אם אתם כבר..
מוכנים לחתום חוזה, אז אולי זה לא כזה סיפור להיות מוכרים בציבור כמו ש FalseFlat כתב. אולי הסכם ממון בלי חתונה זה מספיק?
לגבי השאלה שלך, אני בספק שזה תופס (אבל אין לי מומחיות בעניין).
מה שידוע לי זה שאם חותמים על הסכם רכוש למשל, ויש חילוקי דעות, אז ניגשים לבית המשפט, ושם לפי החוק האזרחי יקבעו מה יהיה.
לעומת זאת, לפי חוקי מדינת ישראל, ניתן להתגרש בגרושים אזרחיים *אך ורק* במקרה של נישואים מעורבים או אם אחד מכם נחשב לחסר דת. כלומר לפי החוק, הרבנות היא זו שמנהלת את הגרושים, גם אם הגשתם את הבקשה בבית המשפט לענייני משפחה. בפועל זה אומר שהם לא חייבים לכבד את ההסכמים האזרחיים באותה דרך שבית המשפט היה מכבד אותם. הם רשאים לפעול לפי חוקי ההלכה ולא לפי החוק האזרחי.
אם חתמתם על "הסכם גירושין" מראש (על עניינים של רכוש, מזונות, ילדים וכו'), סביר מאוד שזה יועיל בכל התהליך הזה, כמובן, וברור שגם יועיל אם שני בני הזוג מסוגלים לשטף פעולה. אבל ברגע שמתחילים הבעיות, ההסכם שנחתם כבר לא נותן הגנה אבסולוטית ולרבנות יש את הסמכות לפעול כראות עיניהם לפי ההלכה, ולא לפי החוק האזרחי, ובפרט בעניין הגט עצמו. שוב פעם, אם הזוג מסוגל להגיע להסכמות ולא מחפש לעשות בעיות הכל פשוט יותר, אבל איך שלא יהיה, התהליך עדין תלוי בפסק דין רבני.
שני ציטוטים:
"לאחרונה התבשרנו גם שהרבנות מרחיבה את סמכויותיה, ובניגוד מפורש לפסיקת בג"ץ מחייבת גם אזרחים שנישאו בחו"ל ומבקשים להתגרש לעבור דרכה. המשמעות היא שגם מי שניסתה לחמוק מידה הגסה של הרבנות וטסה לחו"ל כדי להינשא תהיה חייבת לסמוך על טוב לבו של בעלה אם חלילה יתגרשו"
"כל אדם שרוצה להתגרש, גם אם נישא בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל, יוכל להתגרש (ולקבל גט) רק דרך אחד מהמוסדות הדתיים במדינה. גם כאשר יגיש האדם המתחתן את בקשתו לגירושין בית המשפט לענייני משפחה, אשר כפוף למשרד המשפטים ואינו קשור למוסדות הדת בפועל, הגירושים עצמם ייעשו בבית הדין הדתי. כך על פי חוק: בית המשפט לענייני משפה יכול לדון בסוגיות שונות בתחום הנישואין, אך לא בגירושין ובמתן גט."
