מעניין אותי לדעת...

[גלי 1972]

מעניין אותי לדעת...

מה הוויתור הכי גדול שעשיתן בחייכן למען האהבה?

 

[Helly68]

על עצמי.

וזה כאב. מאד. ולא שווה. כי אם אין לך את עצמך - אין לך כלום. לעולם לא עוד.

 

[דייקסטרה]

ןיתורים בקשר

היתה תקופה שיצאתי עם בחורה דתיה. היה בזה ויתור כי היא שמרה שבת. מבחינתי שבת זה יום של יחד ושל עשית דברים, והיה לי קשה עם הרעיון שהאפשרויות שלנו לבלות יחד ביום החופשי המשותף הן מאוד מצומצמות. אחד הדברים שלמדתי עם השנים הוא שויתורים גדולים סופם לפגוע בקשר. אם אני מוותרת על משהו שחשוב לי, הויתור ימשיך וימשיך להפריע לי. באיזשהו שלב צריך להחליט אם הקשר חשוב יותר או הדבר עליו ויתרתי. גם כאשר נדמה שהויתור הוא שלם, בכל פעם שיש מריבה רצינית, אחת המחשבות שעולה לראש היא "אז בשביל מה ויתרתי?" וזו מחשבה קשה. יש כאלו שאומרות שבכל קשר ישנם ויתורים. אני לא מסכימה עם התפיסה הזאת. השאלה היא מה את מחשיבה כויתור. אם את מוותרת על משהו שלא ממש חשוב לך, אז אולי היית מוותרת עליו גם בנסיבות אחרות. אם את מוותרת על משהו חשוב, אז חזרנו לנקודה הקודמת שלי- זה רק יפגע בקשר. חלק מזוגיות טובה הוא מראש לבחור מי שדומה לך באורח החיים ובתפיסות, כדי ששתיכן לא תרגישו שאתן מוותרות.

 

[badabada]

עיר מגורים וכיוון מקצועי

כשהייתי צעירה יותר התווכנתי ללכת ללמוד במוסד לימוד מסויים, ואז הכרתי את מי שהיתה בת זוגי באותה תקופה. כיוון שמוסד הלימוד הזה היה רחוק מאוד מהעיר שבה היא גרה, ידעתי שהמרחק הגיאוגרפי לא יתן לקשר הזדמנות לצמוח. בסופ ושל דבר בחרתי במוסד לימודים אחר, שהיה קרוב לעיר מגוריה, ועברתי לגור באותה עיר. נכון לאותה תקופה אני חושבת שזה היה משתלם, אבל אני לא יודעת מה הייי אומרת לו הייתי עוברת הרחק, ואילו הזדמנויות אחרות הייתי מקבלת שם.

 

[dify]

היי גלי

האמת היא שהשאלה שלך העלתה בי את התהיה האם ויתרתי בכלל? כשאני מנסה לדלות מזכרוני, אני בכלל לא זוכרת שהתבקשתי אי פעם ממש לוותר על משהו גדול ומשמעותי עבורי. היו תמיד דברים קטנים שהיו מבחינתי לא משמעותיים לזמנם וויתרתי עליהם בלי תחושת "הקרבה". ואולי אני לא מרגישה שויתרתי גם כי יחסית אני גמישה בהרבה אספקטים של חיי ולכן זה לא הרגיש לי הקרבה. אני אשמח אם תתני דוגמא או תשתפי במחשבה של מה שהעלה בך את השאלה, כי יהיה מעניין לעשות סקר לראות אם אנשים היו מוכנים לוותר למען מטרה X כלשהי שלנו קשה איתה.

 

[גלי 1972]

אני ויתרתי על האהבה עצמה.

הייתי חלק ממערכת יחסים מאוד מורכבת. הכרנו כששתינו היינו בתוך מערכות יחסים אחרות.הכרנו במקרה והתאהבנו. אהבה גדולה מאוד. חשבנו על לחיות יחד, אבל בסופו של דבר לאף אחת לא היה אומץ לעזוב את הקשר הקודם. לי היה קל יותר לעשות הפרדה בין מערכות היחסים, אבל עבורה ההתלבטות באיזו מערכת יחסים לבחור הייתה עניין יומיומי, לאורך זמן. עד שבאיזשהו שלב הבנתי שאני לא רוצה לראות אותה נקרעת בין שני עולמות. הבנתי שחשוב לי שיהיה לה רק טוב. אז ויתרתי. ויתרתי על האהבה הגדולה של חיי, רק בכדי שהיא תהיה שלמה עם עצמה. רק בכדי שלה יהיה טוב. ואני אכן מאחלת לה רק טוב.

 

[מיש72]

מסתבר שיש הרבה

שויתרו על אהבה גדולה, כי לא יכלו יותר לראות את ההתלבטות של הצד השני. כל כך מבינה אותך. מאיפה מביאים את הכוחות להתאהב מחדש?..להכניס אדם חדש לחיינו ונפשנו?..

 

[מבקרת פנימית]

נכנסתי לארון

הייתי שנתיים עם מישהי שהיתה בארון. אני הייתי כבר מחוץ לארון, כולל חברים, קולגות והורים. היא היתה לא בטוחה בעצמה, בכלל לא מגדירה את עצמה לסבית, לא רוצה להיות עם סטיגמה, וכולי. כיבדתי את זה. לא יכולנו להפגין חיבה בחוץ בכלל. אפילו ללכת יד ביד היא לא הסכימה, פן מישהו יראה. היא הציגה אותי כחברה טובה מול הוריה, חבריה וכל מי שפגשנו. היא היתה ממציאה סיפורים על בחורות שאני לכאורה יוצאת איתן, כדי שלא יחשדו שאני יוצאת איתה. נכון, בחדרי חדרים היינו יחד, אבל מחוץ לחדר השינה שלה היינו כמו סתם מכרות. הכי נורא היה שבכל סיטואציה היא נופפה בזה שהיא בארון, ושאני לא יכולה לבקש ממנה לצאת ממנו. אז אם רציתי ללבוש משהו שהוא "יותר מדי לסבי" היא היתה עושה סצינה, כי בטח יחשבו עליה שהיא גם לסבית אם יראו אותה הולכת לידי. או שאם בחור פלירטט איתה היא תמיד נענתה לו, כדי שיהיה ברור שהיא סטרייטית ופנויה. חשבתי אז ואני עדיין חושבת שאסור להוציא מישהו מהארון נגד רצונו. מה שלמדתי מאז הוא שאני לעולם לא אצא עם מישהי בארון, ואני ממליצה גם לכל חברי וחברותי שיצאו כבר שיתרחקו כמו מאש מקשר עם ארוניסט/ית.

 

[גלי 1972]

תודה לכל מי שהגיבה ושיתפה ../images/Emo39.gif

שאלתי את השאלה כשאלה כללית מבלי לומר מה גרם לי לשאול אותה, כדי שכל אחת תיקח את השאלה לכיוון אחר, כי זה מה שיפה באנשים, השונות. השאלה באה כמו שכתבתי אתמול בלילה, אחרי תקופה לא פשוטה מבחינתי, תקופה שבה ויתרתי על קשר עם האהבה הגדולה של חיי, דווקא מתוך מחשבה עליה, ומתוך רצון אמיתי שהיא תהיה שלמה עם עצמה. השאלה עלתה אצלי כי לפעמים כשאנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה מבחינה רגשית אנחנו נוטים לשנות את נקודת המבט שלנו על נושאים שונים. לפעמים דווקא התקופות הלא פשוטות הן שמביאות אותנו לצמיחה אישית ברמה כזאת או אחרת. אם הייתי נשאלת את השאלה על ויתורים לפני מספר חודשים, סביר להניח שהייתי עונה תשובה שונה לחלוטין מזו שהייתי עונה היום. כמי שנאמנה לעצמה ולעקרונותיה, או לפחות משתדלת להיות, הייתי עונה שאף פעם לא ויתרתי, לפחות לא על דברים עקרוניים. הייתי אפילו אומרת שאני לא מוכנה ולא מסוגלת להיות חלק ממערכת יחסים שתדרוש ממני ויתורים. אולי אפילו הייתי אומרת שמי שמעוניינת במערכת יחסים איתי צריכה לקבל אותי כמכלול. אבל בחודשים האחרונים התמזל מזלי. נפלה בחיקי הזכות להכיר אשה מדהימה, ולאהוב אהבת נפש. הסיטואציה אמנם לא אפשרה את המשך הקשר כמו ששתינו רצינו, אבל הקשר והויתור הגדול שעשיתי בעקבותיו, הובילו אותי היום למקום טוב יותר ונכון יותר מבחינת ההסתכלות שלי על מערכות יחסים. אם הייתי נשאלת את השאלה על הויתורים היום הייתי אומרת שויתרתי בשביל האהבה. ויתרתי ויתור גדול מאוד, אבל ויתור שבא דווקא מתוך אהבה גדולה! ויתור שלימד אותי כמה אהבתי באמת...