מעבר לאילת

[אמאעדי33]

מעבר לאילת

בעלי מובטל לצערנו כבר 8 חודשים. הוא קיבל הצעת עבודה באילת...עדיין לא סגור אבל לפי מה שהבנתי יש סיכוי של % 90. אם יקבל את העבודה הזאת מדובר בתקופת נסיון של חצי שנה-שנה. בזמן הזה הוא יסע לבד לאילת. אם יהיו מרוצים ממנו והוא יתאים לעבודה ואם העבודה תתאים לו אחרי שנה אנחנו נעבור כולנו. אני מוכנה שיסע לשנה וינסה כי לפי מה שהבנתי מדובר בעבודה מצויינת ואני רוצה שבעלי יצליח. אני גם יכולה לדמיין את המעבר לאילת למרות שכל המשפחה של בעלי וכל החברות שלי בעירנו ולא יהיה פשוט. יש לנו 3 ילדים: ילדה בת 12, ושני בנים אחד בן 5 והקטן כמעט בן שנתיים. עדיין לא סיפרנו כלום לילדים אבל כשבאופן כללי אנחנו מדברים על מעבר לעיר אחרת לצורך פרנסה בתי לא מוכנה לשמוע כלום. היא לא רוצה לעבור למקום אחר, לא רוצה לעבור בית ספר, לאבד את החברות שלה, לא רוצה להיות רחוקה מסבא וסבתא שלה והדודים הרבים...זה מאוד מלחיץ אותה. דרך אגב, כשהייתי בגילה ההורים שלי עברו מעיר לעיר אחרת וזה היה עבורי מאוד טראומטי...אני לא סיפרתי לה על מה שאני בעצמי עברתי כדי לא להכניס אותה ללחץ עוד יותר ! איך מתמודדים עם הילדים ? איך "הפרידה" מהאבא תשפיעה על הילדים כשיהיה כל השנה רחוקים מאיתנו ? סליחה שיצא ארוך. אשמח לקבל תגובות. שבת שלום

 

[iris mom of two]

מעבר עם ילדים

אמנם לא עברתי לאילת, אבל אני מורגלת במעברים עם ילדים. ילדי נולדו בטקסס, כשהגדולה היתה בת 3 והקטן בן 3 חדשים עברנו למסצ'וסטס. שלושה שנים אח"כ עברנו לניו יורק, ושנתיים אחרי זה עברנו חזרה למסצ'וסטס. מנסיון: היתה לנו תקופה בלי אבא. הבן שלי שהיה אז בן 3 התפרץ אז הרבה והיה בהחלט שינוי בהתנהגות. הוא נרגע אחרי המעבר והאיחוד. לא כל ילד מגיב באותה דרך. המעבר לא צריך להיות טראומטי. הייתי ממליצה מייד כשתחליטו שתסעו מה שיותר לאילת ותראו לה כיצד החיים שלה יראו שם. תבקשי את עזרתה בבית, בלי להפוך אותה למבוגרת לפני זמנה. היות הויא קרובה לחברות תספרי לה כמה חברותיה יהיו שמחות לבוא לבקר אותה באילת. עשי מה שאפשר לחזק את הקשר לפני המעבר ולשמור על הקשר אחרי המעבר. גיל 12 זה באמת גיל קשה לשינויים כאלה, מתחילים חטיבה, מתחילים להתרחק מההורים ולהשען יותר על חברים. אבל זה לא צריך להיות מה שיגרום לכם להחליט. עם הרבה תמיכה ממך, אינטרנט וטלפונים המעבר לא צריך להיות טראומטי לאף אחד.

 

[פלגיה]

נשמע שהולכת להיות לכם תקופה לא קלה

ההמלצה שלי, עוד לפני ההחלטות - לדבר על הכל במפורש, ולא לחכות לרגע האחרון. לנו כמבוגרים יש נטיה להתלבט הרבה בינינו לבין עצמינו ולא לשתף את הילדים עד שיש החלטה ברורה. הבעיה שזה יוצר היא שאז נותר לילדים מעט מדי זמן להתרגל לרעיון. הפרידה מאבא לשנה לא תהיה קלה, אבל יש היום טכנולוגיות שמסייעות להתגבר על מרחקים - אפשר להתקשר דרך המחשב, ולדבר הרבה בצורה כזאת. מעבר לעיר אחרת קשה בעיקר לילדה הגדולה. כל מעבר הוא קשה, מעבר שנכפה ע"י ההורים ללא אפשרות בחירה מצידה הוא קשה פי כמה. לכן היה רצוי לשתף אותה בהחלטות, ולנסות לתת לה מרחב כלשהו של בחירה (למשל בבחירת הבית שתעברו אליו, בעיצוב החדר, בהחלטה על בית ספר וכדומה). עדין זכותה לכעוס, ותפקידכם כהורים לקבל באמפתיה את הקשיים שלה.