אותי ואת צרכי והחזרה לכוחות הביטחון ולהיותי לוחם בערה בי אך במקביל בערו בי רעשים של דימוי עצמי וגינוי עצמי על כי הדרך שלי כרוחה באלימות.האגו שלי דאז דרש סמל סטטוס מכובד יותר.
לקראת סוף שנת הלימודים נקראתי למילואים בצו חירום כדי לתרגל מודל ולבצע פעילות חודרת בלב עזה לצורך העניין קיבלנו מוצב בבניה באיזור רפיח ים כדי לבנות על מנת לבנות בו מודלים וכדי להתאמן לקראת המבצע היחידים ששכנו במוצב היו 3 כלבות דוברמן כלב כנעני וחמש גורים מעורבים של אחת הכלבות וככל הנראה של הכנעני.הכלבים היו במצב רע מוכים מפוחדים ורעבים בכל פעם שמי מהלוחמים היה מתקרב לאחת הכלבות היא היתה מתעוותת כאילו היא מחכה לבעיטה.אט אט החלו הכלבים לבטוח בי האכלתי אותם וליטפתי והם נקשרו אלי והיו הולכים איתי לכל מקום ואף ישנו סביבי בלילה באוהל.ביום חמישי בסוף שבוע מודלים מפרך הודיעו לי כי האוגדונר יגיע לביקור במוצב כדי לחזות במודלים ואכן הוא הגיע עם פמלייה קטנה ובה הרופא האוגדתי.תוך כדי שאני מסביר לאוגדונר אודות מודל הפעולה שמעתי בקצה אוזני את הרופא אומר לאחד מחיילי הפמלייה שיזמין כבר למחר בבוקר תברואן למוצב,עצרתי את התדריך ופניתי לרופא ושאלתי מדוע? הרופא השיב בלי להניד עפעף "כדי להשמיד את הכלבים" סכין חדרה לליבי מעצם הכוונה ומהשימוש במילה להשמיד.פניתי לאוגדונר ואמרתי לו כי אני מבקש להוציא את הכלבים בתום הפעילות וכי אדאג לביקור של וטרינר במקום ושיבטל את הגזירה.הנ"ל השיב כי אין ביכולתו לשנות החלטות שניתנות עפ"י פקודות מקרפ"ר אך אך הוא ביקש מהרופא שייתן לי אורכה והנ"ל הסכים לתת עד יום א'.במהלך הסופ"ש בסיוע אגודת תנו לחיות לחיות שהגיעו עם טנדרים עד המחסום הקרוב פניננו את הכלבים למכלאות העמותה בגליל ים דאז.ביקשתי שיפשו להם בית חם ושישתדלו למצוא מקום בו יכלו למסור את הלהקה מבלי להפריד אותה.התהליך של הוצאת הכלבים למחסום היה קורע לב הם התנגדו לעלות ל"אביר" וכשכבר הצלחנו הם יללו בזעקות זוועה אך חייהם ניצלו.הסתובבתי בתחושות קשות.
לאחר כשבוע וחצי בתום הפעילות השתחררתי ונסעתי מעזה ישירות לגליל ים ירדתי מרכבי בחנייה היה שקט אך כשקרבתי למכלאה התחילו זעקות הכלבים שזיהו את ריחי וביקרתי אותם במכלאות במפגש קורע לב.נציג העמותה אמר לי כי יש מושבניק מאיזור הבקעה שהחליט לקחת את כל הלהקה והדבר גרם לי אושר רב.חזרתי הביתה אך לא הייתי מסוגל לחזור ללימודים היה בתוכי דיסוננס אדיר והחל סדק שהבהיר לי כי התפקיד אותו אבחר לבצע לא הוא שיגדיר את מהותי אלא שביכולתי להגדיר את מהותו ודמות הרופא המלאכי התנפצה מול עיניי אך עדיין האגו רצה את שלו.יומיים לאחר מכן התרחש האימוץ והתלוויתי ליעקב המושבניק במסע לבקעה.ישבתי איתו בטנדר הסגור מקשיב לקולות היללה של הכלבים ודמעות עצב עמוקות החלו לזלוג לי דמעות של דיסוננס בין הווית העצמי שלי לבין האגו המלקה.יעקב איש פשוט שהיה אז בן קרוב לשישים עצר את הרכב ושאל.אמרתי לו שמעבר לסיטואציה הזו רוחשים בי רגשות ומחשבות בנוגע למשמעות חיי ודרכי.יעקב באבאות שלא הרגשתי מאז התייתמתי בגיל אחד עשרה חיבק אותי ובפשטות סיפר לי שכשעלה לארץ ממרוקו הוא אותר כמחונן ורצו לשלוח אותו ללמוד בבית הספר בוייר בירושלים אך הוא סרב "אני רק רוצה לעבוד את האדמה" אמר לי "אין באמת מישהו שנחשב יותר או פחות לך עם האמת שלך יעץ" היה כל כך הרבה חום אוטנטיות ואמת במילים הפשוטות שלו בחיבוקו החם מלא בריח אדמה שמוסס לי את האגו.
לא חזרתי לפאקולטה לרפואה אף כדי לסיים את השנה והחלטתי לחזור לדרכי שלי כלוחם מפוקח הרבה יותר ויודע כי גם כלוחם לא פחות מרופא אוכל לפתח את עצמי גם מוסרית ולא מוסר כפוי אלא מוסר רגשי הנובע מחמלה ואהבה ולא ממערכת חוקים כלשהי.
אינני מצר על שום החלטה.
תודה ליעקב שנפטר זה מכבר על החום האבאי ועל החיבור לאדמה.

תודה לעדי על הסדק.

 

[Yin]

חזק

 

[רן גוגיטסו]

מזדהה

 

[avima]

וואו

 

[Pyongwon]

My story - should be amusing...

I was in a competition and they were short a referee. I had no background or anything. My very good friend said - come, we'll help you - but we need you because we are short a referee. I had never ever thought of doing such a thing. Turns out, the head referee noticed me and said - ok, we want you in a a referee.

Years went by. I went to a referee seminar - for fun, and passed it. I was shocked. Then they said we had to get a uniform - so I got it. Then on and on...

I will be seeing my very good friend - hopefully next week. I will be the referee there.

It's great to have excellent friends who know the layabouts of things. It is not often the case. I was very happy to be both there - and to keep on advancing. Now I am the one asking questions - and looking for answers.

And of course, I will quote this...

Where I was born, the trees were always in the sun. And I left that place because it was intolerant of rain. Now, we are here in a place where there are no trees and there is only rain. And I intend to leave this place -- because it is intolerant of light. Somewhere -- there must be somewhere where darkness and light are reconciled. So I am starting a rumor, here and now, of yet another world. I don't know when it will present itself -- I don't know where it will be. But -- as with all those other worlds now past -- when it is ready, I intend to go there.

Timothy Findley, Not Wanted on the Voyage

 

[Yin]

תודה

יש לך אותו בעברית?

 

[Pyongwon]

No can do , sorry, due to security

 

[Yin]

חבל

 

[anna127]

 

[ELIELI22]

יפה.

 

[ינוקא1]

רק הערה : כאשר אתה מכניס ערכים טובים בלב תלמידיך ופותח את השקפת עולמם , אתה מרפא אותם ריפוי הרבה יותר טוב מאשר ההוא שרצית להיות . . .

 

[d y s]

זהו שיפוט "מוסרי"

אינני רואה כך את הדברים.

 

[ינוקא1]

זה שיפוט מוסרי להגיד כי זהו שיפוט מוסרי. |טמב

ובכל אופן - בעיני רפואת הנפש עדיפה אלפי מונים על פני רפואת הגוף -
בעיני רפואת הנפש היא הריפוי האמיתי של שניהם.
גם אם אדם מת ונפשו שלימה , הוא בריא מבחינתי.

 

[ינוקא1]

התכוונתי לאייקון הזה למעלה

לא ל. . .

 

[d y s]

אני חושב כמוך לגבי המהות אך לגבי

האוחזים במלאכה כל מקרה לגופו וכמו שניסיתי להסביר אין האדם מוגדר ע"י תפקידו אלא התפקיד ע"י האדם והוא הדבר לגבי כל תפקיד.

שיפוטיות ויצירת סקאלה כלפי תפקידים ניחא

כלפי אנשים לא ולא.

אם אתה מצליח לעשות ההפרדה מבלי לתייג זה מקובל אבל כמו שאפשר ללמוד מכל הרשומות שנכתבו בשרשור הזה ההתעלות מעל הקטגוריזציה ושבירת תבניות התיוג היא למידה מהותית.

השתמשת במילים טוב ורע ולכן שפטת מוסרית אני לא שפטתי אותך לטוב ולרע רק הצבעתי על עובדה כי אתה יוצר סקאלת חשיבות
אינני רוצה לאחל לך הזדקקות אך אתה עשוי לגלות כי גם לרופאים יש תפקיד חשוב.

 

[ינוקא1]

אז אנחנו מסכימים במאה אחוז.

הרופאים שלימדו אותי "רפואה מערבית" במכללה בה למדתי רפואה סינית , מהווים עד היום השראה עבורי ובאישיותם כבני אדם.
זה נכון גם שעם הלחץ העצום שמופעל על רופאים והמגע היומיומי עם המוות , אם הם לא בני אדם מיוחדים , הם יצטרכו להיעשות כאלו . . .

ובכל זאת מבחינתי יש סקאלות חשיבות. לא לכל האיברים והמערכות בגופך יש את אותה החשיבות.
וכאשר אני רואה את רפואת הנפש ורפואת הגוף , בסקאלה האישית שלי , רפואת הנפש חשובה ומהותית יותר.

כמובן שיש בינהם גם קשרי גומלין מורכבים , וחלק מרכזי ברפואת הנפש הוא רפואת הגוף וכו' וכו'.
אני מדבר בהכללה.