מערכת החינוך וADHD

[טומיתם]

מערכת החינוך וADHD

איפה מקומה ומה תפקידה של מע' החינוך בכל נושא הפרעות קשב וריכוז? מנסיוני האישי אין להם מספיק מידע/כלים/משאבים. הפתרון היחיד שלהם שאני נתקלתי בו הוא לנסות לשכנע את ההורים לתת תרופות או לחילופין למצוא פתרון כלשהו ולא יודעים איך להתמודד עם ילדים והפתרון היחיד הוא להעביר אותם לחינוך מיוחד, מה שלא מתאים כי לרוב ילדים אלה מאד חכמים ומוכשרים ונופלים בין הכיסאות. אשמח לתגובות.

 

[ש ל י ק]

אני יכולה לספר רק מנסיוננו

שיש לנו שיתוף פעולה מלא לטובת הילד, הצוות החינוכי מתאים את עצמו לילד, הם למדו לעקוף את ה"בעיה" ומכילים את הילד ותומכים גם בעת הצורך. אני חושבת שרק עם שיתוף פעולה מצד ההורים והנכונות של ההורים לשתף ולספר על התסמונת יכול להועיל לטובת הילד. לא דרשו מאיתנו לתת לילד כדור או שהתערבו בדרך טיפולנו. ולגבי משאבים את בהחלט צודקת ואני רואה גם אצלנו שיש מצוקה לכן אני לא ביקשתי מורה מתקנת אלה דואגת שהוא ילמד פעמיים בשבוע אצל מורה פרטית (וזה בא על חשבון הוצאות אחרות שלנו), הם מבחינתם אישרו פעם בשבוע מורה לתרפיה באומנות שעובדת איתו בהצלחה. בהצלחה!

 

[טומיתם]

כמו שאתה

'שיתוף הפעולה קיים' רק ש.. השיתוף הוא יותר שלי מאשר שלהם כי אין להם את הידע המספק בנושא. אני מתמודדת יפה מאד עם הבן שלי בבית וה'בעיה' היא בבית הספר אז שבית הספר ישאל את עצמו אולי משהו במערכת 'לא בסדר' ולא באלפי ילדים שלא מסוגלים לשבת על התחת שעות על גבי שעות וללמוד, אולי צורת הלימוד בבית הספר תובענית, קשה, תחרותית ומעייפת מדי לילדים מסויימים, שלא אצלם הבעיה אלא במסגרת שהם נמצאים בה. משרד החינוך חייב להבין שיש כל מיני סוגים של ילדים/אנשים: כאלה "הטובים", "הרובוטים" וכאלה שמעניין אותם דברים אחרים, לא בגלל זה הם צריכים להיות בעייתיים או להיות מוגדרים כבעייתיים, אם מע' החינוך קבעה צורה אחת ויחידה ללימוד זה לא אומר שהיא חייבת להתאים לכל הסוגים של האנשים - מע' החינוך חייבת לשבת ולדון ולהבין ולמצוא פתרונות, לא אנו ההורים שמסתדרים ומקבלים את הילדים שלנו כ מ ו ש ה ם

 

[05 מיכל]

לא נתקלתי בצוות שביקש לתת תרופות

מעולם לא התבקשתי ע"י ביה"ס לתת תרופות, ומעולם-מעולם לא דובר על חינוך מיוחד. מה שכן, תמיד התייחסו כאילו זה עניין התנהגותי ("בלי קשר לקושי האובייקטיבי, ילד צריך להתנהג בדרך ארץ". את המילים במרכאות נא לקרוא בקול יללני של יכנע...) הרבה פעמים טענו שזה רק עניין של רצון כי הוא/היא "מאוד אינטליגנטי/ת, לא צריכה להיות לו/לה בעיה" (כנ"ל). אכן, לרוב המורים והיועצים שפגשתי אין כמעט ידע, אין שום שמץ של הבנה של הבעיה, ובוודאי לא כלים להתמודדות.

 

[טומיתם]

כמו שאתה

מעולם לא דרשו ממש שאתן תרופות לבן שלי אבל זה הפיתרון הקל בשבילם, בשביל הרופאים ובשביל כולם. אנחנו לא מחפשים את הפיתרון הקל. 'שיתוף הפעולה קיים' רק ש.. השיתוף הוא יותר שלי מאשר שלהם כי אין להם את הידע המספק בנושא. אני מתמודדת יפה מאד עם הבן שלי בבית וה'בעיה' היא בבית הספר אז שבית הספר ישאל את עצמו אולי משהו במערכת 'לא בסדר' ולא באלפי ילדים שלא מסוגלים לשבת על התחת שעות על גבי שעות וללמוד, אולי צורת הלימוד בבית הספר תובענית, קשה, תחרותית ומעייפת מדי לילדים מסויימים, שלא אצלם הבעיה אלא במסגרת שהם נמצאים בה. משרד החינוך חייב להבין שיש כל מיני סוגים של ילדים/אנשים: כאלה "הטובים", "הרובוטים" וכאלה שמעניין אותם דברים אחרים, לא בגלל זה הם צריכים להיות בעייתיים או להיות מוגדרים כבעייתיים, אם מע' החינוך קבעה צורה אחת ויחידה ללימוד זה לא אומר שהיא חייבת להתאים לכל הסוגים של האנשים - מע' החינוך חייבת לשבת ולדון ולהבין ולמצוא פתרונות, לא אנו ההורים שמסתדרים ומקבלים את הילדים שלנו כ מ ו ש ה ם

 

[דליה.ד]

אני ממש נגד הכללות גורפות!

מעולם, מעולם לא נתקלתי בצוות שדרש ממני לתת לילדי תרופות והצוותים נילחמו שהילדים ישארו בחינוך ה"רגיל" כמה שאפשר. בזכות המורות והמחנכות הנפלאות ילדה אחת שלי סיימה בגרות בהצטיינות והשניה בי"ב וציוניה עולים על זו הראשונה! כל המורות קיבלו את ילדי כפי שהם, לא מתוך סטיגמה או צרות עין, ידעו להכיר אותם ואת כשרונותיהם ויכולתם כמו את קשייהם. צורת הלימוד - לפחות בבית הספר של ילדי - היא מותאמת לילדים, מסקרנת, מאתגרת ופעילה. מערכת השעות המסודרת והמאורגנת רק עוזרת לילדי להסתגל לחיים בחוץ, לעמוד במשימות ובמטלות ולהיות חלק מקהילת הילדים. אף פעם לא הרגשתי שהפכו את ילדי לרובוטים ואף פעם לא חיפשו את האחידות, נהפוך הוא: הדגישו את הייחוד בכל ילד (רק למשל: אצלינו בכיתות ד' יש "בית ספר מנגן" - כל ילד מקבל שיעורי נגינה על כלי לבחירתו - הכל: חצוצרה, קלרינט, קלידים, תופים, גיטרה, קסילופון ומה לא... ילד שאינו רוצה לנגן מציעים לו לשיר או להיות בחוג אמנות פלסטית, אבל כל הילדים מוויחים השכלה מוסיקלית בסיסית לפי טעמם האישי). מערכת החינוך מתחדשת כל הזמן, המורים משתלמים בדרכי למידה חדשות: אנדיבידואלית, שיתופית, מותאמת, דיפרנציאלית וכו'. אין שיעור שדומה למישנהו כאשר הילדים מטיילים ופועלים בסביבתם הטבעית. כך זה בבית הספר שלנו ובהרבה בתי ספר אחרים! אז בואו לא נשמיץ סתם!

 

[05 מיכל]

הסבל הוא של הילד, לא שלך

אם הילד סובל מקשיי ריכוז, אז הוא סובל בבית הספר. זאת לא חוכמה להגיד "עובדה שבבית הכול בסדר". אמנם, אם *לא*נקבל את הילדים כמו שהם - הסבל שלהם יגדל עוד יותר. אבל זה לא אומר שאם אנחנו כן מקבלים אותם כפי שהם עשינו בזה את מה שצריך למענם. אם הם סובלים אז אנחנו צריכים לחפש איך לעזור להם, ולא לשחק אותה "לא אני האשם" על גבם.

 

[טומיתם]

נכון

את צודקת במאה אחוז רק ש.. אני לא חושבת שריטלין הוא פיתרון או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת, וממש ממש אין לי פיתרון אחר. אני בתחילת הבירורים על התוכנה SHAPERBRAIN אשמח אם תמליצי לחיוב או לשלילה, אם את מכירה אותה. ו..תודה. ליאורה

 

[נסיכה ג]

דליה תאמיני או לא אבל...

גם בבית הספר בו לומד בני ניסו בכל מאודם להעביר את בני לחינוך המיוחד וכל זאת כי יש לילד הפרעת קשב היפראקטיבית ודיסלקציה!!! רק אחרי שהבאתי לבית הספר את הרופאה שמטפלת בו הם נסוגו!!! אני די מסכימה עם הרעיון שבתי הספר מנסים לנפנף את ילדינו והם די מצליחים אם ההורים לא מודעים מספיק או לא מתעקשים מספיק.

 

[גיל מאור]

צודקת בתלונותניך וחוסר הידע

לשם מעבר לחינוך מיוחד נדרשת ודעת הסמה. זנ לא כל כך פשוט. נכון הוא שיש חוסר ידע במערכת החינוך, אבל אנחנו כיחידים וכעם, אם לא נשאף לשפר ולתקן לאן נגיע ?!!. מורגש התיסכול מורת הרוח והכזבה שלך מהמערכת, והרגשתך לגיטימית וטוב שאת מוצאת דרכים להקל על תחושות אלו. למרות שזו הכללה ובהחלט יש מורים ומוסדות חינוך שמשקיעים זמן ותקציב בלקויות למידה. את צודקת שחסר ידע, ויש גופים וארגונים שמנסים לתת ידע גם למורה, כמו הפורום הזה, שאני מכיר מורים ששואבים ממנו המון ידע ו"חוכמת רחוב" (הכוונה תכלס' מה לעשות) יש עוד הרבה עבודה, ואני, הצטרפי לעמותת "ידע והקרה" בעקבות הרצון שלי להביא ליותר ידע ולתרום בעשיה ציבורית וחברתית. גם הפורום הזה שהמנהלות וכל האנשים שתומכים איש ברעהו שלו עושות שירות עושים יחדיו שירות אדיר לאוכלוסיה שבאמת בעלת מצוקות (ההורים הם אלו שתמיד נוסים בנטל), גם זו עשיה שתורמות להפצת ידע ושיפור המצב. אני בטוח שיש עוד אנשים שמנסים לשפר. קלישאה, אבל באמת שאין לנו ארץ אחרת, ואת צודקת ברוב התלונות שלך, אבל אנחנו חייבים לנסות לשפר כי זה הילדים שלנו, ואין דרך אחרת. מאמין בטוב שבכולנו ובאהבה של כולנו כבולדוזר לשינויים אמיתיים לשינוי סדרי חברה גיל

 

[Lithops]

יש ויש

מניסיוני יש ויש. עד לפני כשנה גרנו בתל אביב, חוסר הידע, הבורות, חוסר ההבנה והתחשבות, היו איומים. קיבלנו עצות מכול מי שרק אפשר, שאחת מהן היתה העבירו בית ספר, לקח לנו כמעט שלוש שנים לעבור וחבל. בית הספר החדש מקשיב, מבין, משתף, משתתף, מתחשב ועוזר ֿהמון. בקיצור רק מילים טובות. חשבו גם אתם על לעבור בית ספר, מפני שיש כאלה שיודעים איך וגם רוצים לעזור.

 

[BDA1]

ועדת שילוב

בני בכיתה א, היום הוזמנתי לועדת שילוב על מנת לקבל סייע במסגרת מתי"א , נאמר לי שהילד מנותק חסר קשב וריכוז ואפילו באחת על אחד שבחנו אותו היה לו קשה לשתף פעולה, ניסיתי לומר שהילד זקוק לאמפטיה ועזרה , כל מה שהם הציעו זה שעתיים בשבוע קבוצתי ונתנו לי להבין באיום מרומז שאם לא אתן לילד ריטלין קרוב לודאי שבסוף השנה יבואו איתי בחשבון והמביןיבין, אני לא מוכנה לקבל החלטות בגלל מחבש לחצים אלא מתוך הבנה שזה מה שבאמת טוב לילד, מדובר בילד מאוד נבון ובעל ראיה פילוספית ואינדבדואליסטית בעל דמיון עשיר , ואני לא רוצה להכהות את התכונות המיוחדות שלו רק כדי שהצוות יהיה מרוצה, מה לעשות??????

 

[zivadina]

BDA1 , קחי אחריות על הטיפול בילדך

ואל תחכי שמערכת החינוך תפתור את הבעיות שלו. אף מורה או מנהל לא יתאמץ עבור הילד שלך יותר ממך, אבל כן ישמח לשתף אתך פעולה כאשר תראי שאת מבינה מהי הבעייה של ילדך ותביאי המלצות מקצועיות לטיפול בו. מציעה לך לקחת את הילד לאבחון רפואי של הפרעת קשב ורכוז, ולטפל בו לפי המלצות האבחון. תמחלי על כבודך ותעשי רק את מה שטוב לילד, בין אם זה תואם את הלחצים שמופעלים עלייך ובין אם זה לא תואם. ברגע שתטפלי בו נכון, התוצאות לא יאחרו לבוא. נשמח ללוות אותך לאורך כל האבחון והטיפול. כולנו עברנו את הדרך הזאת וילדינו הגיעו לתוצאות יפות מאוד למרות שהתחילו מאותו המקום של ילדך. בהצלחה!

 

[BDA1]

לזיוה-דינה תודה

בני עבר איבחון TOVA וכן איבחון ניאורולוגי ואכן מתאים לספקטרום , הועלה אפילו חשד לקויים לאספרגר,שנמצאים עדין בשלבי בדיקה, הילד קיבל טיפולים מרובים, הענין הוא כשהוא נכנס לבית הספר לא הסתרתי את הקשיים שלו והיות ואנחנו גרים בעיר קטנה הדברים ידועים, נראה לי קצת תמוה שאחרי שלושה שבועות סה"כ מגיעים למסקנות כה מרחיקות לכת, אני ממש לא מחכה למשרד החינוך ברור לי שאין להם סבלנות לילדנו, ילדנו מורידים להם את ההשגיות ומפריעים לעיתים למהלך השיעור, מה שהדהים אותי השבוע ,הייתי באסיפת הורים אצל בתי בת -11 והמורה אמרה כדרך אגב שיש 25 אחוז מילדי הכיתה עם לקויות שונות (בית ספר רגיל ביותר בסביבה סוציואוקנומית גבוהה) וחשבתי לעצמי עם כך למה לא עושים כיתה רק לילדים עם הלקויות ומלמדים אותם אחרת נותנים להם להסתובב בכיתה עושים הפסקות במהלך השיעור זורמים עם הקושי לא נלחמים בו.במקום זה מחיבים לתת ריטלין.(סליחה על האורך)

 

[zivadina]

אתם ומערכת החינוך

שלום רב. לא הבנתי מדברייך אם הילד מטופל תרופתית. אצלי, היה שינוי מדהים בהתנהגות ילדיי אחרי נטילת ריטלין, במיוחד אצל הילד הכי בעייתי שלי. לקח לנו שנה שלמה למצוא לו את המינון המתאים, אבל אחרי אותה השנה (והחלפת הרופא המטפל) קיבלנו ילד שמתנהג באופן נורמטיבי בשעור וגם משתלב נהדר בחברת הילדים אחרי הלימודים (אחרי תפוגת הריטלין). בנוגע להסתרת הקשיים: אנחנו כאן בעד גילוי נאות כדי להשיג שיתוף פעולה, אבל בהחלט ייתכן שנתקלת במחנכת אם דעות קדומות שממהרת להטיל את כל הקשיים שלה על הילדים, וייתכן שהאבחון של הילד שיחק לידיים שלה. אכן, ילד ADHD זקוק ללמידה פעלתנית ומגוונת, ומערכת החינוך לא יכולה לספק לו את זה, היות שלמידה פעלתנית כל כך מחייבת כתות מאוד קטנות וגם הרבה ציוד יקר. בנוסף, המורים לומדים כל הזמן איך לגוון את ההוראה שלהם, וייתכן שנתקלתם במורה שאיננה משתדלת ליישם את המידע הזה. אני מציעה לך לחפש לילד את הטיפול שיאזן את התנהגותו, ובמקביל, לדאוג לו לסביבה לימודית טובה יותר אם על ידי רתימת צוות בית הספר לעזרתך ואם על ידי החלפת כתה או בית ספר. מצורף מידע על כליי הוראה למורים של ילד ADHD:

 

[מקשיבה תמיד]

צודקת

כמה את צודקת אני עברתי את השלב הזה והגעתי לועדת השמה ומזל ששם ישבו אנשים בעלי ראש בריא שהבינו שאין מה לשלוח את בני לחינוך מיוחד ביחוד שהוא מטופל אבל גם ראו מול מי אני מתמודדת ועזרו לי (וזה לא היה קל) להעביר אותו לבית ספר רגיל אחר הלוואי והיה קם מישהו ומעורר את משרד החינוך לבעייה שהיום הופכת לבעייה של ילדים רבים

 

[adina3]

זה מאוד מבלבל...

לא רק לנו ההורים אלה גם לילדינו... בצד אחד ... מערכת הרגילה 40 ילדים בכיתה עם מורה שחייבת לסיים את החומר ללא הפרעות... בצד אחר... קבוצה של 40 ילדים ( אין סוף גירויים ) עבור הילד עם בעיות קשב וריכוז בצד האחר... אמפטיה של המורה... אבל חוסר ידע או זמן להתעסקות עם בפן האישי המיוחד של הילד... ובסוף והחשוב ביותר: הילד עצמו- שמתוסכל מחוסר יכולת של בולנו להבין אותו ברגעים הכי חשובים בחייו-ילדות תחת ADHD/ADD... ישר כח לכל הילדים שלנו שחייבים לשרוד!

 

[zivadina]

כנראה שהכל עניין של תקציב ורצון טוב

צריך להבחין ביו מורה לחינוך מיוחד, שלמד על לקויות למידה ועל התאמת דכרי הוראה לכל לקות ולקות, לבין מורה "רגיל" או "מקצועי" שלא למד על הלקות ועל דרכי הוראה שונות. בנוסף, צריך להבחין בין עזרה רגשית לבין עזרה לימודית שבית הספר יכול לתת, וכן בכמות המורים שהוא יכול להקצות להוראה מתקנת. אצל הבן הגדול שלי בית הספר הציע הרבה עזרה, ואצל הבן הצעיר כבר לא הייתה אף עזרה, כנראה בגלל הקיצוצים. מנסיוני, בני הגדול עבר אבחון פסיכודידקטי של 8 שעות (!!!) במשרד החינוך וקיבל המלצות להוראה מתקנת והתאמות בבחינות, אבל הפנימייה היוקרתית שבה הוא לומד טענה שאין לה כח אדם להוראה מתקנת, כך שכל האבחון המפרך הזה עזר לו רק להשיג התאמות בבחינות הבגרות, ולא שום עזרה ללמוד. אותו הדבר עם בתי בטכניון: היא עברה שם אבחון רשמי של לקויות למידה, והעזרה שהיא מקבלת היא הדרכה מסטודנטים שנה מעליה, ללא שום ידע בהוראה מתקנת לתלמידה ADHD. אני חושבת שאנחנו, כהורים, יכולים ללמוד את הנושא ולהגדיל את המודעות של המערכת להפרעת קשב ורכוז. יש לנו ספרייה עם הרבה הנחיות למורים של תלמיד ADHD. אפשר להציע מאמרים משם למורים של ילדינו, כחלק מן ההשתדלות שלנו לרתום אותם לצידנו. אני מקווה שההשתדלות הזאת שלנו תטפס לאט לאט מלמטה למעלה, לקובעי המדיניות במשרד החינוך ומשרד הבריאות.

 

[zivadina]

הבהרה

בני הגדול קיבל עזרה בבית הספר היסודי, בתקופה שלפני הקיצוצים. הוא לא מקבל אף עזרה בבית הספר התיכון שלו, בפנימייה.

 

[zivadina]

תגובתה של כרמלה איגל, משרד החינוך

הגברת כרמלה איגל היא מנהלת בפועל של האגף לחינוך מיוחד, והנה ציטוט תגובתה: שלום זיוה, מצאתי לנכון להגיב על הנושא שאכן מעסיק מאוד את הורי הפורום וברצוני להתייחס לכמה סוגיות: 1. נושא התרופות הוא לא בסמכות מערכת החינוך. ההחלטה על כך היא של נוירולוג בלבד 2. אין ספק כי מתן תרופה ללא התאמת סביבה חינוכית, גישה נכונה ודרכי הוראה והבחנות מותאמים אינה אפקטיבית. לכן יש לוודא כי אכן נערכות ההתאמות הנדרשות על מנת לאתגר את התלמידים ולהנגיש עבורם את חומרי הלמידה. 3. ההחלטה על לימודים במסגרת של החינוך המיוחד היא החלטה שבאה רק לאחר שמוצו כל הדרכים בסביבה החינוכית הרגילה- כיום יש את וועדות השילוב המוסדיות שבהם יש לתלמיד הזכות למצות זכאותו לשרותי חינוך מיוחדים בתוך הסביבה הרגילה. יחד עם זאת שרותים אלה בלבד אינם עומדים בפני עצמם אלא מהווים תוספת על ההתאמות הנדרשות בסביבה הרגילה ובכלל זה גישה מקבלת ומכילה יותר. אנחנו מקפידים מאוד לוודא שאכן מוצו כל ההתערבויות המתבקשות. כשכך הוא הדבר אזי מסגרת החינוך המיוחד מהווה הזדמנות לאותם תלמידים שהמסגרת הרגילה לא הצליחה לספק להם את שהיו צריכים.