מעברים...

[*יערית]

את עם המילים הכ"כ חודרות ל-../images/Emo23.gif

לנשמה... לתחושה את..את...את....כ"כ אמיתית...כ"כ מדהימה אותי בכל אופן כאחת שלא הכירה אותך לעמוק רק דרך המילים ומבטים..כבד לך...את רוצה להשען..לא להזדקק חלילה...מה בן אדם רוצה בסה"כ..חוף מבטחים לא חזק במיוחד..חוף מבטחים אמיתי...שיהיו בו גהיות וסערות טייפון..והשקט שאחרי....אך לא חוף שלא מוצא את עצמו....את מצאת את עצמך..אולי בדרך הזו לאט לאט תמצאי גם את החוף שבו תוכלי להשתזף בצורה הכי שבא לך...אומרים שבחוף מבטחים יכולים להשתזף בערום מבלי להרגיש בושה,מבלי להיות מובך, שם הכל נופל...שם אין צורך בבגדים ובכל דבר שמפריד בינינו לבין החוף.... נו אלוהים.....אתה לא שומע את הדברים האלו שיוצאים מהלב של אישה עם נשמה כ"כ גדולה?

...אני שמעתי....אני מרגישה מילים.... אבל חוץ מאמונה שאני יכולה להעביר אליך שיש חוף כזה אין בידי דבר אחר לעשות...... יעל....כן יעל...את לא סתם יעל.... את י ע ל וזה הרבה........

 

[חופשיה ברוח]

ריגשת אותי....תודה../images/Emo24.gif

 

[Lonely In Blue]

היכולת הזו...

שלך, להתחבר לעצמך... לחבק את עצמך... צד חזק שלך. אהבתי

 

[חופשיה ברוח]

../images/Emo24.gifXמליון גם לך איש

 

[מייקי69]

נגיעות קטנות

אני כבר למדתי את הטריק הזה. מצאתי את הסוויץ' הסודי שמתחבא שם, בין קפלי התודעה. קליק - אני אמא קלאק - אני חופשיה. יום שישי פעם בשבועיים, חמש אחה"צ - קליק יום שבת פעם בשבועיים, חמש אחה"צ - קלאק. לפעמים, זה גם קורה באמצע השבוע. בהפתעה. 10:30 בערב. אוכל למחר - יש. עבודה הביתה - אין. כביסה... מחר. הצצה בשעון ו - קליק. אני לבד עם עצמי למען עצמי. או, הכי מצחיק, זה קורה לי בעבודה - קליק. לא אמא, רק עצמי. בסיטואציה מסויימת. לפעמים מענגת. בסביבות השעה 13:00 - קלאק. אני אמא שוב - גם אם בשלט רחוק. ואת יודעת מה החכמה? החכמה שלא הצלחתי להשיג? וגם לא ליישם? החכמה היא לזכור אותי, ולשלב אותי, בתוך היומיומיות ההורית. בנגיעות. בנגיעות קטנות. זה יכול להיות חוג, או חברים, או אינטרנט, או הליכה סביב השכונה, הלגיטימציה לפתח מערכת יחסים עם גבר (היו שנים שגם את זה לא העזתי), או להיות יכולה, באופן ברור ושקול, לומר - עכשיו אמא עסוקה. כשקראתי את החוויות שלך בחופשה הזאת - לא יכולתי שלא להיזכר בטיול אחד שעשיתי, פעם מזמן. אחרי שנים של סגירות מטורפת. גררו אותי בשערות לאיזה טיול. כל הדרך שרתי שירי דכאון (בכוונה. ככה אני, ברגעי מצוקה מתעורר לי חוש ההומור). הייתי בטוחה שזאת תהיה קטאסטרופה. אחרי יומיים, גיליתי שאני מחייכת. אחרי עוד יום - גיליתי שאני בעצם לא זוכרת מתי חייכתי לפני כן!!! חזרתי הביתה לא אל תוך שיגרה, ממש לא! חזרתי הביתה בידיעה ברורה: יש חיים אחרים! אני יכולה אחרת! זאת היתה נ"צ חשובה בהיסטוריה שלי. ארזתי את עצמי ואת הבן שלי. יצאתי מעיר א' ונדדתי לעיר ב', החלפתי עבודה ולמדתי לחייך. לא נהיה פתאום אושר גדול, אבל נהיה חיוך. נהיה שינוי. עכשיו קחי לך כמה מהתובנות החוייתיות החדשות - ואל תרפי מהן. ערבבי אותן טוב טוב עם היומיומיות. קצת יותר יעל, בקדרה האימהית. שלא תברח לך החוויה מהר מדי. שתביא לך נגיעות קטנות לכל חצי השנה הבאה

<הודעה מעורבבת לאללה. שיו, כמה טעמים. איזה באלאגן>

 

[חופשיה ברוח]

קליק ....קלאק.....

אל דאגה מייקי....

יעל יודעת מהקליק....גם ביום יום. וגם כשאין קליק פורמאלי... לומדת, חוגים, חברים, זמן לעצמי בלילה, זמן שאמא עסוקה, חיוך, שמחה, ריקוד, פטפוט, טיול, חו"ל של כמעט חודש עם חברה,... לא מרפה יש חיוך יש אושר יש יעל בתוך הקדרה האמהית... אבל מה לעשות..המעברים.. הם הקושי אבל קושי רגעי הנה, עברנו... ואני כבר בשגרה שגם היא...מתוקה תודה

 

[blonda3]

יעל ../images/Emo24.gif

תמיד נהנית כל פעם מחדש לקרוא אותך....