מעוצבנת קשות
אני צריכה שאיכשהו תסובבו את זה. איכשהו שתמצאו דרך בה אני האשמה. משהו שיגרום לי קצת להיות מעוצבנת פחות כלפיה. אז ככה.. היום בבוקר הלכתי לבני דודים שלי. משעה 13 עד שעה 19 הייתי איתם לבד. בלי כסף כמובן. אז למרות שהם באמת ילדים מקסימים, זה נורא מעייף. זה לשמור עליהם, לשחק איתם, לנקות אחריהם. לא קל.. בעיקר איתי.. שהם יודעים שהם יכולים לעשות מה שבא להם. בכל מקרה אחד מהתאומים רצה לבוא לישון אצלנו. בהתחלה אמרתי לו שלא. הוא בכה אמרתי לו שאולי. התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה שאין בעיה שהוא יבוא לישון אצלנו ולפני זה היא אמרה ששתי חברות שלי התקשרו ואמרתי שזה בסדר ושאני יוצאת איתן בלילה. אחר כך ההורים שלו חזרו הביתה, הם בהתחלה לא התלהבו שהוא יבוא לישון אצלנו לנוכח המתיחות ששוררת פה.. אבל הוא בכה ובכה ובכה ובסוף הם הסכימו. חזרתי הביתה לפני שעה. הלכתי להתקלח. פתאום אני קולטת את אמא שלי מתלבשת. אז שאלתי אותה לאן היא הולכת. והיא אומרת שהיוא יוצאת עם חברות שלה. שלאחת יש יום הולדת. שאלתי אותה מי אמור להיות עם הילד, והיא אמרה לי: "את הבאת אותו, את צריכה לשמור עליו". ואז היא הוסיפה שאם אני ארצה שאני אצא שהיא תחזור. כמעט התפרצתי עליה.. בסוף שתקתי, אמרתי לה שתעשה מה שהיא רוצה. אני יכולה עכשיו לעשות פיצוץ ולהגיד להורים שלו שיבואו לקחת אותו.. אבל אני לא מסוגלת. אבא שלי בבית אבל הדבר האחרון שהוא יעשה עכשיו זה לשמור עליו. זה מתחיל מזה שעכשיו באמת אבל באמת אין לי כוח לשמור עליו, להרדים אותו.. אחרי כל היום. אבל יותר מזה, מעצבנת אותי האנוכיות שלה. זה משגע אותי. היא עושה מה שבא לה וזהו שהעולם ישרף. ואני עייפה.
אני צריכה שאיכשהו תסובבו את זה. איכשהו שתמצאו דרך בה אני האשמה. משהו שיגרום לי קצת להיות מעוצבנת פחות כלפיה. אז ככה.. היום בבוקר הלכתי לבני דודים שלי. משעה 13 עד שעה 19 הייתי איתם לבד. בלי כסף כמובן. אז למרות שהם באמת ילדים מקסימים, זה נורא מעייף. זה לשמור עליהם, לשחק איתם, לנקות אחריהם. לא קל.. בעיקר איתי.. שהם יודעים שהם יכולים לעשות מה שבא להם. בכל מקרה אחד מהתאומים רצה לבוא לישון אצלנו. בהתחלה אמרתי לו שלא. הוא בכה אמרתי לו שאולי. התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה שאין בעיה שהוא יבוא לישון אצלנו ולפני זה היא אמרה ששתי חברות שלי התקשרו ואמרתי שזה בסדר ושאני יוצאת איתן בלילה. אחר כך ההורים שלו חזרו הביתה, הם בהתחלה לא התלהבו שהוא יבוא לישון אצלנו לנוכח המתיחות ששוררת פה.. אבל הוא בכה ובכה ובכה ובסוף הם הסכימו. חזרתי הביתה לפני שעה. הלכתי להתקלח. פתאום אני קולטת את אמא שלי מתלבשת. אז שאלתי אותה לאן היא הולכת. והיא אומרת שהיוא יוצאת עם חברות שלה. שלאחת יש יום הולדת. שאלתי אותה מי אמור להיות עם הילד, והיא אמרה לי: "את הבאת אותו, את צריכה לשמור עליו". ואז היא הוסיפה שאם אני ארצה שאני אצא שהיא תחזור. כמעט התפרצתי עליה.. בסוף שתקתי, אמרתי לה שתעשה מה שהיא רוצה. אני יכולה עכשיו לעשות פיצוץ ולהגיד להורים שלו שיבואו לקחת אותו.. אבל אני לא מסוגלת. אבא שלי בבית אבל הדבר האחרון שהוא יעשה עכשיו זה לשמור עליו. זה מתחיל מזה שעכשיו באמת אבל באמת אין לי כוח לשמור עליו, להרדים אותו.. אחרי כל היום. אבל יותר מזה, מעצבנת אותי האנוכיות שלה. זה משגע אותי. היא עושה מה שבא לה וזהו שהעולם ישרף. ואני עייפה.
