נקודות מוצא רבות לאותו רכיב
שימו לב לתופעה במימד "הרוחב" - צרות ראשונית כאשר תנועה שאמורה להרחיב ימינה מצטמצמת ועד כדי נשמטת, כגון: פתיחת ר' "פרטיים" ה' "החייל". הפעלת שכל ישר מיד מבהירה לנו את סבת ההצרה, הקו מתוח עד כדי נוקשה, נשבר בצלצל קטן בקדקודו, הקמר חסר, כך שאין פלא שחסרה הימנה. כל מרכיב מאלה שתוארו תורם משל עצמו לפרשנות ולא נכנס לכך. ההנעה נוקשה, כפייתית שיש בה מרכיב מודגש של פיצוי, כלומר, תכלית הקו להשיג פיצוי כלשהו שיאזן חווית חסר ומחסור לשעבר, בהווה, ריאליים או מדומים כפי שנקבעו ונותרו בעינם אי שם בעבר. אך עניינינו אינו זה אלא כיצד עלינו לבחון ולהבין את החסרת המגמה ימינה על רקע תופעה שכזו. הנה אפשרות: כתוב בספרים שהתנועה ימינה, חזרה ( בעברית כמובן ) מסמלת בין היתר זיקה כלשהי לעבר. האם בהשמיטו את המגמה אין לאיש זיקה לעבר ? הנה אפשרות לפרשנות: הלחץ הכפייתי להשגת פיצוי שולל הפעלת שיקול דעת רטרוספקטיבי וגורר השכחה של זיכרונות ולקחי העבר בהקשרים אלה, לרבות המחיר היקר שהוא שילם על אותם טעויות. ובעברית: תחת לחצי החישה, בבואו לממש את תכליתו הוא לא רוצה לחשוב בהיגיון ואפילו היה כבר בסרט הזה וחטף, הוא לא רוצה להעלות זאת לדיון ( קמר ) בינו לבין עצמו, להקשיב לאחרים. הזווית מחזקת את העקשנות וגם את האלמנט הכפייתי ששולט בו, חזק ממנו. בהזדמנות זאת ניתן להפנות תשומת לב לאליפסה נוקשה במגמה המטפסת, משמיטת ראש ימינה, משבשת בעיצוב ועוד. כתב "פוקורני" ובצדק שלחץ מנותב לקשת הצידית ( ואני מוסיף תמיד גם האליפטית ) משקף מגמה של "רציונאליזציה" כלומר מתן נימוקים והסברים רציונאליים להתנהגות שמקורה במניעים ולחצים פנימיים. ניתן לראות גם באליפסה זו מגמה דומה כאשר על רקע הקיפוח, השמטת הראש, הלחץ החזק הכפייתי זה בהחלט מרתק היה לשמוע כיצד פלוני זה מסביר את ההתנהגותו. אפשרות: נניח שפלוני שבוי ברגשי קיפוח שבעטיים, ובעקבות ניסיונו הפרטי השתבשו לו אלמנטים כגון: צדק, שוויון, בחברה ובעולם ואילו הלחץ לפיצוי נועד להשיב איזון על כנו. האיש עשוי בשלב מסוים להתחבר למחדל ( קיפוח ) בהתנהגותו אך בה בעת להציג הסברים וטיעונים שבאים להקל מהחומרה, כגון: "אני לא אומר שאני צדיק ובסדר אבל גם הם אשמים במשהו, תרמו לכך שנהגתי כך, דחקו אותי לקיר וזו התוצאה". עד כאן הגיגי בוקר שבת.
