מעדכנת

מעדכנת

בקשר לילדון מכיתה ג שהמורה אמרה כי1.לא מאמינה לו שלא הכין ש.ב. כי לא ידע על דבר קיומם.2.שתיתן לו אפס בהכתבה אם שוב ישכח להזכיר לה שהיא אמורה להכתיב לו.
אישי שוחח עם המורה.
המורה הציעה פתרון פרקטי שהיא תכתוב עבור הילד כל פעם ביומן.
בעלי שאל אותה אם לא עדיף שהילד ימלא את החוברת מראש .היא אמרה שהיא חוששת ממצב שבו יווצרו לה בכיתה שתי כיתות.דהיינו, שתי רמות :האחת יודעי abcוהשניה שלא.הסבירה שגם כך בכיתה יש הרבה ילדים שכבר יודעים את האותיות ולעומתם כאלה שנחשפים לנושא האנגלית לראשונה.בעלי לא יידע אותה שבני הוא בין אלה שיודעים אלא אמר לה שהוא מבין אותה.... ( ציפי, תודה ).
אני מקוה שהפתרון שהמורה כותבת עבור הילד ביומן ייעשה בצורה שלא תביך את הילדון ולא תגרור לעג מהילדים.
בנוסף, היא תזכיר לו בנוגע להכתבה.
כשבעלי שאל אם היתה מודעת לאבחון הadd שלו המורה אמרה שהיא זכרה בקשר לאחיו אך לא בקשר אליו...אכן, כשדיברנו איתה בתחילת השנה, הדגשנו יותר את קשייו של האח כי הוא בכיתה יותר גבוהה שבה אחוז גבוה של דוברי אנגלית , ואנחנו לא.
מה עוד? היא אמרה שכבר ביום ה', ניגשה ביוזמתה אל הילדון והסדירה איתו את העניינים.
הילדון לא אמר לנו כלום על כך.ייתכן שזה בגלל ה"מעופפות"הכללית שלו ויתכן כי היתה לו סיבה אחרת.
בעלי, שהרבה פחות ריגשי ממני, עשה מאמץ גדול בשיחה עם המורה "לסגור דברים בטוב"כמובן, מתוך הנחה שזה לטובת הילד שמחר צריך להתמודד איתה בכיתה.הוא לא דרש ממנה להתנצל וכמובן, שלא עשתה זאת מיוזמתה.
תודה על כל התמיכה פה בפורום.מרוב הלחץ שהסיפור הזה גרם לי, חטפתי איזה וירוס, והתמיכה היתה מאוד נחוצה ועזרה.
 
כל הכבוד

נשמע שכאשר בעלך הצליח להפריד בין הרגשות למטרה, נוצר שיתוף פעולה שהניב חשיבה יצירתית של המורה...
אפשר ללמוד מהסיפור שלך שלמרות הכוונות המורים מחוייבים פחות מההורים ולכן תפקידנו לדאוג להזכיר להם שיש הפרעת קשב ובעיקר מה הקשיים הספציפיים של הילדים שלנו ומה יכול לעזור להם.
כמו כן אפשר ללמוד ששיתוף פעולה נכון בין הורים נשען על התכונות המיוחדות והחוזקות של כל אחד מהם ולאו דוקא על חלוקה מאוזנת של מטלות.
יתכן שבנך כבר שכח מהעניין, זה מאפיין הרבה ילדים
ורק אנחנו, האמהות, נשארות עם כאב הלב...
 
למעלה