מעניין אותי לדעת...

[nusic]

מעניין אותי לדעת...

איך זה מרגיש שאתם מדברים מדברים מדברים ולא מצליחים לדבר שוטף.. איך זה מרגיש המבטים של האנשים... אתם לפעמים עוצרים את עצמכם מלהגיד דברים שאתם רוצים כי אתם פוחדים לגמגם? אתם נכנסים למצב גופני של מתח כל פעם שאתם מתחילים לדבר? ממש מעניין אותי כל הקטע של הגמגום... ואני גם משחקת את בילי ביביט בהצגה "קן הקוקיה" ואני צריכה קצת שתגידו לי איך זה מרגיש מבפנים.. שאני אוכל להתחבר להרגשה הזאת... רק שתדעו שמההיכנסות שלי לדמות.. אני מבינה את הסבל שלכם דיי טוב, ואני באמת באמת מרגישה שאני מבינה איך אתם מרגישים.. רק הייתי רוצה להבין קצת מעבר.. קצת יותר.. לשמוע ממישהו מגמגם באמת.. אשמח אם תעזרו.. ואני באמת מצטערת אם צורת הניסוח שלי פגעה במישהו.. תודה רבה מראש

 

[בודי בילדר]

אל תדאגי, לא פגע../images/Emo24.gif

1. איך ההרגשה כאשר לא מצליחים לדבר שוטף? אמממ הרגשה רעה. פחד שאנשים יחשבו שאתה לא נורמלי, פחד שלא יקבלו אותך, פחד שירחמו עליך. וגם הרגשה רעה עם עצמך שאתה לא יכול לבטא את עצמך כמו שאתה רוצה. 2. המבטים של האנשים כאשר אתה מגמם והם לא ידעו קודם לכן שאתה מגמם הם מבטים כאלו של "הכל בסדר?", "מה קורה לך?", לפעמים גם מבטים של אי הבנה (לא מבינים אותך) וכו'. יש אנשים שלא משנים מבט, שמנסים להבין אותך ולא להראות שמשהו לא בסדר. לדוגמא יש לי ידידה מאוד טובה שגם מגמגמת (גמגום קל. קשה לה לפעמים להוציא מילים אז היא נתקעת), אבל היא לא אומרת לאף אחד שהיא מגמגמת קלות (גם אני לא אומר) ובכל זאת כאשר היא מנסה להגיד לי משהו ונתקעת אני לא משנה מבט ופשוט עוזר לך להשלים את המשפט עם סימן שאלה. לדוגמא היא שואלת : "אתה יודע אולי איפה המורה ל..... ל..." ואז אני משלים בלי : "המורה לתנ"ך"? בכל מקרה, מה שניסיתי להגיד הוא שמגמגם בחיים לא יצחק ויעשה פרצופים למישהוא אחר שמגמגם, אלה ינסה לעזור. 3. כן. אנחנו (רובינו) עוצרים את עצמינו מלהגיד דברים כי אנחנו מפחדים לגמגם בטעות. 4. כן, נכנסים למצב לחץ נורא. לי אישית קשה לנשום כאשר אני מדבר, ואני גם מתחיל לדבר מהר, וגם מתחיל להסמיק ולהזיע. בהצלחה עם ההצגה

לב.

 

[borbardak]

איך מרגישים?.....

שאלה יפה שאלת.... אני חושבת שהכל תלוי ברמת הגמגום... בגמגום קל (כמו שלי), אתה בד"כ מסתיר, כי התגובה של החברה היא בד"כ גרועה... כשאתה ילד אז אתה נושא ללעג בלתי פוסק, ללא רחמים - אני חושבת שלקרוא בכיתה בקול רם זה סיוט של כל מגמגם באשר הוא.... זה ממשיך עם התמודדות יומיומית בלתי פוסקת - הכל דורש תכנון מראש, מרגישים שהגמגום מגיע, אז מחפשים מילה אחרת (לדעתי רוב המגמגמים הם אלופי עולם במילים נרדפות....), אצבע על הדופק באופן בלתי פוסק. דברים שנראים לאנשים טריוויאלים, הם בשבילנו התמודדות בלתי פוסקת, כדי לנסות להסוות את החריגות הזו, את הנכות הזו כמה שיותר..... אני תמיד חושבת מה הייתי אומרת בכיתה, בשיעור באוניברסיטה, כמה יש לי להראות ולתת אם לא הייתי מגמגמת. פסח בשבילי הוא סיוט לא בגלל הדודות הפולניות עם השאלות, אלא בגלל סבב הקריאה הדבילי שמקפידים עליו כל שנה ושנה.... מרגיש מבפנים דופק קצת מהיר, עליית חום הגוף, הסמקה - ובעיקר תסכול. קשה להסביר נכות. אבל אני שמחה לראות שיש בך חמלה למצב שלנו - בפעם הבאה שתפגשי מגמגם, תדעי איך להזדהות איתו... לא פגעת בכלל, אני שמחה ששאלת. את מוזמנת לשאול עוד.

 

[nusic]

וואו, זה נשמע ממש נורא...

קודם כל אני מאוד שמחה שאף אחד לא נפגע מהשאלות. דבר שני - אני באמת מבינה איך אתם מרגישים... זה בטח מרגיש נורא שרצות המון המון מחשבות בראש והמון דברים שרוצים להגיד ואי אפשר... יש לי עוד שאלה: ככל שאתם יותר להוטים לומר משהו אתם מגמגים יותר באותו המשפט? או שזה במקריות הרמה של הגמגום? ועוד אחת- הגמגום בעצם נוצר כשחושבים יותר מהר ממה שמדברים? כאילו, כשאומרים משפט ובאותו הזמן חושבים על המשפט הבא ובאים יותר מידי דברים לראש ואז כאילו הנשימה לא מסתדרת ומתחילים להיתקע? תודה רבה על התשובות אתם באמת עוזרים לי להזדהות עם הגמגום של הדמות שלי..

 

[borbardak]

לשאלתך השנייה...

שוב פעם. הכל נורא נורא תלוי.... יש מגמגמים שיגידו לך שדווקא בקריאה בקול רם הם לא מגמגמים בכלל.... באופן אישי - זה הסיוט שלי (לפחות אחד מהם...). גמגמום נוצר בגלל כשל עצבי בין המוח לפה, וכמובן, כמו רוב הדברים בחיים, שיש גם קשר רגשי ישיר למצב, והרבה מאוד מזה הוא פסיכוסומטי.... אצלי אני יכולה לומר לך שאני סובלת מגמגום שנחשב לקל, קל מאוד אפילו, אבל יש תקופות שיש שטף כמעט נורמלי לחלוטין, ויש תקופות שזה מחמיר.... תחשבי שיש בך כל כך הרבה לתת מבפנים, ואת לא יכולה להוציא את זה מפחד... החברה מסביב היא הרבה פעמים ללא חמלה...... יש אינספור תאוריות ללמה מגמגמים, מגמגמים... אין הרבה תשובות... הכל ביחד ואולי בכלל כלום... מאוד קשה להסביר נכות... ואיך עיוור יסביר לנו מה זה לא לראות?.... בשביל הסביבה, שרוצה להבין, הכי טוב לפתח חמלה וסובלנות.... תודה על הבעת העניין. תרגישי חופשי לשאול כל השאלה. שבוע טוב.

 

[שמחה99]

ולשאלתך הראשונה...

אז כן, אצלי לפחות זה כך. אם אני להוטה לומר משהו או שהשומע מצפה למילה, כמו מושג או שם, אז אני מגמגמת יותר... את עושה עבודה טובה בכניסה לדמות, הרבה בהצלחה!!!

 

[ד25]

אייך זה מרגיש...

אני מגמגם כל חיי... והתחושה הכי עמוקה שיש למגמגם היא למעשה תחושה של חוסר מיצוי הפוטנציאל האישי. זה מתחיל בבית ספר כאשר המורה שואלת שאלה שרק אתה יודע טבל אין לך אומץ להשיב ,וזה ממשיך בצבא ,באונברסיטה בכל מסגרתץ אפשרית. זו הרגשה איומה של תסכול תמידי.