מעדכנת...
זוכרים אותי? הנה ההודעה המקורית... אז ככה... זה היה כבר לפני שבועיים... ובשבועיים האלה הספקתי גם להמשיך לעבוד בYES ולהודיע תשובה שלילית לעו"ד וגם למצוא אפילו עבודה אחרת עם בוס מקסים שקיבל אותי למרות אילוציי הלימודים. אבל בגלל שהעבודה היא לא לטווח רחוק, אולי רק חודשיים, החלטנו שנינו לוותר על זה... שתבינו שהוא אמר לי שבגלל שהוא יודע שיש לי הוצאות קבועות הוא מציע לי להמשיך בYES, למרות שהוא מאוד רוצה שאני אעבוד אצלו... כי פשוט העבודה היא לטווח קצר. אבל... היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל... המנהלת שלי בכבודה ובעצמה, שלא במודע, עזרה לי להחליט להתפטר! יש היום מסיבה לכל החברה בתל אביב... ובמקרה היום גם היה לי מבחן שהיה אמור להתחיל בשלוש, אבל נדחה לארבע בצהריים. גיליתי את זה רק בשלוש. בכל אופן, הייתה הגרלה של הנציגים שיישארו לעבוד במוקד במענה מצומצם בלבד (נוהל שבת בעקבות המסיבה), וכמובן שאני עליתי בהגרלה (עזבו שגם במסיבה הקודמת עליתי בהגרלה). עכשיו קבעתי עם המנהלת שלי שאני אגיע אחרי המבחן, כלומר בערך בשש, מה שנותן לי בדיוק 6 שעות, שזה הסף לאיוש... (משמע מי שנמצא במשמרת פחות משש שעות, זה לא נחשב לו כיום איוש בפועל במודל תגמול)... עכשיו המבחן התחיל בארבע, הסתיים בשש וחצי.. הייתי בלי אוטו, והנסיעה בלי אוטו היא בערך שעה (אם אוטו כחצי שעה). אז התקשרתי לאחמ"שיה והודעתי שאני לא מגיעה בשביל 4 וחצי שעות... כי זה נראה לי מיותר לגמרי וגם לא נחשב לי באיוש... (מיותר לציין את התשישות שחשתי אחרי מבחן ענקי). אז לאחר וויכוח קל שבסופו הצבתי את אי הגעתי כעובדה מוגמרת... מה היא אומרת לי? היא צריכה שאני אבוא בכל זאת כי יש להם הרבה חוסרים כי הם שחררו למסיבה אנשים שהיו אמורים לעבוד... סיימתי את השיחה וחשבתי שבזה זה נגמר. אחרי איזה שעה המנהלת שלי שולחת לי הודעה "למה לא הגעת למשמרת?" כנראה שהיא לא יכלה להתקשר כי היא חגגה במסיבה... שלחתי לה בהודעה את העובדות בקצרה: המבחן נדחה לארבע, סיימתי בשש וחצי, אין לי אוטו. והיא הודיעה לי שזה לא סיבה... ושנדבר מחר. ואז במקלחת (כן... נו) נפל לי האסימון הכבד הזה... למה אני סובלת? בשבועיים האחרונים הייתי במצוקה כל כך קשה... עם תקופת המבחנים, והשילוב הבלתי אפשרי עם העבודה... ו2 חברות ממש טובות שלי מהעבודה התפטרו... וגם לחשוב על עוד סמסטר סיוטי שהולך לבוא עלי לטובה... ונזכרתי במשמרת בשבוע שעבר שפשוט באמצע נשברתי והתחלתי לבכות מרוב ייאוש... ואז הבנתי שאני לא צריכה לעשות את זה לעצמי. אני (בלי להשוויץ) לא טיפשה. ממושמעת. לא עושה בעיות. לא מאחרת, לא מתחצפת. עובדת כמו ילדה טובה ועושה כל מה שאומרים לי. חבר'ה מהעבודה (שכבר לא נשאר הרבה מהם) מתים עליי... משמע אני די חברותית... מצאתי 2 עבודות בשבועיים בלי ממש להשקיע בחיפוש עבודה... אלא ככה, בדרך אגב... למה אני עוד שם?????????? אני הולכת מחר להודיע על התפטרותי.... (נשאר עוד חודש וחצי לתקופה של השנה... אבל דיייייי! מיותר לחכות). ומהרגע שהחלטתי את ההחלטה הזו, החיוך לא יורד לי מהפרצוף... זה רק מוכיח... זה מוכיח שמקומי לא שם... לא מגיע לי לסבול... תודה לכם חבר'ה... עזרתם לי מאוד... רק בזה שנתתם לי לשפוך... וגם קראתם את הכל
המשך ערב טוב, אורית
זוכרים אותי? הנה ההודעה המקורית... אז ככה... זה היה כבר לפני שבועיים... ובשבועיים האלה הספקתי גם להמשיך לעבוד בYES ולהודיע תשובה שלילית לעו"ד וגם למצוא אפילו עבודה אחרת עם בוס מקסים שקיבל אותי למרות אילוציי הלימודים. אבל בגלל שהעבודה היא לא לטווח רחוק, אולי רק חודשיים, החלטנו שנינו לוותר על זה... שתבינו שהוא אמר לי שבגלל שהוא יודע שיש לי הוצאות קבועות הוא מציע לי להמשיך בYES, למרות שהוא מאוד רוצה שאני אעבוד אצלו... כי פשוט העבודה היא לטווח קצר. אבל... היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל... המנהלת שלי בכבודה ובעצמה, שלא במודע, עזרה לי להחליט להתפטר! יש היום מסיבה לכל החברה בתל אביב... ובמקרה היום גם היה לי מבחן שהיה אמור להתחיל בשלוש, אבל נדחה לארבע בצהריים. גיליתי את זה רק בשלוש. בכל אופן, הייתה הגרלה של הנציגים שיישארו לעבוד במוקד במענה מצומצם בלבד (נוהל שבת בעקבות המסיבה), וכמובן שאני עליתי בהגרלה (עזבו שגם במסיבה הקודמת עליתי בהגרלה). עכשיו קבעתי עם המנהלת שלי שאני אגיע אחרי המבחן, כלומר בערך בשש, מה שנותן לי בדיוק 6 שעות, שזה הסף לאיוש... (משמע מי שנמצא במשמרת פחות משש שעות, זה לא נחשב לו כיום איוש בפועל במודל תגמול)... עכשיו המבחן התחיל בארבע, הסתיים בשש וחצי.. הייתי בלי אוטו, והנסיעה בלי אוטו היא בערך שעה (אם אוטו כחצי שעה). אז התקשרתי לאחמ"שיה והודעתי שאני לא מגיעה בשביל 4 וחצי שעות... כי זה נראה לי מיותר לגמרי וגם לא נחשב לי באיוש... (מיותר לציין את התשישות שחשתי אחרי מבחן ענקי). אז לאחר וויכוח קל שבסופו הצבתי את אי הגעתי כעובדה מוגמרת... מה היא אומרת לי? היא צריכה שאני אבוא בכל זאת כי יש להם הרבה חוסרים כי הם שחררו למסיבה אנשים שהיו אמורים לעבוד... סיימתי את השיחה וחשבתי שבזה זה נגמר. אחרי איזה שעה המנהלת שלי שולחת לי הודעה "למה לא הגעת למשמרת?" כנראה שהיא לא יכלה להתקשר כי היא חגגה במסיבה... שלחתי לה בהודעה את העובדות בקצרה: המבחן נדחה לארבע, סיימתי בשש וחצי, אין לי אוטו. והיא הודיעה לי שזה לא סיבה... ושנדבר מחר. ואז במקלחת (כן... נו) נפל לי האסימון הכבד הזה... למה אני סובלת? בשבועיים האחרונים הייתי במצוקה כל כך קשה... עם תקופת המבחנים, והשילוב הבלתי אפשרי עם העבודה... ו2 חברות ממש טובות שלי מהעבודה התפטרו... וגם לחשוב על עוד סמסטר סיוטי שהולך לבוא עלי לטובה... ונזכרתי במשמרת בשבוע שעבר שפשוט באמצע נשברתי והתחלתי לבכות מרוב ייאוש... ואז הבנתי שאני לא צריכה לעשות את זה לעצמי. אני (בלי להשוויץ) לא טיפשה. ממושמעת. לא עושה בעיות. לא מאחרת, לא מתחצפת. עובדת כמו ילדה טובה ועושה כל מה שאומרים לי. חבר'ה מהעבודה (שכבר לא נשאר הרבה מהם) מתים עליי... משמע אני די חברותית... מצאתי 2 עבודות בשבועיים בלי ממש להשקיע בחיפוש עבודה... אלא ככה, בדרך אגב... למה אני עוד שם?????????? אני הולכת מחר להודיע על התפטרותי.... (נשאר עוד חודש וחצי לתקופה של השנה... אבל דיייייי! מיותר לחכות). ומהרגע שהחלטתי את ההחלטה הזו, החיוך לא יורד לי מהפרצוף... זה רק מוכיח... זה מוכיח שמקומי לא שם... לא מגיע לי לסבול... תודה לכם חבר'ה... עזרתם לי מאוד... רק בזה שנתתם לי לשפוך... וגם קראתם את הכל