חשים בנושא. אני באופן אישי לא מסוגלת לראות את השולחן בפינת האוכל בלי שטיח הפאזלים ועליו חלקי פאזל. אתם חושבים שזה עניין של התמכרות? בכל מקרה גם אם יש כמה ימים שאני לא מצליחה ממש לשבת ולהרכיב, אבל ככה חולפת על פני השטיחון ומרכיבה חלק פה וחלק שם. מה דעתכם?
דבר שהתחלתי אני חייב לסיימו. ועד שלא אסיימו-לא אנוח ולא אשקוט. זה לא אומר שאיני ישן,ואיני עושה הפסקות.. לא כל יום יש לי כוח להרכיב-אני מודה. את נישנושי החלקים- "חלק פה,חלק שם"- אני בטוח שכולנו מכירים!! זה כמו חטיף. בקיצור--עד שלא נסיימו, האבן לא תרד מהראש.
