מעדכנת

מעדכנת

לפני שבועיים בערך כתבתי על מצב שבו הבן שלי (בן 10) היה בהתקף כעס נוראי, והתנהג בצורה ממש קשה.
בעלי ואני הרגשנו שזה היה משהו ממש חריג, למרות שזאת לא פעם ראשונה שזה קרה. ולכן קבענו פגישה עם מטפלת משפחתית שהיינו אצלה בייעוץ בעבר.
הבטחתי לעדכן מה היא אמרה.
האמת, שאני לא בטוחה שיש לי בשורה גדולה בעניין הזה. המטפלת הזאת עובדת בשיטה של אדלר, ולכן ההתייחסות שלה היא לא ספציפית למצב של הכעס אלא לדברים בהתנהלות של הבית שמובילים אליו. אני מתחברת לשיטה הזאת, אבל יודעת שלא כולם חושבים ככה.
בינתיים אנחנו מאמצים את הדברים שהיא אמרה (לפחות מנסים, לא תמיד זה מצליח). קבענו איתה שוב בחודש הבא, נראה מה יהיה עד אז
 
בהצלחה!


 
כן

למרות שאני לא בטוחה שזה מתאים לכל המשפחות.
אנחנו דיברנו איתה על הדרך שבה המשפחה שלנו מתנהלת ובשיחה עלה שאנחנו מאוד "מנדנדים" לילדים על דברים שצריך לעשות. ולא כ"כ מעבירים את האחריות (בדברים מסויימים). [אולי בגלל חשש מהתוצאות של מה יקרה אם הם לא יעשו את הדברים שצריך לעשות].
&nbsp
&nbsp
 

אשרז4

New member
שמחה לשמוע ושוב

כל כך מוכר.
אני (במיוחד אבל גם בעלי) הבנו שאנחנו מאוד מתזכרים/עוזרים/מובילים
ובמיוחד בגיל כזה שכבר מצפים מהם לבגרות ובטח שהם יכולים
אנחנו יותר ממנדנדים מבלבלים
כי אם אמא כל הזמן עם עין על השעון שאשן בזמן
אני בעצם לא צריך לדאוג לזה
והמניע הוא לא פנימי שלי אלא של אמא המנדנדת.
גם אנחנו בתקופת שינוי ואחד הדברים זה להוריד לחץ על ביצוע מטלות בזמן וללמוד (אנחנו ההורים) שלפעמים כדאי לוותר על עמידה מושלמת בתוצאה בכדי שסה"כ הדרך והתוצאה יהיו טובים (מה שווה לי אם יצאנו בזמן לבית ספר אחרי כעס ודחיקות ועצבים? עדיף לצאת 5-7 דקות מאוחר יותר אבל שיהיה בנועם וכל פעם לנסות לראות איך מצליחים גם להקדים)
 

macaroni35

New member
מצטרפת
בהצלחה לכם

להמון הורים יש בעיה ב"לשחרר..." חלק מקבלת ההתבגרות וההכרה בכך.
מה שלי עזר - הלידה של הקטן שלי שלא הותירה לי ברירה לשחרר ולהפסיק לנסות להיות בשליטה כל הזמן והכול יהיה 100%...
ובסופו של דבר שום דבר נורא לא קורה.....וגיליתי ילדה בת 8 עצמאית ומדהימה.

המון הצלחה!
 
למעלה