אביב וסתיו
New member
מעשה בכדור פורח
הנה ישב רבי דריידל קשישא במרפסת ביתו, לידו נח קובץ כתבי הריטב"א האהוב עליו, מימינו קסת דיו ומשמאלו כוס החמין שכה אהב ללגום, אשתו ציפקה ישבה לידו קוראת ב"צאנה וראנה" ומביטה על שירת החייתו יער בעצים מול ביתם. לפתע נראה בשמיים כדור פורח עגול ויפה כמו אבטיח, אלא שאבטיח הוא ירוק ואילו כדור זה היה אפור. אשתו שמה לב להתפעלותו ושאלה: "רב לייב, ווס א גשיין? מה אתה מסתכל על הכדור פורח הזה, זה ביטול תויירע" דריידל הביט באשתו ואמר: "קויידם כל, מה את קוראת לי בשם הפרטי שלי, הרי נהוג לקרוא לי דריידל עוד מימים ימימה, אפילו אבא שלי היה קורא לי דריידל ינוקא, והפולנים קראו לי יון או ג'והן" אשתו נעצבה אל לבה וחשבה שנית, אחר כך הטיבה את השביס השחור וקמה ממקומה, דריידל נותר לבדו כשזכרונותיו נושאים אותו שנים רבות אחורה וקילומטרים רבים קדימה. נער רך לשנים היה דריידל עת נכנס לחיידר הקטן של המלמד גוטיומטוב, בעיירה מרשלקובסקה אי שם בין פולין לליטא בין ביצות הפריפט לבריסק דליטא ובין לומז'ה לפינסק ומינסק, והרי על איזור זה כתב המשורר "ומאין יבוא שיטה, המפולין אם מליטא" ואילו על דריידל נאמר בהשלמת מה "ואת מי יקח דריידל האת ציפקה או את שיינדל ". והנה דריידל ינוקא בן התשע היה שונה בתכלית השינוי מדריידל קשישא חמור הסבר והכפול בשנים, אמנם היה אז שועל צעיר ומתלמד שיהפוך לשועל זקן ורב מעללים כמלך היערות שלא נודע כמוהו בין דווינסק וקרקא ובין ישיבת הרב ירחמיאל לישיבת כרם גמליאל. ולדריידל היה שיער תלתלים שופע וכובע שחור יפה וחיוך כובש לב והוא הלך לחיידר להקשיב לרבי גוטיומטוב בעל הזקן הלבן, חמור סבר, שהיה פושט תדיר את חגורתו ומצליף את תורתו בתלמידים, גם דריידל ספג את נחת צליפתו בידו הקמוצה אך תמיד ידע לשים פול בין האצבעות, כך שהפול האומלל ספג את הצלפות השוט והאצבעות ניצלו. והנה חבר טוב היה לדריידל ושמו מנדל זוגטמיר ויחד היו מעללים תעלולים רבים ומגוונים עד כי לא נודע כצמד הזה בין כתלי רחובות העיירה הקטנה, בקיץ היו עורכים תחרויות שחייה עם המוז'יקים הפולנים ודריידל היה שוחה-צולח את הנהר, מגיע לפני כולם וזוכה בפרסים היקרים מכל: סל דובדבנים או אוכמניות, את אלו היה מביא לבית המשפחה הענייה ולאמו האלמנה ומשמח את לבם מכיוון שאז יכלו לעשות מזה ריבה לכל החורף.או שהיה קושר לרבי את הטלית לסטנדר בבית הכנסת,וכשהיה יוצא אל החוץ היה שומט את טליתו אל הרצפה ואז סופק בכפיו ואומר: "הוי עוונות עמך ישרואל!!!"מיטיב את משקפי הקרן שלו ומביט אחורה וקדימה. דריידל ומנדל היו עומדים מן הצד וצוחקים. תקצר היריעה מלספר את כל מעלליו של דריידל, אך באותו היום בו ראה קשישא את הכדור הפורח, נזכר ביום בו עלה הוא וחברו על כדור פורח דומה. "תלמידים יקרים, מחר איזה יום הוא זה?" הרבי עמד מול כיתתו בת עשרים התלמידים. "יום העצמאות של פולניה" צעק דריידל. "אובר חוכם, שהגנרל פילסודסקי יחגוג בלעדינו" השיב רב גוטיומטוב "מחר יהיה הרי ל"ג בעומר, הבה נצא אל היער, כמו מידי שנה בשנה" אמר רב גוטיומטוב בחיוך מה והוסיף: "מהו טעם השמחה בל"ג בעומר? למה אנחנו עושים זאת" הוא קרא מספר פתוח:"מפני שמסורת ביד הראשונים, שבל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. ויש מפרשים, שבאמת מתו התלמידים גם אחר ל"ג בעומר, אלא שבל"ג בעומר החל רבי עקיבא ללמד תלמידים חדשים ובתוכם רבי שמעון בר יוחאי א גרויסע צדיק, והם כבר לא מתו באותה מגפה, ומהם נתפשטה התורה בעם ישראל, על כך שמחים בל"ג בעומר, ויש אומרים, שבל"ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו שהמשיכו אחריו את מסורת התורה, וביניהם רבי שמעון בר יוחאי. ועוד טעם לשמחה בל"ג בעומר, לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי שנפטר באותו יום, ואנחנו יוצאים עם חץ וקשת כדי להיזכר בבר כוכבא והתקופה שלו ולא בשביל פויילן ולא בשביל ליטא!" "ומה עם ברית המועצות?" הקשה דריידל. "תיכף תראה מה זה יא שייגץ כוייפה !" והרבה קם ממושבו וחפץ להלום בדריידל, אך דריידל עשה עצמו נופל על הרצפה וילל כי הרגל קיבלה נקע ואמר "יתום ואלמנה לא תענון" כי באמת היה יתום מאב, והרבה ראה זאת ושמע זאת ורחמיו נכמרו, הוא נופף באצבעו ואמר: "נו נו נו, פעם אחרת תחטוף פאץ'!" היער הסמוך לחניון היריד בעיירה מרשלקובסקה המה מעשרים התלמידים ורבם, הוא עצמו פשט את הקפוטע ושכב לישון,עייף היה מחמת הליל שבו למד ולמד ולימד את הבן של הגביר איצקוביץ' לבר מצווה. רוב התלמידים שחיקו כה וכה עם חץ וקשת שייצרו בעצמם מענפי עץ תאשור גמישים וחבל גומי וירו חיצים עלובים באוויר שטווח הגעתם מפוקפק, אחד התלמידים-שימעל'ה הצרוד ירה סתם חץ באוויר, אך לא הרגיש את תכולת העץ שמעליו והנה נפל על ראשו קן מטונף מלא בוץ וגזירי עיתון משנת תרת"ח, ביצים לא היו שם מכיוון שמה שנוצר מהם כבר הפך להיות סבתא וסבא לביצים וגוזלים. דריידל ומנדל צחקו צחוק גדול ודריידל עלה למרומי העץ בכדי להשיג עוד קינים או ציפקע'ס למען יוכל לגדל אותם בביתו. הוא טיפס עד מרומי האילן ומרחוק ראה משהו מדהים, היו אלו שני כדורים פורחים ענקיים, נפוחים ומדוגמים בצבעי אדום ולבן, היה זה מעבר ליער, היכן שהיריד השבועי מתקיים, לידם עמדו שני חיילים ובמרחק מה, אוהלים גדולים.
הנה ישב רבי דריידל קשישא במרפסת ביתו, לידו נח קובץ כתבי הריטב"א האהוב עליו, מימינו קסת דיו ומשמאלו כוס החמין שכה אהב ללגום, אשתו ציפקה ישבה לידו קוראת ב"צאנה וראנה" ומביטה על שירת החייתו יער בעצים מול ביתם. לפתע נראה בשמיים כדור פורח עגול ויפה כמו אבטיח, אלא שאבטיח הוא ירוק ואילו כדור זה היה אפור. אשתו שמה לב להתפעלותו ושאלה: "רב לייב, ווס א גשיין? מה אתה מסתכל על הכדור פורח הזה, זה ביטול תויירע" דריידל הביט באשתו ואמר: "קויידם כל, מה את קוראת לי בשם הפרטי שלי, הרי נהוג לקרוא לי דריידל עוד מימים ימימה, אפילו אבא שלי היה קורא לי דריידל ינוקא, והפולנים קראו לי יון או ג'והן" אשתו נעצבה אל לבה וחשבה שנית, אחר כך הטיבה את השביס השחור וקמה ממקומה, דריידל נותר לבדו כשזכרונותיו נושאים אותו שנים רבות אחורה וקילומטרים רבים קדימה. נער רך לשנים היה דריידל עת נכנס לחיידר הקטן של המלמד גוטיומטוב, בעיירה מרשלקובסקה אי שם בין פולין לליטא בין ביצות הפריפט לבריסק דליטא ובין לומז'ה לפינסק ומינסק, והרי על איזור זה כתב המשורר "ומאין יבוא שיטה, המפולין אם מליטא" ואילו על דריידל נאמר בהשלמת מה "ואת מי יקח דריידל האת ציפקה או את שיינדל ". והנה דריידל ינוקא בן התשע היה שונה בתכלית השינוי מדריידל קשישא חמור הסבר והכפול בשנים, אמנם היה אז שועל צעיר ומתלמד שיהפוך לשועל זקן ורב מעללים כמלך היערות שלא נודע כמוהו בין דווינסק וקרקא ובין ישיבת הרב ירחמיאל לישיבת כרם גמליאל. ולדריידל היה שיער תלתלים שופע וכובע שחור יפה וחיוך כובש לב והוא הלך לחיידר להקשיב לרבי גוטיומטוב בעל הזקן הלבן, חמור סבר, שהיה פושט תדיר את חגורתו ומצליף את תורתו בתלמידים, גם דריידל ספג את נחת צליפתו בידו הקמוצה אך תמיד ידע לשים פול בין האצבעות, כך שהפול האומלל ספג את הצלפות השוט והאצבעות ניצלו. והנה חבר טוב היה לדריידל ושמו מנדל זוגטמיר ויחד היו מעללים תעלולים רבים ומגוונים עד כי לא נודע כצמד הזה בין כתלי רחובות העיירה הקטנה, בקיץ היו עורכים תחרויות שחייה עם המוז'יקים הפולנים ודריידל היה שוחה-צולח את הנהר, מגיע לפני כולם וזוכה בפרסים היקרים מכל: סל דובדבנים או אוכמניות, את אלו היה מביא לבית המשפחה הענייה ולאמו האלמנה ומשמח את לבם מכיוון שאז יכלו לעשות מזה ריבה לכל החורף.או שהיה קושר לרבי את הטלית לסטנדר בבית הכנסת,וכשהיה יוצא אל החוץ היה שומט את טליתו אל הרצפה ואז סופק בכפיו ואומר: "הוי עוונות עמך ישרואל!!!"מיטיב את משקפי הקרן שלו ומביט אחורה וקדימה. דריידל ומנדל היו עומדים מן הצד וצוחקים. תקצר היריעה מלספר את כל מעלליו של דריידל, אך באותו היום בו ראה קשישא את הכדור הפורח, נזכר ביום בו עלה הוא וחברו על כדור פורח דומה. "תלמידים יקרים, מחר איזה יום הוא זה?" הרבי עמד מול כיתתו בת עשרים התלמידים. "יום העצמאות של פולניה" צעק דריידל. "אובר חוכם, שהגנרל פילסודסקי יחגוג בלעדינו" השיב רב גוטיומטוב "מחר יהיה הרי ל"ג בעומר, הבה נצא אל היער, כמו מידי שנה בשנה" אמר רב גוטיומטוב בחיוך מה והוסיף: "מהו טעם השמחה בל"ג בעומר? למה אנחנו עושים זאת" הוא קרא מספר פתוח:"מפני שמסורת ביד הראשונים, שבל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. ויש מפרשים, שבאמת מתו התלמידים גם אחר ל"ג בעומר, אלא שבל"ג בעומר החל רבי עקיבא ללמד תלמידים חדשים ובתוכם רבי שמעון בר יוחאי א גרויסע צדיק, והם כבר לא מתו באותה מגפה, ומהם נתפשטה התורה בעם ישראל, על כך שמחים בל"ג בעומר, ויש אומרים, שבל"ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו שהמשיכו אחריו את מסורת התורה, וביניהם רבי שמעון בר יוחאי. ועוד טעם לשמחה בל"ג בעומר, לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי שנפטר באותו יום, ואנחנו יוצאים עם חץ וקשת כדי להיזכר בבר כוכבא והתקופה שלו ולא בשביל פויילן ולא בשביל ליטא!" "ומה עם ברית המועצות?" הקשה דריידל. "תיכף תראה מה זה יא שייגץ כוייפה !" והרבה קם ממושבו וחפץ להלום בדריידל, אך דריידל עשה עצמו נופל על הרצפה וילל כי הרגל קיבלה נקע ואמר "יתום ואלמנה לא תענון" כי באמת היה יתום מאב, והרבה ראה זאת ושמע זאת ורחמיו נכמרו, הוא נופף באצבעו ואמר: "נו נו נו, פעם אחרת תחטוף פאץ'!" היער הסמוך לחניון היריד בעיירה מרשלקובסקה המה מעשרים התלמידים ורבם, הוא עצמו פשט את הקפוטע ושכב לישון,עייף היה מחמת הליל שבו למד ולמד ולימד את הבן של הגביר איצקוביץ' לבר מצווה. רוב התלמידים שחיקו כה וכה עם חץ וקשת שייצרו בעצמם מענפי עץ תאשור גמישים וחבל גומי וירו חיצים עלובים באוויר שטווח הגעתם מפוקפק, אחד התלמידים-שימעל'ה הצרוד ירה סתם חץ באוויר, אך לא הרגיש את תכולת העץ שמעליו והנה נפל על ראשו קן מטונף מלא בוץ וגזירי עיתון משנת תרת"ח, ביצים לא היו שם מכיוון שמה שנוצר מהם כבר הפך להיות סבתא וסבא לביצים וגוזלים. דריידל ומנדל צחקו צחוק גדול ודריידל עלה למרומי העץ בכדי להשיג עוד קינים או ציפקע'ס למען יוכל לגדל אותם בביתו. הוא טיפס עד מרומי האילן ומרחוק ראה משהו מדהים, היו אלו שני כדורים פורחים ענקיים, נפוחים ומדוגמים בצבעי אדום ולבן, היה זה מעבר ליער, היכן שהיריד השבועי מתקיים, לידם עמדו שני חיילים ובמרחק מה, אוהלים גדולים.