מעשה בפחית קולה

David i

New member
מעשה בפחית קולה

הכנסתי 5 שקל למכונה למכירת פחיות משקה, בחרתי בפחית קולה אחת, ולתדהמתי - יצאו שתיים! למי שייכת הפחית המיותרת? יש 2 אפשרויות: 1. תקלה במכשיר, אם כן שייכת הפחית לכאורה לבעל המכונה. 2. גם תקלה, אבל זו אפשרות סבירה יותר, יתכן שהלקוח הקודם לא זכה לקבל את מבוקשו, וחביטותיו הנרגזות במכשיר הניבו תוצאות דווקא למזלי... על צד זה ניתן לומר שמדובר ב"יאוש", והפחית א"כ שייכת לי...
 
שאלה דדיןן בדיני ממונות...

ראשית כל עליך לשאול דיין בב"ד לדינינ ממונות. ובכל זאת אגיד את דעתי, הלא מוסמכת! נראה לי שמנ"פ על פי דין שייכת הפחית לך. \ אם מדובר בפחית ששולם ע"י מישהו אחר ומכל סיבה שהיא הוא קיבלה, אז כמו שכתבת. אמנם, אם המכונה נמצאת במקום עבודה ומספר הלקוחות מצומצם אולי מלפנים משורת הדין עליך לשים פתק שאם מישהו בימים האחרונים שילם ולא קיבל שיפנה אליך. אם מדובר בטעות\קילקול של המכונה, נראה לי שבעל המכונה מודע לאפשרות של תקלה כזאת ומראש מוחל למי שמקבל פחית "במתנה". גם כאן, ייתכן שמלפנים משורת הדין, אתה יכול ליצור קשר עם בעל המכונה (אם זה לא כרוך במאמץ יתר) ולהודיע לו ולשמוע אם באמת הוא מוחל.
 
למה אינך חושב

שזה נחשב יאוש שלא מדעת? הלא בעל המכונה אינו יודע שזה קרה?
 
אז אתה טוען בעצם

שזה מתנה שלא מדעת ולא מציאה? אם כן זה תלוי במחלוקת התוס` והש"ך. איני צודק?
 
לא יודע

אני לא בקי בענינים. הערה: לא יכול להיות מחלוקת בין בעלי התוספות שהם ראשונים לבין הש"ך שהיה אחרון! לכל היותר הוא יכול לשאול שאלות עליו או להביא דעה מהראשונים שחולקת, אבל להגדיר את זה כ"מחלוקת בין הש"ך לבעלי התוספות" לא בבית ספרנו.
 
שגיתי בניסוח

הש"ך כותב לולא דמיסתפינא. רק שאלתי אם כוונתך שזה לא נחשב מציאה אלא מתנה. איני בטוח בזה. ע` תוס` ב"מ כב. ד"ה מר זוטרא וש"ך חו"מ סי` שנח סק"א.
 

David i

New member
מצד הויכוח בין מוטי ל"דוס מעניין"

לדעתי מוטי צודק, אם בעל המכונה לוקח בחשבון מראש את נשיאת האחריות לתקלות, ברור שאין זה נחשב מתנה שלא מדעת, אלא מתנה מדעת! אבל מוטי, בעצם קביעתך שהבעלים מוחל - יתכן שטעית. כי הטלפון הרשום על המכונה למקרה תקלה, נועד לכאורה גם למקרה של תקלה כזו, לא? ("מוטי עם שתי נקודות" - צודק רק בנקודה אחת...)
 
אהבתי !!!

אני לא השתמשתי במונח "מתנה שלא מדעת". ייתכן שאתה צודק שעובדה שבעל המכונה שם מספרו במקרה של תקלה מראה שהוא לא מוחל, אבל אולי זה רק במקרה של תקלה שמשביתה את המכונה או תקלה שהוא חייב להחזיר כסף, אבל על תקלה שהמכונה "נתנה" פחית מיותר הוא מוחל. באמת לא יודע - ורק הבעתי הירהורים. בודאי שצריך לשאול מורה הוראה בתחום הדיני ממונות.
 
תשובתי נעלמה?

שלא מדעת הכוונה באופן שאינו יודע בשעת מעשה גם אם דעתו העקרונית למחול, אלא אם כן הוא אומר זאת בתחילה במפורש.
 

David i

New member
קיים מושג בשם "אומדנא"

דהיינו ש"אומדים" את דעת הבעלים העקרונית, ועל פיה נוהגים. אומדנא נחשבת לפעמים לשקולת ערך לגילוי דעת ברור. לכן, אם יש בידינו סיבה טובה לקבוע ולאמוד שדעת הבעלים לוקחת בחשבון העסקי את כל התקלות ונזקים הנובעים מהמכשיר (כחלק מה"פחת"), באמת יש מקום לומר שהדבר נחשב כמחילה גמורה מראש. בכל אופן, ברור שהוא אינו צריך לחשוב, כאילו בתיזמון מדהים באותו רגע, שהוא מו
 
כבודו

עיין בתוספות במסכת בבא מציעא שציינתי לעיל? אשמח מאוד אם אחר שיעיין שם יעמידני על טעותי.
 

David i

New member
ראיתי את התוס´ והש"ך שציינת

ואכן לפי הש"ך ברור שזה נחשב יאוש. אולם, עיין בנתיבות המשפט (חו"מ קפ"א סק"ד) ובמשה"א ביאורים שם. לדבריו, במקום שיש "אומדנא דמוכח" גם יאוש שלא מדעת הוי יאוש. לפ"ז י"ל גם במעשה דמר זוטרא בב"מ, שאילו היה ידוע להם שדרכו של מרי בר איסק למחול באופן זה, הרי שגם מר זוטרא היה סומך על כך. ודומה לכך הנידון דידן, אם ידוע שבעל המכונה מוחל תמיד במקרים כאלו. כנלענ"ד.
 
יתכן

אבל קשה לומר שזה יותר אומדנא דמוכח מהאופנים שהוזכרו בגמ` לגבי יאוש.
 

David i

New member
מסכים. רק העליתי צד נוסף.

והנה עוד כיוון בנידון: בעצם, גם אם נניח שהפחית היתה מיועדת ללקוח קודם שלא קיבל אותה, הרי שבכל מקרה הפחית שייכת כעת לכל היותר לבעל המכונה. כי בגלל שהלה שילם ולא קיבל תמורה, יש לו מקסימום תביעת ממון כלפי בעל המכונה, (כידוע, מטלטלין נקנים רק במשיכה ולא בכסף). אז אם כנים דברי, יש מצב שאני חייב לבעלים פחית, וכדבר נפרד בלא קשר, חייב הבעלים ממון ללקוח הקוד9
 
למעלה