מעשה שהיה כך היה..
אז מה היה לנו שם?
יציאה לעבודה, 9 שבועות, ככה בקטנה.
הבעיה היא שיש בעבודה הזאת 3 עבודות.
עבודה אחת, גרמניה, תיאטרון, 3 שבועות,
עבודה שניה, אוסטריה, כינוס, 6 ימים,
עבודה שלישית, אופרה, סיבוב הופעות בחמש יבשות ב 5 שבועות.
הקושי?
איך מכניסים את כל מה שצריך למשהו שאפשר להעמיס על אופנוע?
תיק ציוד צילום, תיק אלקטרוניקה, תיק בגדים וציוד רכיבה קומפלט.
יש 3 מגבלות עיקריות:
-תיק גב לא יותר מ 23 ק״ג. (כי 2 טיסות מתוך ה 16 הן בתוך אירופה)
-תיק צילום ״כבודת יד״ מוגבל בגודל הפיזי למה שמותר להעלות למטוס.
-אחרי 4 שבועות באירופה אני משאיר את האופנוע בשדה התעופה ו2 התיקים ממריאים איתי,
מה שנשאר ולא נכנס לתיק הגב או לכבודת יד חייב להכנס ולהנעל בשלושת הארגזים של האופנוע
וזה כולל גם את הציוד רכיבה קומפלט.
קומפלט זה אומר מכנסי רכיבה, מעיל רכיבה, מגפי רכיבה, קסדה וכפפות.
אתגר.
אחרי הסופ״ש החם במיוחד (מי היה מאמין שבוורשה הטמפרטורות מגיעות ל 37 וזה בלי מזגנים בסביבה…) אני מגיע בערב חזרה לדירה הקרירה ועושה לעצמי תכנית עבודה מפורטת, מה הולך למה, באיזה תיק ומה נשאר ובאיזה מזוודה.
שם הכל על המיטה ומתחיל לארוז מהסוף להתחלה.
מה שלא טס צריך להדחס לשלושת הארגזים, כן?
אז אני מכניס את כל הציוד רכיבה לארגזים ואז את התיק של האלקטרוניקה. נכנס, אבל בקושי.
התיק ציוד צילום עובר דיאטה וכל השאר נכנס לתיק הגדול. בקושי.
מוריד פה, מגלח משם, מעביר מפה לשם, זה נכנס לחריץ שם, זה לתוך המגפיים, זה בגדים תרמיים אז זה רך ויכול להכנס לקסדה ועוד כהנה וכהנה, הנסיון עושה את ההבדל ובסופו של דבר הכל מוצא את מקומו.
אחרי זה מחזיר את הכל למצב ״רכיבה באירופה״ כי 2 הפרקים הראשונים בעבודה הן רכיבה של בערך 1000ק״מ בכל פרק אז לפני שנשכב לישון אני מסדר לבוקר את הבגדים בסדר הלבישה שלהם, מוודא שכל נקודות הציון הוכנסו למכשיר ניווט ושכל מה שצריך להטען נמצא בטעינה והיידה, למיטה.
אחרי לא מספיק מדי שינה מתהפך החוצה מהמיטה ואחרי מקלחת-תגלחת ורכיבה קצרה מתייצב ב 8 בבוקר לראיון אחרון בשגרירות ארגנטינה.
זאת הויזת עבודה האחרונה שחסרה לסיבוב הופעות (הפרק ה 3 של העבודה).
תגובה מתנצלת-מגומגת של השגרירה על העיכוב בטיפול, ״ראיון״ של דקה ואחרי זה שעה וחצי לחכות לטופסולגיה והופ, סוף סוף יש חותמת בדרכון.
סתם לסבר את האוזן, ויזת עבודה לארה״ב, אוסטרליה, קוריאה, ברזיל וצ׳ילה לקח לכולם ביחד שבועיים ויומיים והכל קרה במקביל שהדרכון מדלג לו משגרירות לשגרירות.
לארגנטינה זה לקח 4 וחצי שבועות.
ימח שמם.
אני יוצא מהשגרירות, השעה 10 וכבר חם. חם מדי.
בדיקה קצרה באפילקציה מספרת שהמעלות יגיעו היום לבקר באזור ה 35. נפלא.
בודק עוד כמה מקומות בדרך, פוזנן 32 מעלות, פרנקפורט-אודר 34 מעלות, ברלין 33 מעלות, הנובר 32… אוקיי. הבנתי. חם. הקטע עם המעלות האלה זה שהן מספרות לך כמה מעלות יש בצל אבל הכבישים, מה לעשות, לא בצל. אז תוסיף לך 5-10 מעלות כדי להבין כמה באמת יהיה לך חם. כסאמק.
מגיע הבייתה מהשגירות, אורז את כל המטענים, מחבר את כל הטעונים, מחבר את הארגזים לאופנוע, קושר את התיקים, מוודא שלא מתנפנף כלום (אחרת זה נוגע באגזוז ואז נשרפת הרצועה שסוגרת את התיק ואז התיק לא נסגר וכאלה.. סתם.. מדבר בצורה היפוטתית… זה לא קרה לי אף פעם… זה קרה ל.. חבר שלי ) פותח את כל הריצ׳רצ׳ים והפתחים במעיל רכיבה שם את היעד הנכון במכשיר ניווט, המספר 1068 ק״מ מגחך אלי, ״חכה חכה..״ אני עונה לו טלפטית, מניע את האופנוע, מעיל, קסדה, כפפות, מטפס על האופנוע, הילוך ראשון והיידה.. לדרך.
קילומטרים ראשונים בתוך העיר זורמים בלי בעיות, ימינה לכביש המהיר, הילוך שישי, 140 על הספידומטר ונכנס למוד ״כביש מהיר ביום חם״.
כל כמה דקות עובר בנוהל על הכל, לו״ש, לו״נ, מראות, תיקים, כיסים, מכשיר ניווט.
מציץ על המד דלק, רואה שליש מיכל אומר לעצמי ״כשנעצור לתדלק נשתה גם איזה קפה״
250ק״מ אחרי עוצר למלא את המיכל ושותה קפה ראשון של היום. המטבוליזם סוף סוף מתחיל לעבוד.
פליי ליסט של אמיר דדון והיהודים בקסדה מנעים את הדרך ואני שר ומזמזם לי בקסדה, מעמיד את הקצב בין 140ל 150
ועושה חישוב שכל דקה אני עושה קצת יותר מ 2 ק״מ.
יש לך המון זמן לעשות חישובים כשאתה רוכב יותר מ1000קילומטר רצוף על אופנוע. קילומטרים לדקה, קילומטרים בשעה, כמה יוצא קילומטר לליטר מהליטרים ל 100ק״מ ואיך עושים המרה מאחד לשני לשלישי, מחשב גם כמה קילומטרים אני עושה לליטר, 300ק״מ על כוס קפה של 420מ״ל זה ממש חסכוני, ועדיין יש לי עוד איזה 800ק״מ.
המחשב של האופנוע יכול לספר לי שהמהירות הממוצעת היא 128ק״מ, צריכת הדלק היא 5.5ליטר ל 100 ק״מ ושבשמש כרגע החום הוא בערך 15 מעלות יותר מדי.
במהירות הזאת לפחות לא מזיעים או שמזיעים ומהרוח הכל מתייבש צ׳יק צ׳ק. לא יודע וגם לא ממש אכפת לי.
300ק״מ אחרי עוצר לפני הגבול למלא את החצי מיכל בדלק פולני זול, שותה בקבוק של תה קר חם והיידה לאוטובאן.
זה קטע שהמכשיר ניווט לא מראה לך את העיגול של המהירות המותרת. ״סע כמה שבא לך״ זאת אחלה הגבלת מהירות. אני נשאר על ה 140-150 שלי. קצב טוב ולא מעייף וגם האופנוע מרגיש סבבה במהירות הזאת.
בערך 100ק״מ אחרי זה, בפאתי ברלין, התנועה יורדת למהירות זחילה. חם. ממש חם.
פקק של איזה 3 קילומטרים חמים במיוחד. אתה מקלל את האמא והאבא של הגרמנים שהחליטו לעשות תיקונים בכביש או משהו כזה באמצע אוגוסט בחום הזה ומה הם חשבו ופתאום אתה רואה מקדימה מישהו דוחף אוטו. אני מתקרב קצת ולפי הלוחית רישוי קולט שאיזה צרפתי טיפש עם אוטו צרפתי טיפש החליט להתקע על הנתיב השמאלי באוטובאן ובמקום לרדת לשול השמאלי או הימני הוא החליט שאם האוטו לא נוסע אז הכי נכון זה לדחוף את האוטו לאט לאט בנתיב השמאלי.
כן, לדחוף את האוטו זאת הדרך הכי חכמה שיש.
אני שונא צרפתים.
אני מתקרב לצרפתי הדביל, יורד לשול השמאלי, עוצר, זורק ממני את הקסדה, המעיל והכפפות, רץ לצרפתי הדביל ובתנועות ידיים של עצבני מסביר לו שירד לשול ויפסיק להיות דביל. אלוהים, כמה שאני שונא צרפתים.
הוא, כמו צרפתי קלאסי, לא מבין אז ״אין טוב ממראה עיניים״.
אני מדגים לו מה הוא צריך לעשות ודוחף את הרכב מהנתיב השמאלי לשול השמאלי ואז עוד קצת עד שהאוטו בזווית כזאת שגם אם הוא ירצה לדחוף את האוטו חזרה לכביש הוא לא יצליח. אמרתי כבר שאני שונא צרפתים? כי אני ממש שונא צרפתים.
חוזר לאופנוע ומחליט להתקרר כמה דקות עד לנקודת עצירה הקרובה ולרכוב בלי המעיל.
6 ק״מ אחרי זה יש תחנת רענון.
דוחף את הראש מתחת לזרם מים קרים, מרטיב קצת את המעיל והקסדה, נותן להם דקה וחצי להתייבש, לובש את הכל חזרה והיידה, יש עוד בערך 500 ק״מ והבטן מתחילה לסמן שאם יש מקום עם פחמימות היא תשמח לקצת עבודה.
שעתיים ובערך 300ק״מ אחרי זה אני רואה תחנת דלק עם בורגר קינג.
בגרמניה הכי טוב בורגר קינג.
עוצר בצל ונכנס למזגן.
אתם בטח שואלים, מה כזה טוב בבורגר קינג? אז ככה,
בגרמניה בבורגר קינג אתה מקבל כוס.
לא שתיה, כוס.
בצד יש מכונה עם כל סוגי המיצים ואתה יכול ללכת ולמלא כמה שאתה רוצה ממה שאתה רוצה. אה כן, יש גם קרח. כמה שאתה רוצה קרח.
עם מנה גדולה גם מקבלים כוס גדולה.
אני מתחבר לברז של התה הקר ומפרק 3 כוסות רצוף רק כדי להוריד את הטמפרטורה של הגוף, ככה אולי הבטן גם תצליח לעכל את האוכל.
אחרי זה מתיישב ומותח איברים מתחת לפתח של מזגן עם כוס מלאה קרח, המבורגר וטבעות בצל.
יש יותר טוב מזה? אין. הכי טוב.
20 דקות של רגיעה, אוכל, שתייה, מזגן ווייפיי ומתלבש חזרה בבגדים שעשו מטמורפוזה ממצב ״חם נוזלי״, חזרה למצב ״מוצק סביר״ קופץ על האופנוע ונותן עוד 100 ק״מ עד לפני הפסקת הדלק/פיפי/קפה שבאה תמיד 100ק״מ אחרי הפסקת האוכל.
הערב מתחיל לרדת אבל יותר מדי מהר לאוגוסט באירופה. משהו פה מריח חשוד.
הרוח נושבת והמעלות מתחילות לרדת, הגיוני שזה יקרה אבל לא בכזאת מהירות… משהו ממש ממש חשוד
אני מתחיל לראות הבהובים כתומים באופק מצד ימין,
מסתכל על הכיוון של טחנות הרוח, אלה של החשמל ומבין שמה שזה לא יהיה זה הולך לעבור ממש עלי.
למי שלא מכיר אז חושך שלא אמור להיות זה אומר עננים והבהובים כתומים זה ברקים אבל סערת ברקים באוגוסט? במזרח גרמניה?
אני ממשיך לרכוב וה100 קילומטר חולפים ביעף ואני עוצר בתחנת דלק.
אז מה היה לנו שם?
יציאה לעבודה, 9 שבועות, ככה בקטנה.
הבעיה היא שיש בעבודה הזאת 3 עבודות.
עבודה אחת, גרמניה, תיאטרון, 3 שבועות,
עבודה שניה, אוסטריה, כינוס, 6 ימים,
עבודה שלישית, אופרה, סיבוב הופעות בחמש יבשות ב 5 שבועות.
הקושי?
איך מכניסים את כל מה שצריך למשהו שאפשר להעמיס על אופנוע?
תיק ציוד צילום, תיק אלקטרוניקה, תיק בגדים וציוד רכיבה קומפלט.
יש 3 מגבלות עיקריות:
-תיק גב לא יותר מ 23 ק״ג. (כי 2 טיסות מתוך ה 16 הן בתוך אירופה)
-תיק צילום ״כבודת יד״ מוגבל בגודל הפיזי למה שמותר להעלות למטוס.
-אחרי 4 שבועות באירופה אני משאיר את האופנוע בשדה התעופה ו2 התיקים ממריאים איתי,
מה שנשאר ולא נכנס לתיק הגב או לכבודת יד חייב להכנס ולהנעל בשלושת הארגזים של האופנוע
וזה כולל גם את הציוד רכיבה קומפלט.
קומפלט זה אומר מכנסי רכיבה, מעיל רכיבה, מגפי רכיבה, קסדה וכפפות.
אתגר.
אחרי הסופ״ש החם במיוחד (מי היה מאמין שבוורשה הטמפרטורות מגיעות ל 37 וזה בלי מזגנים בסביבה…) אני מגיע בערב חזרה לדירה הקרירה ועושה לעצמי תכנית עבודה מפורטת, מה הולך למה, באיזה תיק ומה נשאר ובאיזה מזוודה.
שם הכל על המיטה ומתחיל לארוז מהסוף להתחלה.
מה שלא טס צריך להדחס לשלושת הארגזים, כן?
אז אני מכניס את כל הציוד רכיבה לארגזים ואז את התיק של האלקטרוניקה. נכנס, אבל בקושי.
התיק ציוד צילום עובר דיאטה וכל השאר נכנס לתיק הגדול. בקושי.
מוריד פה, מגלח משם, מעביר מפה לשם, זה נכנס לחריץ שם, זה לתוך המגפיים, זה בגדים תרמיים אז זה רך ויכול להכנס לקסדה ועוד כהנה וכהנה, הנסיון עושה את ההבדל ובסופו של דבר הכל מוצא את מקומו.
אחרי זה מחזיר את הכל למצב ״רכיבה באירופה״ כי 2 הפרקים הראשונים בעבודה הן רכיבה של בערך 1000ק״מ בכל פרק אז לפני שנשכב לישון אני מסדר לבוקר את הבגדים בסדר הלבישה שלהם, מוודא שכל נקודות הציון הוכנסו למכשיר ניווט ושכל מה שצריך להטען נמצא בטעינה והיידה, למיטה.
אחרי לא מספיק מדי שינה מתהפך החוצה מהמיטה ואחרי מקלחת-תגלחת ורכיבה קצרה מתייצב ב 8 בבוקר לראיון אחרון בשגרירות ארגנטינה.
זאת הויזת עבודה האחרונה שחסרה לסיבוב הופעות (הפרק ה 3 של העבודה).
תגובה מתנצלת-מגומגת של השגרירה על העיכוב בטיפול, ״ראיון״ של דקה ואחרי זה שעה וחצי לחכות לטופסולגיה והופ, סוף סוף יש חותמת בדרכון.
סתם לסבר את האוזן, ויזת עבודה לארה״ב, אוסטרליה, קוריאה, ברזיל וצ׳ילה לקח לכולם ביחד שבועיים ויומיים והכל קרה במקביל שהדרכון מדלג לו משגרירות לשגרירות.
לארגנטינה זה לקח 4 וחצי שבועות.
ימח שמם.
אני יוצא מהשגרירות, השעה 10 וכבר חם. חם מדי.
בדיקה קצרה באפילקציה מספרת שהמעלות יגיעו היום לבקר באזור ה 35. נפלא.
בודק עוד כמה מקומות בדרך, פוזנן 32 מעלות, פרנקפורט-אודר 34 מעלות, ברלין 33 מעלות, הנובר 32… אוקיי. הבנתי. חם. הקטע עם המעלות האלה זה שהן מספרות לך כמה מעלות יש בצל אבל הכבישים, מה לעשות, לא בצל. אז תוסיף לך 5-10 מעלות כדי להבין כמה באמת יהיה לך חם. כסאמק.
מגיע הבייתה מהשגירות, אורז את כל המטענים, מחבר את כל הטעונים, מחבר את הארגזים לאופנוע, קושר את התיקים, מוודא שלא מתנפנף כלום (אחרת זה נוגע באגזוז ואז נשרפת הרצועה שסוגרת את התיק ואז התיק לא נסגר וכאלה.. סתם.. מדבר בצורה היפוטתית… זה לא קרה לי אף פעם… זה קרה ל.. חבר שלי ) פותח את כל הריצ׳רצ׳ים והפתחים במעיל רכיבה שם את היעד הנכון במכשיר ניווט, המספר 1068 ק״מ מגחך אלי, ״חכה חכה..״ אני עונה לו טלפטית, מניע את האופנוע, מעיל, קסדה, כפפות, מטפס על האופנוע, הילוך ראשון והיידה.. לדרך.
קילומטרים ראשונים בתוך העיר זורמים בלי בעיות, ימינה לכביש המהיר, הילוך שישי, 140 על הספידומטר ונכנס למוד ״כביש מהיר ביום חם״.
כל כמה דקות עובר בנוהל על הכל, לו״ש, לו״נ, מראות, תיקים, כיסים, מכשיר ניווט.
מציץ על המד דלק, רואה שליש מיכל אומר לעצמי ״כשנעצור לתדלק נשתה גם איזה קפה״
250ק״מ אחרי עוצר למלא את המיכל ושותה קפה ראשון של היום. המטבוליזם סוף סוף מתחיל לעבוד.
פליי ליסט של אמיר דדון והיהודים בקסדה מנעים את הדרך ואני שר ומזמזם לי בקסדה, מעמיד את הקצב בין 140ל 150
ועושה חישוב שכל דקה אני עושה קצת יותר מ 2 ק״מ.
יש לך המון זמן לעשות חישובים כשאתה רוכב יותר מ1000קילומטר רצוף על אופנוע. קילומטרים לדקה, קילומטרים בשעה, כמה יוצא קילומטר לליטר מהליטרים ל 100ק״מ ואיך עושים המרה מאחד לשני לשלישי, מחשב גם כמה קילומטרים אני עושה לליטר, 300ק״מ על כוס קפה של 420מ״ל זה ממש חסכוני, ועדיין יש לי עוד איזה 800ק״מ.
המחשב של האופנוע יכול לספר לי שהמהירות הממוצעת היא 128ק״מ, צריכת הדלק היא 5.5ליטר ל 100 ק״מ ושבשמש כרגע החום הוא בערך 15 מעלות יותר מדי.
במהירות הזאת לפחות לא מזיעים או שמזיעים ומהרוח הכל מתייבש צ׳יק צ׳ק. לא יודע וגם לא ממש אכפת לי.
300ק״מ אחרי עוצר לפני הגבול למלא את החצי מיכל בדלק פולני זול, שותה בקבוק של תה קר חם והיידה לאוטובאן.
זה קטע שהמכשיר ניווט לא מראה לך את העיגול של המהירות המותרת. ״סע כמה שבא לך״ זאת אחלה הגבלת מהירות. אני נשאר על ה 140-150 שלי. קצב טוב ולא מעייף וגם האופנוע מרגיש סבבה במהירות הזאת.
בערך 100ק״מ אחרי זה, בפאתי ברלין, התנועה יורדת למהירות זחילה. חם. ממש חם.
פקק של איזה 3 קילומטרים חמים במיוחד. אתה מקלל את האמא והאבא של הגרמנים שהחליטו לעשות תיקונים בכביש או משהו כזה באמצע אוגוסט בחום הזה ומה הם חשבו ופתאום אתה רואה מקדימה מישהו דוחף אוטו. אני מתקרב קצת ולפי הלוחית רישוי קולט שאיזה צרפתי טיפש עם אוטו צרפתי טיפש החליט להתקע על הנתיב השמאלי באוטובאן ובמקום לרדת לשול השמאלי או הימני הוא החליט שאם האוטו לא נוסע אז הכי נכון זה לדחוף את האוטו לאט לאט בנתיב השמאלי.
כן, לדחוף את האוטו זאת הדרך הכי חכמה שיש.
אני שונא צרפתים.
אני מתקרב לצרפתי הדביל, יורד לשול השמאלי, עוצר, זורק ממני את הקסדה, המעיל והכפפות, רץ לצרפתי הדביל ובתנועות ידיים של עצבני מסביר לו שירד לשול ויפסיק להיות דביל. אלוהים, כמה שאני שונא צרפתים.
הוא, כמו צרפתי קלאסי, לא מבין אז ״אין טוב ממראה עיניים״.
אני מדגים לו מה הוא צריך לעשות ודוחף את הרכב מהנתיב השמאלי לשול השמאלי ואז עוד קצת עד שהאוטו בזווית כזאת שגם אם הוא ירצה לדחוף את האוטו חזרה לכביש הוא לא יצליח. אמרתי כבר שאני שונא צרפתים? כי אני ממש שונא צרפתים.
חוזר לאופנוע ומחליט להתקרר כמה דקות עד לנקודת עצירה הקרובה ולרכוב בלי המעיל.
6 ק״מ אחרי זה יש תחנת רענון.
דוחף את הראש מתחת לזרם מים קרים, מרטיב קצת את המעיל והקסדה, נותן להם דקה וחצי להתייבש, לובש את הכל חזרה והיידה, יש עוד בערך 500 ק״מ והבטן מתחילה לסמן שאם יש מקום עם פחמימות היא תשמח לקצת עבודה.
שעתיים ובערך 300ק״מ אחרי זה אני רואה תחנת דלק עם בורגר קינג.
בגרמניה הכי טוב בורגר קינג.
עוצר בצל ונכנס למזגן.
אתם בטח שואלים, מה כזה טוב בבורגר קינג? אז ככה,
בגרמניה בבורגר קינג אתה מקבל כוס.
לא שתיה, כוס.
בצד יש מכונה עם כל סוגי המיצים ואתה יכול ללכת ולמלא כמה שאתה רוצה ממה שאתה רוצה. אה כן, יש גם קרח. כמה שאתה רוצה קרח.
עם מנה גדולה גם מקבלים כוס גדולה.
אני מתחבר לברז של התה הקר ומפרק 3 כוסות רצוף רק כדי להוריד את הטמפרטורה של הגוף, ככה אולי הבטן גם תצליח לעכל את האוכל.
אחרי זה מתיישב ומותח איברים מתחת לפתח של מזגן עם כוס מלאה קרח, המבורגר וטבעות בצל.
יש יותר טוב מזה? אין. הכי טוב.
20 דקות של רגיעה, אוכל, שתייה, מזגן ווייפיי ומתלבש חזרה בבגדים שעשו מטמורפוזה ממצב ״חם נוזלי״, חזרה למצב ״מוצק סביר״ קופץ על האופנוע ונותן עוד 100 ק״מ עד לפני הפסקת הדלק/פיפי/קפה שבאה תמיד 100ק״מ אחרי הפסקת האוכל.
הערב מתחיל לרדת אבל יותר מדי מהר לאוגוסט באירופה. משהו פה מריח חשוד.
הרוח נושבת והמעלות מתחילות לרדת, הגיוני שזה יקרה אבל לא בכזאת מהירות… משהו ממש ממש חשוד
אני מתחיל לראות הבהובים כתומים באופק מצד ימין,
מסתכל על הכיוון של טחנות הרוח, אלה של החשמל ומבין שמה שזה לא יהיה זה הולך לעבור ממש עלי.
למי שלא מכיר אז חושך שלא אמור להיות זה אומר עננים והבהובים כתומים זה ברקים אבל סערת ברקים באוגוסט? במזרח גרמניה?
אני ממשיך לרכוב וה100 קילומטר חולפים ביעף ואני עוצר בתחנת דלק.